האם ילדים צריכים לעשות תשובה על חטאיהם?

קטן איננו נענש על מעשיו הרעים, משום שהוא איננו בר דעת. כלל זה מפורש בחז"ל ומוסכם על כל חכמי ישראל. אבל גדולי האחרונים (פרמ"ג, חלקת יואב) עוררו שאלה על משמעותו של הפטור מעונש: האם ילד קטן נתחייב בקיום התורה כמו גדול, ואינו נענש על אי קיומה מפני שהוא איננו "בר דעת", או שמא קטן כלל לא נצטווה על קיום התורה ואין לו כל חובה אישית לקיימה? ומכאן לשאלה שבכותרת: האם ילדים צריכים לעשות תשובה על חטאיהם? אם קטנים לא נצטוו לקיים מצוות, אין להם כל חובה לשוב בתשובה. אם הם פטורים רק מעונש, ראוי שיעשו תשובה. נוסיף שאלה נוספת: האם קטן מקבל שכר על מעשיו הטובים?
פירוש: ההורים מצווים לחנך את בניהם ובנותיהם לקיום תורה ומצוות. זוהי מצוות חינוך שמוטלת על ההורים להכניס את בניהם לעולמה של תורה ולהקנות להם הרגלים נכונים על מנת להכין אותם לקראת גילאי בר-המצוה ובת-המצוה. הדברים אמורים ביחס להורים, אבל עלינו להבהיר מהי משמעות קיום המצוות עבור הקטן עצמו, ומהי משמעות עשיית עבירה על ידו?
בירור מקיף בנידון מצוי בתשובותיו של הגר"מ פיינשטיין (יו"ד ח"א וח"ב). מסקנתו מורכבת מאוד. מחד, הוא סבור שקטן לא נענש על העבירות שבידו מפני ש"אין על קטן איסורים". ולכן, קטן שחטא אינו צריך לשוב בתשובה. אמנם, פסק הרמ"א (או"ח סי' שמג ג) ש"קטן שהיכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שאינו צריך תשובה כשיגדל, מכל מקום טוב שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה", אבל כשנעיין במקורם של דברי הרמ"א, הלקוחים מתשובות רבי ישראל איסרלאן (תרוה"ד סי' סב) נמצא שהנימוק הוא: "ונראה נמי אי דייקי תלמודא בכמה דוכתין (= אם נעיין היטב בתלמוד, בכמה מקומות, נראה) שסימן רע הוא לקטן שנעשו מכשולות תחת ידו, לכן טוב הוא שיקבל איזה כפרה". כלומר, קטן שנעשו "מכשולות" על ידו אין בידו עבירה המצריכה תשובה וכפרה אלא "סימן רע" בלבד. מהו סימן רע? שמא הכוונה היא, שהתנהגותו הקלוקלת של הקטן מעידה על נטייה שלילית שטמונה בו, ולכן עליו לטפל בה בצורה חינוכית ראויה לאחר שיגדל.
מאידך, סבור הגר"מ פיינשטיין שילד קטן הוא "בכלל קבלת התורה", ולכן אם הוא מקיים מצוות הוא מקבל שכר על כך. נסתפק הגר"מ פיינשטיין, האם קטן מקבל שכר כמי שאינו מצווה ועושה או כמי שמצווה ועושה! (הגר"מ פיינשטיין מעלה סברה שלקטן יש אפילו "חיוב בעצם" לקיים את התורה והוא "פטור לענין הקיום בפועל". לכן אם קטן מקיים מצוה הוא מקבל שכר כ"מצווה ועושה").
מעמדו של ילד קטן הוא מיוחד במינו: הוא אינו נענש על עבירות שבידו ואף לא נדרש לשוב בתשובה עליהן, אבל הוא זוכה לשכר על קיום מצוות.
האם דעה זו מוסכמת? יש מגדולי ישראל שייחסו משמעות למעשה עבירה שקטן ביצע. לדוגמה: ה" נודע ביהודה " (מהדו"ת יו"ד סי' קסד) כתב שקטן מקבל שכר על מצוות שעשה, ומנגד "עבירות שבידו מונעים הטוב ממנו ומנכים ממנו". והוסיף: "אמנם כל זה בקטן שהגיע קצת לכלל דעת ושייך בו עשיית מצוות ועשיית עבירות, אבל קטן בן שנה או שתיים ושלוש לא שייך בו שום עונש כלל".
כאמור לעיל, יש הבדל בין החובה האישית של הילד לחובת החינוך שמוטלת על הוריו. לכן, למרות שסבורים רבים מחכמי ישראל לפטור קטן מחובת התשובה על העבירות שבידו, מצווים הוריו לחנך אותו לשוב בתשובה ולהתוודות על חטאיו. זהו העיקרון של מצות חינוך - להקנות לילד הרגלים נכונים לכשיגדל. כשם שנצטוו ההורים לחנך את בניהם לתפילה, כך נצטוו לחנך אותם להתוודות ביום הכיפורים ולהרהר הרהורי תשובה על מעשיהם השליליים. "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה". כך הורה ב" כף החיים " (או"ח תרז סק"ד): "מחנכים את הילדים ללמדם להתוודות כדי שירגילו בכך".

מתוך הספר "אמונת החינוך" מאת הרב אלישע אבינר.
(להזמנת הספר: ybm_webm@moreshet.co.il)