ט"ו בשבט בצל המלחמה: משמעויות ומתכונים

בין כל האסונות שמתרחשים בימים אלה, קל מאוד להתעלם מפריחת השקדיות, שכבר בתחילת החודש החלו להופיע בכל מיני אתרים ברחבי הארץ. מגן הילדים חונכנו להבין שזה הסימן - ט"ו בשבט בפתח. החג מציין את "ראש השנה" למניין השנים של פירות האילן בארץ ישראל. חז"ל קבעו את המועד הזה בחמישה עשר בחודש שבט מכיוון שבשלב זה בשנה כבר ירדו מרבית הגשמים, והפירות שחונטים מכאן ואילך גדלים מגשמי השנה הזאת.

ברכת האילנות, צילום: shutterstock

משמעויות שונות לחג

מבחינה הלכתית

ט"ו בשבט משפיע על מצוות שונות הקשורות בפירות האילן, כמו ערלה, ביכורים, תרומות ומעשרות. ההלכה מתייחסת אחרת לפירות שהגיעו לשלב מסוים בגידול שלהם לפני ט"ו בשבט או אחריו. הפירות שרואים לפני החג מיוחסים לשנה הקודמת, בעוד הפירות שגדלים אחרי החג, כבר נחשבים לשנה הבאה.

מבחינה חקלאית

נהגו במועד זה לצאת לנטיעות ברחבי הארץ. המנהג החל עוד בשנת 1884, בה יצאו אנשי יסוד המעלה לנטיעות ושתלו כ-1,500 עצי פרי, בהם אתרוגים ורימונים, ובהמשך גם עצי זית, תאנה ותות. בשל מרכזיותו של התאריך בהקשר לחיבת הארץ וקדושתה, בתקופת העליות שלפני קום המדינה ראו במועד זה חגיגה בסימן התעוררות האומה ליישוב ארץ ישראל. בתקופה זו התחדש מנהג נטיעת העצים בט"ו בשבט, שהפך לסמל העיקרי של המועד בתרבות הציונית. מאז רבים בחברה הישראלית נוהגים לציין את ט"ו בשבט כמעין חג טבע ומרבים לעסוק בו באיכות הסביבה.

נטיעות. צילום: shutterstock

אז מה אוכלים?

נוהגים לאכול משבעת המינים ומפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל. הפירות הללו הינם שבעה מיני גידולים המוזכרים בספר דברים, בפסוק המתאר את הפוריות החקלאיים של הארץ שמעידים על העושר של ארץ זבת חלב ודבש, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ." (דברים, ח', ז'–ח'). על השולחן אפשר להניח כיבוד קל אשר משויכת לכל סוג. חיטה (עוגיות וקרקרים), שעורה (דייסה או בירה), זיתים (שמן זית), תמרים, גפן (צימוקים או יין), תאנה, רימון ויש הנוהגים אף דבש ומיני פיצוחים. אז מה הקשר לפירות יבשים? ככל הנראה מדובר בשריד למנהג יהודי התפוצות לאכול מפירות ארץ ישראל. מגודל המרחק הרב, על מנת שהפירות הללו יישמרו כל הדרך מארץ ישראל לארצות הגולה, היה נהוג לשלוח אותם יבשים.

סדר ט"ו בשבט

ה"סדר" הנהוג לקיימו בחג, הוא נוסח אמירה של דברי תורה וברכות. המסורת של סדר ט"ו בשבט התגבשה על ידי חכמי צפת במאה ה-17, והתפשטה בתפוצות במטרה להנחיל את אהבת הארץ ליהודי הגולה. היום ישנם אנשים רבים שחוגגים את ט"ו בשבט בארוחה חגיגית וקוראים בזמן הארוחה הגדה מיוחדת לחג. לפי הסדר, נהוג לאכול שלושים מיני פירות, לשתות ארבע כוסות יין אדום ויין לבן וכן לקרוא פסוקים מהמקורות. קדימות אכילת הפירות, מסודרת על פי ברכתם, ומיוצגת בראשי התיבות- "מגע-אש": קודם מזונות, לאחר מכן גפן, עץ, אדמה, ולבסוף שהכול.

בצל המלחמה

בימים קשים אלו, אשר מאות אלפי מילואימניקים נמצאים הרחק מבתיהם, מנהג יפה יהיה לדאוג שגם לנשות המגוייסים יהיה מקום נעים וחם לציין בו את הסדר, או לדאוג למשלוח מנות של פירות יבשים שנשתבחה בהם הארץ. בנוסף - זה הזמן לתמוך בחקלאים שלנו. לאור ההפסדים הרבים שגרמה המלחמה בענף החקלאות הישראלית, יש ערך רב בבדיקת מקור הפירות, וחיזוק התעשייה המקומית.

מתכונים לט"ו בשבט

לחם עם פירות יבשים

חטיף אנרגיה על בסיס פירות יבשים

תבשיל קוביות בשר פירות יבשים ואגוזים

בישקוטי פירות יבשים