שיעמום בהתבודדות

מה שילד אומר אף פעם לא משעמם את אבא שלו, בפרט כאשר הוא מתחיל לדבר.
הקדוש ברוך בעצמו אמר לנו בתורתו שהוא מתאווה לתפילותינו וקושר מהם, כביכול כתרים לראשו. וכך כותב רבי נתן בעניין זה ב"ליקוטי הלכות": "כי תפילה למעלה מהכול, וכוללת כל החמישים שערים דקדושה. והתפילה היא בחינת "נתיב לא ידעו עיט" (איוב כ"ח ז'), בחינת שער החמישים שאין מי שהשיג אותו. כי באמת אין שום שכל שיוכל להשיג ולהבין עד היכן מגיע כחן של תפילות ישראל, אפילו של הפחות שבפחותים, ובפרט מה שמתפלל כל אחד על צרת נפשו שהוא רחוק מהשם יתברך, כי אפילו המלאך הקדוש שמקבל תפילות מישראל וקושר מהם כתרים לרבו, אינו יודע להיכן להעלות הכתר הנורא הזה, רק הוא משביע אותו שיעלה מעצמו וישב על ראש קונו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש שמות רבה, פרשה כ"א) (ליקוטי הלכות חושן משפט, העושה שליח ג' אות י"ג).

לגבי ההרגשה של שעמום וחזרה שנוצרת אצל המתפלל, לזה מציג רבי נתן פתרון.
חז"ל אומרים: "אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר (יואל ב') "כי חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה" (אבות ב' משנה י"ג) ופירש הברטנורא: "קבע - כאדם שיש עליו חובה דבר קבוע ואומר אימתי אפרוק מעלי חוב זה. אי נמי (או גם, כלומר פירוש נוסף) קבע - כאדם שקבוע לו לקרוא פרק אחד פרשה אחת. שאומר אותה בקריאה בעלמא ואינו אומרה בלשון תחנונים כאדם שמבקש רחמים. "כי חנון ורחום הוא" - רוצה בתחנונים ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד".

חז"ל מסבירים, שמי שמתפלל מהלב ומתוך כוונה (שזה נקרא תפילה "ברחמים ותחנונים") מובטח לו שהקדוש ברוך הוא יענה לתפילתו, כי הוא "רוצה בתחנונים ועל ידי התחנונים הוא מרחם מיד". ורבי נתן מסביר איך נוכל להגיע לאותה תפילה מן הלב, שמובטח לה להיענות.
אם אדם מבקש משהו רק באופן חיצוני תפילתו יבשה וחסרת עומק, אבל אם אדם לומד את דברי רבינו על העניין שהוא רוצה לבקש עליו, הוא מברר לעצמו את חשיבות הדבר ומשמעותו העמוקה, אז יש לו "חומר" הרבה יותר נוגע אליו ולליבו, ועל ידי ה"חומר" הזה הוא יכול להאירך בתפילתו ולהוציא אותה מעומק הלב. תפילה כזו תהיה הרבה יותר עשירה ומלאת רגש, ומשום כך - בוודאי תתקבל ברצון.

למשל, כותב רבי נתן, אם אדם רוצה להתפלל על קיום מצוות ציצית, הוא יכול רק לומר תפילה קצרה, כגון: "ריבונו של עולם זכיני לקיים מצוות ציצית בשלמות", שיהיה לו קשה מאד לאמרה "ברחמים ותחנונים", מעומק הלב כראוי. אבל אם ילמד את דברי הצדיק, כמה עומק ולב, התחדשות ומשמעות, יוכל להכניס אפילו בבקשה פשוטה זו. כדי להדגים את העניין נביא כמה קטעים קצרים מתוך הספר הקדוש "ליקוטי תפילות", שבהם רבי נתן עצמו מבקש לזכות למצוות ציצית, בהסתמכו על הביאורים והתורות העמוקות של רבינו בעניין זה:

"וּתְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית כָּרָאוּי בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ, וְתַרְיַ"ג מִצְוֹת הַתְּלוּיִים בָּהּ. וְעַל-יְדֵי כַּנְפֵי הַצִּיצִית הַקְּדוֹשִׁים תָּגֵן עָלֵינוּ וְתַצִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל מִינֵי פְּגַם הַבְּרִית, וּתְזַכֵּנוּ לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁתְךָ תָּמִיד, וְעַל-יְדֵי- זֶה תַּצִּיל אוֹתָנוּ מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ, מֵעֲצַת הַמְפַתִּים וְהַמְסִיתִים וְהַמַּדִּיחִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, בְּכַוָּנָה לְהָרַע אוֹ שֶׁלּא בְּכַוָּנָה. וְנִזְכֶּה לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ עָלֵינוּ אוֹר הַשֵּׂכֶל הָאֱמֶת שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת עַל-יְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַבֵּל וּלְקַיֵּם עֵצוֹת טוֹבוֹת וַאֲמִתִּיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְעַל-יְדֵי-זֶה נִזְכֶּה לֶאֱמֶת וְלא יֵצֵא דְבַר שֶׁקֶר מִפִּינוּ לְעוֹלָם (תפילה ז')

"וְתַעַזְרֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית כְּתִקּוּנָהּ בִּשְׁלֵמוּת, בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיִים בָּהּ, וּבְכַוָּנָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי, וּבְלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, בְּאפֶן שֶׁנִּזְכֶּה לְהַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי מִצְוַת צִיצִית לְמַלּאת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁחָסֵר לָנוּ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיוּת, בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וְתֹאחֵז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וּתְנַעֵר רְשָׁעִים מִמֶּנָּה, וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַכְנִיעַ וְתַשְׁפִּיל אֶת אִישׁ צַר וְאוֹיֵב הוּא עֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר, וְתוֹצִיא בִּלְעוֹ מִפִּיו" (תפילה ח')

"אָנָּא ה' חֲמל עָלַי, רַחֵם עָלַי, וּמַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי בְרַחֲמִים, וּמְחוֹל לִי עַל כָּל עֲווֹנוֹתַי, וְצַוֵּה לְהַפְשִׁיט מֵעָלַי כָּל הַבְּגָדִים הַצּוֹאִים וְהַלְבִּישֵׁנִי בִּבְגָדִים נְקִיִּים, בִּבְגָדִים טְהוֹרִים וּקְדוֹשִׁים, וֶהְיֵה בְעֶזְרִי, וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית כָּרָאוּי בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי מִתְכַּסֶּה בְּטַלִּית בָּעוֹלָם הַזֶּה כֵּן תַּלְבִּישׁ לְמַעְלָה אֶת נַפְשִׁי וְרוּחִי וְנִשְׁמָתִי בְּטַלִּית נָאָה וּבַחֲלוּקָא דְּרַבָּנָן בִּבְגָדִים נְקִיִּים וּלְבָנִים וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְּגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל ראשְׁךָ אַל יֶחְסָר" (תפילה י"ד)

"וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ וְכַוָּנוֹתֶיהָ וְתַרְיַ"ג מִצְווֹת הַתְּלוּיִם בָּהּ וּבְלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה וִיהִי רָצוֹן לְפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין מִצֶּמֶר לָבָן כְּאִלּוּ קִיַּמְנוּ גַּם מִצְוַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית, כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וְאָנוּ חֲפֵצִים וּמִתְגַּעְגְּעִים לְקַיֵּם מִצְוַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית וְאִם הָיִינוּ זוֹכִים לִמְצוא תְּכֵלֶת לְצִיצִית הָיִינוּ מְפַזְּרִים הוֹן רַב כְּדֵי לְקַיֵּם הַמִּצְוָה בִּשְׁלֵמוּת אַךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חָרַב בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, וְנִתְעַלֵּם הַחִלָּזוֹן בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ וּמֵאָז וָהָלְאָה אֵין אָנוּ זוֹכִים לְקַיֵּם מִצְוָתְךָ בִּשְׁלֵמוּת עַל כֵּן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה מִצְוַת צִיצִית לָבָן לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ קִיַּמְנוּ מִצְוַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית וְרַחֵם עָלֵינוּ וּבְנֵה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְזַכֵּנוּ שֶׁיַּחֲזר וְיִתְגַּלֶּה הַחִלָּזוֹן וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוַת תְּכֵלֶת שֶׁבַּצִּיצִית וְעַל-יְדֵי-זֶה תְּכַלֶּה וּתְשַׁבֵּר וְתַעֲקר וּתְמַגֵּר מַלְכוּת הָרִשְׁעָה מִן הָעוֹלָם וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ, וְיֵדְעוּ כִּי אֱלקים מוֹשֵׁל בְּיַעֲקב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה" (תפילה מ"ט)


וכך מתבארים הדברים בלשון רבי נתן עצמו: "כי למשל כשאחד רוצה לבקש מהשם יתברך שיזכה לקיים מצות ציצית בשלמות, אם אינו יודע סגולת הציצית איזה מידות (רעות) יזכה לשבר על ידי ציצית ולאיזה מעלה יגיע על ידה, אז בודאי אינו יכול להאריך בתפלה, עד שישבר לבו, עד שיעורר רחמי השם יתברך. כי אינו יכול לבקש רק: "ריבונו של עולם זכיני לקיים מצוות ציצית בשלמות". אף על פי שבודאי גם זה טוב מאד, אשרי שיאחז בזה לבקש על כל מצווה מהשם יתברך, אף על פי כן עדיין אינו זוכה לעשות תפלתו רחמים ותחנונים, שהוא זה שזוכה לחדש בה דבר.

אבל עיקר התפלה השלמה שעושין מתורות הוא מחידושי אורייתא שזוכין לידע על ידם סגולת המצוות. כמו במשל הציצית שהתחלנו, כשיודע האדם שמצוות ציצית מסוגלת לשבר תאוות ניאוף ולזכות על ידי זה לעצת הצדיקים ולאמונה שלמה ולתפלה ולארץ ישראל ולעשות ניסים וכו', הנה על פי דרך זה בודאי יכול לסדר תפלות רבות באריכות נפלא על מצות ציצית. כי כל אחד כפי מה שיודע בנפשו כמה הוא רחוק מתיקון הברית ואיך תאוות ניאוף מתגבר עליו בכל פעם, שזה עיקר המלחמה של כל אדם וכל מה שעובר עליו בעניין זה בכל פעם, כמה וכמה הוא צריך להפציר להשם יתברך שיושיעו לקיים מצות ציצית כתיקונה כדי להינצל מניאוף, שהוא התאווה העומדת עליו בכל יום לכלותו חס ושלום, להרחיקו מחי החיים. וכן כשיזכור כמה הוא רחוק מאמונה שלמה, שהוא יסוד כל התורה כולה וכו' וכן כמה הוא רחוק מתפלה וכו'. וכן כמה וכמה עצות רעות של המהפכים האמת וכו' מתגברין עליו. וכמה ישועה ורחמים הוא צריך לזכות לעצות אמיתיות שהם עצות צדיקים. הן על כל אלה בודאי יוכל לשפוך שיחו בתפלתו שיעשה מתורה זאת לפרש את כל אשר עם לבבו על ידי תורה זאת. וכן מתורה אחרת שמדברת ממצוות מזוזה, שמשברת תאוות ממון ומבטלת טרדת מרירות הפרנסה וזוכה לשמוח בחלקו וכו,' אשר ידענו שמרירות טרדת הפרנסה מכלה חיי האדם ומרחקת אותו מעבודת השם יתברך וכו'. כמה וכמה תחינות ובקשות מעומק הלב יכול לעשות על ידי זה, עד שישפוך לבו כמים נוכח פני ה'. וכן בשאר העניינים המבוארים בתורה זאת, וכן בשארי תורות.
נמצא שעיקר שלמות התפלה שהוא כשעושין מתורות תפלות, עיקר שלמותה הוא על ידי חידושי התורה הנ"ל" (הלכות תחומין ה' אות י"ז).

ולמעשה – אם אדם זוכה ללמוד בספרי רבינו על הנושאים שהוא רוצה לפרש שיחתו עליהם – אין ספק שיזכה לתפילה חמה ונרגשת מעומק הלב, ויהיה רחוק מאד מתחושת שעמום או שטחיות.