לא מזמן חברה סיפרה שהיא ובעלה יצאו לנופש. מיד כשהגיעו לבית הארחה בו היו אמורים ללון, היא חשה אכזבה רבה... זה לא מה שהיא ציפתה ולא מה שאמרו עליה. היא נכנסה ל"מוזה" של קיטורים ולא ממש הצליחה לצאת מזה. בעלה בשלב כלשהו, אמר לה: "יאללה, תתארגני, נוסעים". היא לא ידעה בדיוק לאן, אך בעלה לקח אותה לטיול למעיין באזור, ולאחר מכן לארוחה במסעדה על שפת הכנרת. מצב רוחה השתפר מעט. בערב, כשהגיעו חזרה לבית הארחה, שוב הרגישה את האכזבה שמציפה אותה ואת מצב הרוח שירוד מטה במדרון החלק...
בעלה ניסה להרגיע אמר לה: "יש לנו שתי ברירות עכשיו, או להתאכזב על החדר שקיבלנו, או להגיד תודה על הכיף שהיה לנו היום, ועל הכיף שנעשה מחר"!
חברתי החליטה להקשיב לו, והחלה להגיד תודה! תודה על הזמן שיש להם ביחד, על הטיול בנחל, על הארוחה המפנקת במסעדה, על שההורים הסכימו לשמור על הילדים, על השחרור מכל המטלות לכמה ימים וכדו'. בסוף הטיול שוחחנו בטלפון והיא אמרה: "היה כל כך כיף בנופש!" ולאחר מכן הוסיפה ולחשה: "הדברים של בעלי, פשוט הצילו לנו את הטיול.... ברגע שהתחלתי לראות את הטוב- נהיה לי טוב! אפילו טוב מאוד!"
חנוכה בפתח, ימים של אור, שמחה ותקווה גדולה. ימי החנוכה טומנים בתוכם משמעויות רבות ועמוקות. אחת מהמשמעויות הגלויות יותר של ימים אלו היא היותם ימי הלל והודאה- "וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך...". ומה בעצם המשמעות והחשיבות הגדולה שיש בהלל והודאה עד כדי כך שקבעו את ימי החנוכה כמיוחדים לכך?
המילה הראשונה שאנו אומרים בכל בוקר היא- "מודה אני...". גם ברכות השחר שלאחר מכן פותחות בשבח והודיה- "ברוך אתה...". בתפילת עמידה ישנה ברכה מיוחדת הנקראת "מודים", וגם בברכת המזון יש את ברכת "נודה לך". מתוך כך אנו מבינים שההודיה היא עניין עיקרי וחשוב בחיינו. עצם המילה "יהודים" באה מלשון המילה - הודיה. חיים של הכרת הטוב, של שבח ותודה לבורא עולם.
לכל אחד מאיתנו ישנם ימים טובים יותר וטובים פחות. פעמים רבות ראיתי כי אחד הדברים שעוזרים לנו להתמודד עם הימים הפחות מוצלחים, זה דווקא להודות על מה שכן טוב באותו היום... ההודיה מסיחה את הדעת מהפחות טוב אל הטוב! וממילא ההרגשה שלנו נהיית טובה יותר.
כתוב ברמב"ן (פרשת בא) דבר מדהים ממש: "כוונת כל המצוות, שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו..."- כלומר, עיקר כוונת הבריאה היא- שנודה לה'! שנהיה מכירי טובה!
לא לחינם, למילה "מודה" ישנם שתי משמעויות. האחת, מודה- מלשון הודיה. והשני, מודה- מלשון מכיר בכך ש... (כמו למשל, מודה באשמה). מתו כך כאשר אדם מודה לה', הוא בעצם מכריז: ה' עשה זאת!! אני מכיר בכך שמאת ה' הייתה זאת! ה' הוא הטוב והמיטיב! ההודיה מרגילה אותנו לראות בכל דבר את יד ה' הטובה, ובכך היא מחזקת בתוכנו את דברי דוד המלך: "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו".
ולכן גם אחד הדברים שעוזרים לנו להתחבר אל טוב ה', לחזק את האמונה ולחוש את אהבת ה' אלינו- זה התודה! כשאנו מקדישים זמן להודות לה', להתבונן בטוב, להרגיש את הטוב, אנו פותחות את הלב לחוש את קרבתו ואהבתו של בורא עולם. ומעבר לכך- כתוב בספר חובת הלבבות כי עצם ההכרה בטוב מאפשרת לנו ליהנות יותר מהטוב! ישנם כל כך הרבה דברים טובים בחיינו, שאנו לא נהנים מהם, כי איננו מכירים בהם מספיק.
היו אצלי לפני זמן מה זוג שהמצב בניהם היה מורכב וקשה. הם דיברו אחד לשני במילים פוגעניות, צעקו אחד על השני, לגלגלו והביעו ביקורת הדדית קשה ביותר. לאחר כמה פגישות כאשר ראיתי שדרך הדיבור על הקשיים שבקשר, אנחנו לא ממש מצליחים להתקדם (לאף אחד מהם לא היו את הכוחות להקשיב למה שיש לשני לומר, וממילא הם היו מתחילים לריב שוב ושוב גם לידי...). החלטתי- שנתמקד באור, אשר בעז"ה יגרש את החושך. הרגשתי שהשריר של "העין הטובה" פשוט כבר לא עובד שם- כבוי. ובכל פעם שמישהו מהם ניסה להגיד חצי דבר טוב שקרה השבוע, השני מיד "כיבה" אותו בחזרה ומשך אותו לדבר על כמה רע וקשה.
אני לא זוכרת בדיוק מה היו השלבים ומה עשינו, אני רק זוכרת שאחד הדברים שהיו הכי משמעותיים בתהליך השינוי הייתה עבודת ההודיה. בכל ערב הם היו מוכרחים למצוא (כל אחד בנפרד) לפחות 5 דברים שהיו טובים באותו היום, בתוך ההתנהלות המשפחתית- ולהודות על כך לה'. זה לא היה להם קל, זה היה תהליך איטי, אבל זה יצר פתח לשינוי. ההתבוננות בדברים הטובים, ההבחנה שהם קיימים בכלל, ריככה אותם לאט לאט, ואפשרה להם בהדרגה גם להכיר, לראות ולהודות בדברים הטובים שנמצאים האחד בשני.
כמובן שזו איננה תרופת פלא, זה ענין של עבודה,התמדה ושינוי פנימי, אך חשוב שנזכור ונזכיר לעצמנו- כשאנו חושבים על הטוב- אנו מרגישים הרבה יותר טוב! (וכן גם להפך...) ומעבר לכך, אנו מושכים אלינו שפע חדש של ברכה וטוב...
ימי החנוכה, הם הזדמנות לאמן ולחזק את שריר התודה. להתבונן בנרות, או גם סתם כך באמצע היום, להקדיש זמן, להתבונן בטוב- ולהודות!! כשאנו מתמקדות בתודה, מחפשות את האור אנו פותחת את הלב לקלוט חוויות טובות נוספות, לקלוט שפע נוסף שה' יתברך רוצה להעניק לנו, ובכך גם מאפשרות לעצמנו להתחיל את היום מתוך מצב רוח טוב, הרגשה חיובית וקרבת ה'.
שנזכה כולנו להרגיש את האור, להכיר ולהודות בטוב ה' תמיד! חנוכה שמח!!
אודליה מימון היא מחברת הספר "אוצרות פנימיים", יועצת אישית וזוגית, מנחת סדנאות ומעבירה הרצאות ושיעורים לנשים