שלום תהילה, שלחתי לך מייל. אפשר לדבר איתך דחוף?
- מתקשרת
בצד השני של הקו חיכתה לי לירון. לא פגשתי אותה מימיי, היא הכירה אותי דרך הטורים, ובחרה לשתף אותי בלייב בהליך המופלא והמטורף של אימוץ, כאשר תורם כבר הגיע, והטלפון של פקידת סעד כבר פילח את שגרת יומה. כעבור ימים של התכתבויות וואצאפ שהכל היה בהן, ספק, בטחון, בכי, צחוק, פחד, התרגשות, חרדה, אמונה .. לירון הפכה לאימא. מפה לשם אני הפכתי לדולה תומכת אימוץ.
-"העובדת הסוציאלית נתנה לי להרגיש שזה ממש לא בסדר שיש לי ספק.."
-"הספק הוא טבעי" השבתי, "הן עובדות העוסקות אימוץ, אך אינן חיות זאת, אל תתני לזה לחדור".
-"אוקיי, תודה".
-"החזרנו תשובה חיובית! עוד יומיים ניסע לפגוש אותו, קצת שגרה של העולם המוכר, וכמובן קניות!
שלחו לי עכשיו רשימת ציוד ותמונה שלו".
-"ואיך את?"
-"נתקפתי שוב בפאניקה :( אוף"
-"הכל בסדר! אל תברחי מהפאניקה, תהיי בה, תנשמי אותה תסכימי לה אפילו, אל תלחמי!"
-"חשבתי שעשיתי טעות. נכנסתי ללחץ מטורף, לא יכולה לנשום, ופתאום את אומרת לי שזה בסדר.. אני בהלם".
-"כל אימא מאמצת הייתה שם!! איך לא? תגידי.. איך אפשר לנשום שמציאות בלתי אפשרית פוגשת פתאום ביום אחד באפשרי?"
-"בטח העובדות הסוציאליות ישימו לב בחוסר בטחון שלי.."
-"חפשי את היציבות שלך, את המקום המאוזן שלא מתערער גם במציאות הזו. הביטחון הוא בזה שאת מסוגלת להכיל לטפל ולהעניק אהבה לילד שלא ילדת, בזה יש בטחון וזו נקודת המוצא".
-"נכון מאוד, אני מרגישה שאני בסוג של לידה וזה כואב"
. -"אל תשפטי את עצמך, זה העיקר, אל תצפי למה שאת לא כרגע".
-"אני לא נבהלת מאנשים עם צבע עור אחר, זה מנחם אותי. זו ידעה ברורה. וחיים את המציאות לא?"
-"הילד הזה יהיה הילד שלך הוא לא יהיה רק ילד שחום עור עבורך, הוא יהיה הרבה דברים- בוכה, אוכל, מחייך, צריך חיבוק".
-"הרגעת אותי, נתת מקום לפחדיי, לחששותיי, ולכל המחשבות המבעיתות וההיגיוניות. תודה
לילה טוב!"
-"לא לשכוח לאכול ולשתות! אם ניתן מקום למה שבא באופן טבעי, לא נשפוט ולא נברח פשוט נהיה שם בכאוס מתוך.. הסכמה, זה יאפשר להיות גם בשמחה כשהיא תבוא, והיא תבוא!! לילה טוב".
-"איך הנשימה הבוקר?"
-"קצת יותר סדירה.. רוצה לראות תמונה שלי? מתבקש.. לא?"
-"מהממים! תהיו הורים מקסימים לילד שלכם. תכינו לכם כוס קפה מפנק ופשוט תשפכו הכל, דברו. תתחילו להיפרד מהשלב.."
-"אני מרגישה שה' נתן לי תשעה ימים מהרגע שהתקשרו אליי עד שנפגוש אותו, שהם בהקבלה לתשעה חודשי היריון עד הלידה. כל יום עברתי דרך ותהליך עד הפגישה איתו. מההלם של הבשורה של היום הראשון ועד השמחה שבע''ה נראה אותו. זה פשוט מטורף".
-"זה מטורף. אני חייבת לכתוב, מקווה להספיק. עכשיו את מבינה למה אני כותבת את הטור?"
-"תגידי, הרבה מגיבים?"
-"כן! אבל את היולדת הראשונה".
-"אנחנו בדרך"
- "אל תשכחו לצלם"
-"מעדיפה לחוות את החוויה לא דרך המסכים"
-צודקת, סליחה, מפסיקה לחפור. ביי".
-"אני פה.."
-"לא נושמת! לא נושמת! היה מ-ד-ה-י-ם! איך שנכנסתי, חיבקתי ונישקתי אותו ופרצתי בבכי.. הוא כל כך מתוק וחייכן! הכל נשכח בחיבוק הממיס שלו ובעיניים הבורקות שלו. מדהים, פשוט וואו!"
-"מזל טוב יקרה! זהו זה, הוא שלך ואת שלו. מתחילים מסע.."
-"ממש דמעות! אמרתי בלי סוף איזה מתוק ובלב אמרתי והמתוק הזה שלי. סופסוף אני מחבקת ומנשקת תינוק, והוא לא של אף אימא שתבוא ותיקח אותו, ואני אשאר עם ריקנות.."
-"נגמרה הריקנות, את אימא, זה 24/7, זה חיבור מטריף ביניכם ישר מאת ה'".
לירון יקרה, את ללא ספק אשת השנה שלי. כמה כנות, כמה אומץ, כמה כח בזמן כל כך קצר לחצות ימים ונהרות, לטפס על הרים. הגעתם ליעד. השביל החדש הזה מתחיל כאן. רק טוב ושמחה ורגעי צחוק וקסם לכם.
ולגוזל המצטרף, ברוך הבא! יש לך אימא מיוחדת שאוהבת אותך מכאן ועד סוף עולם.
ליצירת קשר ולהזמנת הרצאות ניתן לפנות לתהילה בכתובת המייל: thilamam@gmail.com