האם הרמב"ם ידע קבלה?

בס"ד

כתב החיד"א בספרו שם הגדולים על הרמב"ם

"כתב מהרח"ו ז"ל ששורשו,,,ולכך לא זכה לחכמת הזהר" עד כאן דבריו.
ובספר מגדל עז כתב בתחלתו שהרמב"ם בסוף ימיו עסק בקבלה. ולפי דברי הרב מהרח"ו הנזכר יתכן שבסוף ימיו מה שעסק הוא בשמוש איזה שמות הקודש כנראה ממגילת סתרים שמיחסים אותה להרמב"ם והזכירה מהר"ם אלשקר סימן קי"ז, אך ראיתי בספר שושן סודות כ"י שמסתפק בכתב הנזכר אם הוא מהרמב"ם".

לפי דברי החיד"א המיוסדים על דברי האר"י ז"ל, הרמב"ם לא עסק בקבלה בגלל שמשורש נשמתו הוא לא שייך לזה.

בהבנה פשוטה כוונת הענין היא שהקב"ה רצה ליסד בעם ישראל את ההלכה באופן ברור ואת הקבלה באופן ברור וכנ"ל את שאר חלקי התורה. על מנת שההלכה שהרמב"ם עסק בה תתבסס היטב – הוא עסק רק בה. וכך הוא ביסס היטב את ביררה ומעמדה.
אחר כך בא השילוב.
משל לגוף של אדם שיש בו לב וריאות וכליות וכל אחד מופרד מחברו וביחד זה גוף חי. כך התורה שיש לה תריג מצוות כפו גוף חי.

כך אמר האר"י ז"ל למרן רבי יוסף קארו זצוק"ל שעינינו בהלכה, אף המעיין בספריו רואה שהוא ידע לא מעט קבלה. אבל לא זה היה ענינו כמו שרואים היום.

אגב. אין בכך להוריד כי הוא זה ממדרגתו.
כל אחד ותפקידו בתורה.

וראה פירושו של האר"י שמסביר כי כל אחד בימינו יודע רק חלק של התורה בספר לקוטי תורה - פרשת עקב

"ובזה יובן מה ששמעתי על משנת משה קבל תורה מסיני שדקדקו למה במשה נקט קבלה וביהושע מסירה דהל"ל בשניהם לשון קבלה או מסירה שדקדקו לחמה במשה נקט קבלה וביהושע מסירה דהל"ל בשניהם לשון קבלה או מסירה [ועוד לקמן אמר ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ולא הזכיר לא לשון קבלה ולא לשון מסירה] ואח"כ ונביאים מסרוה לאנשי כה"ג חזר להזכיר לשון מסירה והי' די שיאמר ונביאים לאנשי כה"ג כמ"ש וזקנים לנביאים ומה זה דנקיט פעם לשון מסירה ופעם לשון קבלה ופעם לא זה ולא זה וחז רלהזכיר לשון מסירה, ותרצו כי לשון מסירה משמע בע"כ וראייה לזה וימסרו מאלפי ישראל הנאמר במלחמת מדין שנמסרו בע"כ שלא רצו ללכת לאותה המלחמה ששמעו שבמלחמת מדין תליא מיתת משה כמ"ש נקום נקמת ואח"כ תאסף לכן נמסרו בע"כ וע"ב להיות תורתינו הקדושה ארוכה מארץ מדה קבל על נקלה אבל יהושע לא קיבל אלא בכחו של משה בע"כ, ויהושע לזקנים להיות המסירה לרבים לא הוצרך כחו כי בין אנשים מרובים זה זוכר מקצת למודו וזה זוכר מקצת למודו ואין בזה טורח כמו כשהוא יחיד שצריך לזכור כל התורה כולו וכן מזקנים לנביאים שהם רבים לרבים אבל בהמשך הדורות נתמעטו הלבבות אפי' מרובים למרובים הוצרך מסירה בכח לכן אמר ונביאים מסרוה לאנשי כה"ג באופן שלא נמצא בעולם שיחיד ידע כל התורה כולה אלא משה ויהושע לכן אמר משה כל המצוה דהיינו כל התורה אשר אנכי מצוך לשון יחיד שלכל יחיד ויחיד אני מלמד כולה כמו ליהושע, אבל כבר אני יודע שלא יעלה בידכם זכרון כל התורה כולה בכל יחיד ויחיד לכן אני אומר לכל הפחות תשמרון אותה בין כולכם שזה יזכור מקצת וזה יזכור מקצת וחזר אח"כ לדבר בלשון יחיד וזכרת את כל הדרך,"