האמונה שלה מתערערת בגלל יחס ההלכה לאישה

בס"ד
שלום רב,
אתה מעלה את שאלת יחס ההלכה כלפי האישה.
המקורות הראשונים שאתה מביא, אינם הלכתיים אלא אגדתיים, דברים של חכמים על נשים, אבל לא אמירות הלכתיות.
מקורות אלו לא מתארים בית יהודי של היום. אם אשתך רוצה לדעת כיצד מתקיימת כיום זוגיות והורות בבית תורני, היא מוזמנת לפגוש את אלפי הנשים שיש להן בית כזה ולשאול אותן כיצד הן מרגישות בזוגיות ובהורות שלהן.
הרשימה שאתה מביא מציגה את האמרות הכי קיצוניות שיש במקורות (יש אתר: "דעת אמת" שמרכז חומרים כאלה באופן מגמתי).
יש אמרות אחרות שמבטאות הרבה מאוד הערכה והרבה מאוד כבוד לנשים. השאלה היא במה בוחרים להתמקד:
הגמרא (ב"מ נט.) מזהירה את הבעל על כבוד אשתו:
"אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה...
אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו... והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא (- עירו של רבא): אוקירו לנשייכו (- כבדו נשותיכם) כי היכי דתתעתרו (כדי שתתעשרו)."
וכתב הרמב"ם (פט"ו מהל´ אישות הי"ט):
"וכן צוו חכמים (יבמות סב: סנהדרין עו:) שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז."
עוד אמרו חכמים (חולין פד:):
"דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: ...לעולם יאכל אדם וישתה - פחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה - במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו - יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם."
וכן תקנו חז"ל ורבותינו שבכל דור הרבה תקנות לחיזוק חיי המשפחה ולטובת האשה, שלא ינהג בה הבעל שלא כהוגן. והזהירו הפוסקים בלשונות חריפים על בעל המכה את אשתו, ואפילו כשסיכם עמה קודם שקידשה שתמחול לו - אין מחילתה מועילה.
בטרם אתייחס לגופן של השאלות – אני מרגיש חובה להקדים שלש הקדמות, בעניין הזוגיות שלכם, בעניין תשובות למי שכבר מודיע שהשאלות מרחיקות אותו מדרך אמונה ובעניין לשונם של חז"ל.
א. בעניין המציאות הזוגית שלכם, כאשר אשתך מבקשת לבחון מחדש את דרכה הדתית. ההחלטות והעמדות האימוניות של רעייתך לא צריכות לפרק חלילה את המשפחה. יש הרבה זוגות אוהבים וטובים שבענייני אמונה דתית דעותיהם שונות.

ב. בעניין הצעת תשובות למי שמתרחק מהאמונה: מתוך ניסיוני עלי לציין שלעיתים אנשים מסבירים לעצמם ולאחרים שינוי דרך בחיים בנימוקים אידאולוגיים עמוקים, בשעה שהסיבה האמתית נמצאת במקום יותר חברתי או רגשי פנימי. הצעת תשובות לשאלות שהם מעלים לא משנה את דרכם מפני שאינה נותנת מענה למוטיבציה הפנימית (הלא מודעת) שמניעה אותם הם דוחים את התשובות או שהם מעלים שאלות אחרות.
אפשר להציע לרעייתך להקשיב היטב לעולמה הפנימי ולזהות מה הגורם היותר עמוק בתוכה שמרחיק אותה מאמונה.
ג. בעניין לשונם של חז"ל יש טשטוש שמטעה בהבנתם הנכונה. חז"ל מדברים בעברית המוכרת לנו היטב כשפת הדיבור שלנו. אנחנו קוראים את דבריהם ומתייחסים אליהם כאילו קראנו מאמר בעיתון של היום. זו טעות מפני שגם אם המילים מובנות, הסגנון אחר לגמרי: העולם החברתי של חז"ל היה אחר, התפיסות הבסיסיות של החברה היו שונות ולפיכך הטיעונים ודרכי השכנוע היו אחרים. לכן אני מבקש לא לדון את דברי חז"ל מתוך התמקדות במילים שאמרו (המלים הללו התאימו לזמנם) אלא בכוונה של דבריהם שהיא קבועה ולא משתנה מעת לעת.

מכאן לשאלותיך:
"אישה חמת מלא צואה, פיה מלא דם והכל מחזרים אחריה". שים לב לחתימת המשפט "והכל מחזרים אחריה" - חז"ל פועלים בכל הדרכים האפשריות כדי להוכיח לגברים שמיניות לשמה, שלא בתוך קשר זוגי, היא משהו מאוד חומרני, מאוד בהמי – הם ממחישים זאת בשפה בוטה שנועדה להרחיק את הכניעה ליצר המין הגברי (וודאי זו לא שפה שמתאימה לימינו): "אישה חמת מלא צואה, פיה מלא דם והכל מחזרים אחריה". שים לב לחתימת המשפט "והכל מחזרים אחריה" זה המסר: תפסיקו לתת לחולשה שלכם כלפי כל אישה, לשלוט בכם.
זו לא התייחסות לאישה כאישה אלא התייחסות למשיכה המינית האימפולסיבית שיש לגבר כלפי כל אישה שהוא רואה. בבחינת תוכחה לגבר - ראה מה מטריף את דעתך - בסך הכל משהו כל כך חומרי (צואה ודם) ואתה מאבד את שליטתך בתאוותך כלפי האישה.
בימים אלו אפשר להבין היטב את כוונת חז"ל. אנחנו נחשפים לכל כך הרבה הטרדות (אין מה להאריך...) חז"ל ידעו את מה שאנחנו פוגשים היום בכל ארגון: מציאות של סמיכות בין גברים ונשים מעוררת אצל הגברים יצרים ודוחפת אותם לנסות להגיע למשהו עם נשים שנמצאות אתם.
בעולמם של חז"ל ההגנה איננה רק על האישה, זו הגנה על החברה כולה. תורת ישראל מכבדת ומעודדת קשר זוגי ומיניות בריאה בתוך הבית, באותה מידה נלחמת ונאבקת נגד זימה – נגד פעילות מינית חופשית שלא בתוך המשפחה. קל וחומר כשמדובר באשת איש שזו עבירה שעונשה מוות.
המאמר של רבי אליעזר: "אין חכמה לאשה אלא בפלך" מתמודד עם אותה בעיה מכיוון אחר. הוא מבקש למנוע מציאות חיים קבועה של גברים ונשים יחד באופן אינטנסיבי שעות רבות. בתקופת חז"ל ראו בכך פתח נורא לאבדן רסן (היום קראתי בעיתון שהארגון שיש בו הכי פחות תלונות על הטרדה זה שרות בתי הסוהר בגלל ההפרדה שיש בין גברים ונשים אצל האסירים וממילא גם הפרדה רבה בצוותי הסוהרים).
רבי אליעזר לא מזלזל. הוא מזכיר לנו את התיאור בתורה (שמות לה; כה - כו) : " וכל-אשה חכמת-לב, בידיה טוו; ויביאו מטוה, את-התכלת ואת-הארגמן, את-תולעת השני, ואת-השש. וכל-הנשים*אשר נשא לבן אתנה, בחכמה: טוו, את-העזים." רבי אליעזר מדגיש את המסגרות החברתיות הנפרדות בהם צריכים חיים להתנהל (זו היתה הדרך היחידה לשמור על הצניעות במציאות שהוא הכיר). הוא אומר לאישה: מקומך הקבוע בחברת נשים שהמומחיות שלהן היא במעשי אמנות, כפי שהתנ"ך מתאר.
בהמשך הדף הגמרא עוסקת בשאלה שנשאלה על ידי האישה, לא מבטלים את דבריה, הם לא חסרי ערך. רבי אליעזר רק מסתייג מהצד החברתי – הוא לא רוצה לשוחח בקביעות עם אישה – אפילו לא בדברי תורה. אין לראות בכך הסתייגות מלימוד תורה, עובדה שכיום כאשר יש חברה של נשים לומדות תורה אין מכך שום הסתייגות. אדרבא, רבנים חשובים שמחים ללמד במדרשות כאלה.
באשר לדיון על דדי אישה (מסכת כתובות דף ע"ה עמוד א) לא מדובר חלילה "לקחת אישה ואז לזרוק". מדובר על דברים שהבעל לא ידע לפני החתונה והוא הופתע לגלות אותם כשהחל לחיות יחד עם האישה. כל מבנה גופני חריג יכול לעורר טענה של הסתרה מכוונת ומתוך כך דרישה לפרק את הקשר. אפשר לטעון שזו אחריות של האישה שלא ´להפתיע´ את בעלה לאחר הנישואים. על כך דנה הגמרא ומתוך כך מבררת מהו מבנה טבעי ומהו מבנה גוף חריג.
אם הבעל יודע על המצב הגופני של אשתו מראש אז אין אפשרות שהיא תאבד את כתובתה.
גם הסיפור על רבי יוחנן נראה זר לימינו אבל נתפס כביטוי של אכפתיות ורגישות כלפי העם הפשוט מצדו של תלמיד חכם חשוב. רבי יוחנן לא הסתכל על הנשים! רבי יוחנן יושב שם כאומר לכל אחת מהנשים: בנך לא חייב להיות מפשוטי העם כמוך, יופי וחכמה אינם שייכים רק לאליטות. אני (רבי יוחנן) מתפלל ומאחל לכל אחת מכן שתזכה ללדת ולגדל תלמיד חכם יפה תואר.
עניין הקדמת כיבוד אב לכיבוד אם, קיים רק בבית זוגי. אם ההורים גרושים אין חובה להקדים את כיבוד האב לאם. מכאן שלא מדובר בעקרון מובנה של העדפת הגבר, אלא בהדרכת סדרי המשפחה. גם בעניין זה, בימינו אפשר להבין את המוטיבציה של חז"ל. הנושא הוא ´סמכות הורית´. כיום הסמכות ההורית מתפרקת. הנזקים מכך מתחילים בגיל צעיר ומשפיעים לרעה לכל החיים (נכתבו על כך מאמרים וספרים רבים). חז"ל סברו שכדי ליצור סמכות הורית ברורה, הילד צריך לחוות את האב כראש משפחה לכל דבר. כך תקנו מספר תקנות של כבוד אב שמעוררות יראה והדרת כבוד כלפי האב, כל זה כדי להעצים את סמכותו ומתוך כך לאפשר לו לקבוע גבולות ברורים לילדיו.
הנושא האחרון של שמירת נידה ומניעת הריון... האם אתם מתכוונים ל-´ימים בטוחים´? אצטט לך מאחד הפרסומים הרבים בנושא: "שיטת הימים הבטוחים הינה שיטה טבעית המיועדת למנוע הריון. באופן כללי, מרבית הרופאים ובפרט רופאי הנשים, אינם ממליצים על שיטה זו כשיטה יעילה ובטוחה במניעת הריון, בשל האחוז הגבוה של הנשים אשר ניסו את שיטת הימים הבטוחים ונכנסו להריון".

אם השאלה היא כיצד להמנע מהריון בדרך הכי מתאימה והכי בריאה – יש כיום דרכים רבות וכדאי להתייעץ עם רופא נשים.
´והאמת והשלום אהבו´