כשאורן יצחקוב ואמיל סעדה החליטו שהסניף שלהם בקריית גת יהיה כשר – הם היו הזכיינים הראשונים והיחידים מבין 32, ברשת הבשרים הלא כשרה BBB. זה היה התנאי שלהם לפתיחה, ועובדה - הרשת קיבלה. ביקרתי שם באותו הזמן כדי לחזק ולעודד, וגיליתי שלא מדובר רק בהעזה אלא בסיפור הצלחה הודות לרמה גבוהה של המבורגרים מבשר טרי "חלק", ואווירת בילוי כוללת שהיא לא רק אוכל. מסכי ענק מקרינים משחקי ספורט, פינת צעצועים לילדים, משחקי וידיאו וסרטונים צמודים לכל שולחן, דלפק בר במרכז. וכן, היה היה שם מלא, הוכחה שההעזה משתלמת. יצחקוב סיפר כמה הוא נהנה מהעובדה שיש לו שבת מנוחה, בניגוד למסעדנים עמיתים שממשיכים לעבוד בשבת כרגיל.
עברו כמה שנים, ולפני כשבועיים הגעתי לשם שוב, לכבוד השקת תפריט חדש, והתברר שכמה דברים השתנו, אבל הכשרות והבשר החלק, נשארו. לרשת האם נוסף סניף כשר שני, בירושלים (אות לבאות?), ואילו לתפריט בקריית גת נוספו כמה סלטים טריים בעקבות דרישה מפורשת של הלקוחות, נוספו גם המבורגרים בעלי שמות מסקרנים ותכולה מעניינת (באסטה בורגר למשל, שלצד בקר טרי טחון יש בו גם חציל קלוי, פרוסות שווארמה, טחינה, בצל ופטרוזיליה. המלצה שלי: הוסיפו 10 שקלים למנת באסטה ובקשו שיטחנו טלה במקום בקר) - וקינוח שהוא המצאה של השף היצירתי: פרוסת בראוניז עם קרם ברולה, פרוסות בננה, רוטב טופי ושבבי בייגל מלוח (אפילו רק בשביל זה שווה להגיע למרכז ביג בקריית גת, הטעם לא דומה לשום דבר אחר). כן, שוב היה מלא.
BBB קריית גתצילום: נעמי גוטקינד גולן
הסניף ממוקם אמנם במרכז מסחרי, סוג של קניון פתוח, אבל ברגע שנכנסים לחללו המוצלל, הממוזג, הממוחשב (מסכי וידיאו, משחקי מחשב ליד כל שולחן כבר אמרתי, אז נוסיף גם מלצרים מנומסים ומדויקים) - מרגישים חוצלארץ. האוגוסט המאובק, הלוהט, הים תיכוני שבחוץ, נשכח ברגע. ביקשתי מאורן יצחקוב שהפעם יפתיע אותי רק עם החידושים. היה בחבורתנו צמחוני אחד, שהתעקש להגיע אתנו למקדש הבשרים הזה, ויצחקוב התביית עליו ואמר: "בשבילך, החידוש הוא טבע בורגר". וכך היה: בתוך הלחמנייה שכנה קציצת סויה שכללה גם אורז מלא, סלק, ושבבי בצל, והייתה מוקפת בפרוסות עגבנייה, עלי חסה, בצל ומלפפון כבושים. בעוד הצמחוני מתענג על הטבע, אני הלכתי על הבאסטה בורגר, ולא ויתרתי על ביס מהבחירות של שותפי לחגיגה, לטינו בורגר (בקר טחון, גוואקמולי, ביצת עין, סלסה פיקנטית ואיולי), והקציצה "המעושנת", עם אננס צלוי, ארוגולה, מלפפון בכבישה ביתי, חרדל, צ'ילי מתוק ובצל פריך. יצחקוב המליץ גם על המבורגר ליסבון שלצד הבשר הטחון כולל צ'ילי קון קרנה פיקנטי, בצל סגול מוחמץ ופלפל חלפיניו, אבל כמי שלא מסוגלת לאכול חריף, העדפתי את כריך האנטרקוט שכשמו כן הוא, מכיל נתחי סטייק אנטרקוט.
לא סוד שכשרות אין פירושה תפריט מצומצם, והרשימה בקריית גת כוללת סלט עם פיסות אווז, סלט עם פיסות עוף צרוב, פילה עוף בפצפוצי אורז ושומשום, כנפיים מוקפצות בצ'ילי מתוק, צ'יפס בטטה, פילה חציל צלוי וקלוי בתנור עם סלסה עגבניות ועוד הרבה. אבל חייבים לחתוך, גם כי יש גבול לקיבולת, וגם כי הילדים שנתנו לנו לאכול בשקט (הם היו שקועים במסך הצמוד לכל שולחן וראו תכניות טלוויזיה מותאמות לגילם), דרשו קינוח. על המצאת הקינוח עם הבננות כבר סיפרתי, אבל יצחקוב וסעדה ביקוש שנטעם את הסושי קוקוס ובצדק, אני מתגעגעת לטעמו גם עכשיו תוך כדי כתיבה: מעטפת של טראפלס שוקולד במילוי קרם קוקוס ועטוף בקוקוס לבן קלוי. אחד מקינוחי הפרווה המוצלחים ביותר שטעמתי.
עוד הוכחה אקטואלית להעזה משתלמת בתחום הכשרות הוא "החומוס של ג'ינג'י". את משפט המפתח בחייו של איתי גולן, הוא "הג'ינג'י", שמעתי מפיו מעל צלחות עמוסות בחומוס זהוב עם ביצה קשה במרכזם, פיתות תפוחות, צלוחית פרוסות בצל, וכוסות לימונדה, על שולחן עץ פשוט וחף מכל מפה או פלצנות של כלים מפוארים, בצל עצי האקליפטוס של קיבוץ עינת: "אני אוהב אנשים, ואנשים אוהבים חומוס". הייתה זו התשובה שלו לשאלה: למה דווקא חומוס.
החומוס של ג'ינג'יצילום: נעמי גוטקינד גולן
עינת הוא קיבוץ מפורסם בחילוניותו בין פתח-תקווה לראש העין, עם בית קברות אזרחי, שנקברים בו ללא סממנים יהודיים-דתיים וללא חברא-קדישא. ודווקא בקיבוץ הזה, ליד צריף המזכיר ימים עברו, בסירי ענק כמו בחדר אוכל קיבוצי צנוע, דאג גולן לקבל תעודת כשרות לחומוס שהוא מייצר מגרגירים שמגדלים בשדות המשק שלו.
הוא נולד וגדל בעינת, יצא בנעוריו למסעות בעולם, חזר לארץ, התפעל יום אחד מטעמו של חומוס שאכל במקרה בנצרת הערבית, והצהיר שזו הולכת להיות אהבת חייו. ביסודיות מעוררת כבוד חקר את הנושא, למד (בין היתר אצל חומוסאים פלשתינים מומחים בנצרת ובשכם), המציא נוסחאות שונות, ניסה ופסל, בישל ושינה, ולבסוף הגיע למתכון שכנראה הוא אחד הטובים ביותר בעולם ל"ניגוב" שהפך לסמל המטבח הישראלי. חייבים הערת אזהרה: אחרי שטועמים את החומוס של הג'ינג'י, שיש לו מרקם אוורירי וגרגירי, שמתובל בעדינות רבה, ולא מזכיר בכלל את "המשחה" הדחוסה והכבדה של החומוס התעשייתי, קשה אם לא בכלל בלתי אפשרי, לאכול את מה שמוכרים ברשתות השיווק. בלי להזכיר שמות הג'ינג'י לא חושש לומר שלדעתו בחומוס התעשייתי מדובר בפחות מעשרים אחוז חומוס וכל היתר חומרים משמרים. החומוס שלו עולה גם על רוב סלטי החומוס שמגישים במסעדות. כמי ששואף להאכיל את כל עם ישראל, היה לו ברור שהוא חייב להיות כשר, והכשרות לא פגמה בהצלחה המסחרית. היום יש לו כבר שלושה סניפים, בעינת, במושב נווה ירק ובצומת סגולה בפתח התקווה. טהרנים וחסידים שפוטים שלו מוותרים אפילו על המזגן ועל קרבת העיר, נוסעים לתוככי המשק, ויושבים בלהט השמש המתהפכת של חודש אוגוסט תחת חופת האקליפטוסים מול מאווררים גדולים ליד הצריף, כדי לאכול את מה שסיריו מפיקים. גולן מתייצב שם עם בוקר ובשבע וחצי או שמונה כבר מגיעים ראשוני הסועדים. הוא משוכנע שאכילת החומוס הסגולי שלו יום אחר יום, תורמת לבריאות, ומסייעת במיוחד לספורטאים, טבעונים וצמחונים.
האם יצחקוב איש קריית גת והג'ינג'י איש קיבוץ עינת הם סנוניות ראשונות של מהפך ההסעדה העממית לכשרות כוללת? ימים יגידו. אך כבר עכשיו מותר לומר שהציבור מצביע עבורם ברגליים, כשהוא נוהר בהמוניו לאכול אצלם.