שאלה
שלום,
אצל בני בן השנתיים וחצי החלה תופעה - כניסה להיסטריה. על לא דבר הוא בוכה בכי הסטרי, מסרב לחיבוק, משליך דברים וכו'. אנו יודעים שזו תופעה אופיינית לגיל, אך בכ"ז - האם יש איזו הדרכה כדי לעבור את התקופה ללא פגיעה ריגשית (של העולל ושלנו...)?
האם כדאי להענות לדרישותיו (כאשר מדובר בדברים פעוטים כגון - לרדת ראשון במדרגות כאשר אנו כבר למטה...), או להציב גבול ברור?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום להורים .
בדרך הנגלה ההגיונית יש לבחון כל מקרה לגופו , אפשר שיש דבר שלא מתפשרים עליו , ויש דבר שהוא לא משמעותי .
ככלל אל תעשו לו ' תרגילי משמעת ' תשאירי את זה לצבא ולחיים .
כדאי גם שבשעת רגיעה תבחני את תגובתיכם ותראי איך השפיעה עליו תגובה חריפה ואיך רחמנית ,
זה חלק מהגידול אלא שצריך לתת לזה לזרום .
לא נשמע שיש כאן משהו היוצא מגדרו של עולם , וכדאי להוועץ באמהות מקבילות או ותיקות .
מעבר לכך , אם יש משהו חריג במיוחד , לכי אצל 'חכם שבעיר ' או 'תופש הישיבה ' ובקשי מהם שיעתירו בעדו תפילה וברכה .
ואחזי לעולם בעמוד התפילה על הילדים ועל המשפחה בתוך כלל ישראל .
ואם כל אלו עדיין לא יועילו , בדקי את מזוזות הבית והחדר
והשם יתברך יתן לכם נחת ושלווה לגדל את הילדים
כי כך אומרות הנשים :
שלושה חודשים ראשונים זה קשה , אחר כך קשה כל החיים .
וזה טבעי וזה בסדר , ושנהיה עסוקים בשמחות ובחינוך הילדים אמן בשלווה ונחת .