קללות על ערבים בריקוד דגלים

שלום לך!

ראשית יישר כוח על השאלה ועל עצם הפנייה אלינו.
אני מודה שגם אני שאלתי ושואל את עצמי כל שנה מחדש מהו פשר ההתנהגות של חלק מהצועדים בעיצומו של יום ירושלים כשבידיהם דגלי ישראל ובפיהם קללות ונזק לבסטות שבדרכם.

אם הבנתי נכון שאלתך היא האם לאדם שסבל מערבים מותר לקלל אותם בכל יום בכלל וביום ירושלים בפרט.

אני יודע שעל שאלתך יש דעות חלוקות ויהיו כאלה שיבואו ויוכיחו לך שלקלל ולזרוע הרס זה לגיטימי ונורמלי וש"מגיע להם" ויזעמו על "התייפייפות" של אלה שמתנגדים לתופעה החוזרת ונשנית בעיר העתיקה בחגיגות יום ירושלים. אני כותב לך את דעתי שלמדתי מרבותיי.

אין בתשובתי לדון אף אחד- לא את הצועדים מידי שנה בריקודגלים ולא את אלה שהרגישו את נחת זרועם של הערבים ואיבדו חברים וקרובי משפחה. באמת אין אני יודע מה הייתי עושה במקומם.
בקיצור- כל הדיון שלנו הוא ענייני בלבד ולא בא לדון אף אחד לכף חובה.

בכל דבר שאדם עושה הוא צריך לבדוק שני דברים:
1. אם הוא נכון.
2. אם הוא מועיל- (וממילא אם הוא לא מועיל הוא גם לא נכון)

לכן נשאל- האם זה נכון?

נחלק את זה לשני חלקים: האם זה נכון באופן כללי והאם זה נכון ביום ירושלים.

באופן כללי-

מה שמייחד את האדם, צלם אלוקים, משאר הבריות בבריאה הוא יכולת המחשבה והדיבור. לדיבור יש כוח- כוח להשפיע על העולם וכוח להשפיע על האדם.
אין ספור מלחמות בעולם התחילו מדיבור לא ראוי. חטא המרגלים היה בעוון לשון הרע (על א"י) בית המקדש השני חרב בגלל לשון הרע ועוד. אך כמו שיש כוח לדיבור להרע יש בו כוח להיטיב- ברכות, תפילות, לימוד ותורה, תמיכה והבעת אהבה וכו.
לפני שדיבור לא ראוי פוגע בסביבה הוא קודם פוגע באדם ומי שמוציא שם רע נענש בצרעת ומסולק משלושת המחנות. גם כיום שאין צרעת בגלל מדרגתנו הנמוכה חשוב לדעת שאמנם אין צרעת אך יש פגיעה רוחנית ולכלוך נשמתי גדול מאוד בעקבות דיבור לא ראוי.
התורה מלמדת אותנו לדבר בלשון נקייה- למשל: בפרשת נוח לא כתוב "בהמה טמאה" אלא "בהמה שאיננה טהורה" משום שאין שם צורך הלכתי לחדד את הגודל של איסור אכילת בשר לא כשר.
ממילא כל יהודי צריך לשמור על פיו שלא ללכלך את דיבורו- לא בלשון הרע, לא בהוצאת שם רע, לא בליצנות, לא בדברי הבל וק"ו שלא בקללות.

אפשר לחשוב חשיבה ילדותית שברגע שאדם מקלל/ כועס על אדם אחר- האדם שמקללים אותו וכועסים עליו הוא המסכן והסובל, אך האמת היא הפוכה. הנזק שהכעס והקללות עושה לאדם הכועס/מקלל הוא גדול. הכעס מכלה אותו מבפנים כמו גחלת בוערת ושורף בדרך עוד ועוד מידות ומדרדר את האדם ליפול גם במידות ועבירות אחרות- גם אם לכאורה הכעס/הקללות מוצדקים.
לכן באופן כללי כל קללה וכעס- גם אם הם נראים מוצדקים- הם מזיקים לאדם.

אבל מי שנפגע מערבים?

נכון. אמת. אנחנו לא דנים אותם. אבל צריך לדעת שהם לא יוצאי דופן משום שהדיבור והכעס, הטינה והתסכול שהם מוציאים לא רק שלא עוזר להם, לא רק שלא הורג את המחבלים שהזיקו להם, אלא הם גם הורס את עצמם בעצמם.
אין כאן התייפייפות. התייפייפות היא לבוא ולטעון שיש לברך מחבלים ולטעון שהם מסכנים. אין בשלילת הקללות והגידופים למחבלים להמעיט ולו במעט מהרשעות והאכזריות שלהם ובעונש הראוי להם.

אגב, הארה קטנה. לא מדובר כאן בסכסוך שכנים אלא במלחמה בין עם ישראל לאויביו וממילא כל יהודי שנהרג ,יהיה אשר יהיה, הוא פגיעה בנו. משום שאותו מחבל ארור עשה מה שעשה בגלל שהוא יהודי וממילא הוא לא פגע יהודי פרטי אלא פגע בעם שלם.
ברור שמי שמכיר את מי שנרצח הוא יותר קרוב ויותר כואב- אבל זה לא מנתק את שאר עם ישראל שערבים לו בדמם ובנשמתם.

כדאי גם לדעת יסוד חשוב שמבדיל אותנו לבין שאר העמים. שאר העמים בעת מלחמה מונעים משנאת האויב ולכן הם מאוחדים ואוהבים זה את זה (הוכחה לכך: אם הפלסטינים בעזה היו אוהבים את עצמם הם היו הופכים את החממות של גוש קטיף לבנייה ולחקלאות ולא לבסיסי טרור של החמאס) ואילו עם ישראל לא מונע משנאת האויב אלא מאהבת עצמו וממילא מי שפוגע בו הוא שונא אותו. לכן איננו שונאים ערבים- אלא אוהבים יהודים וממילא כל ערבי (או כל גוי אחר) שרק ינסה לגעת בעם ישראל אותו נשנא והוא יבוא על עונשו. והעונש לא יבוא על ידי תהלוכה זועמת או אנשים פרטיים אלא על ידי צבא והמשטרה.

לכן, אם אנחנו מונעים מאהבה השירים שאנחנו צריכים לשיר הם לא "מוות לערבים" ו "מוחמד מת" אלא "חיים ליהודים" וכדומה - טוב...אני מודה שזה קצת מוזר, ולכן אני מעדיף לשיר שירים אחרים כמו "עם ישראל חי" "משה אמת ותורתו אמת" "ולירושלים עירך" וכו

כמו כן, השחתת רכוש מכעס לא תורמת לאדם המקלקל אלא הורסת את מידותיו. ובכלל- אם מחבל משכם רצח למישהו את המשפחה, מה אשם בעל חנות ערבי מהרובע המוסלמי? אני לא בא להפוך את כל הערבים בעיר העתיקה לצדיקים- כי הם לא. מקומם הוא לא בא"י וק"ו לא בירושלים, אבל אתה יודע כמה משתפי"ם יש בעיר העתיקה? (סוד.. לא לגלות..) ישנם הרבה ערבים שעוזרים למשטרה ולשב"כ בכל מקום- וזה לא הוגן שיזיקו לחנות של ערבי כזה (בלי הדיון שאולי בגלל אותו מעשה הוא יפסיק לשתף פעולה)

וביום ירושלים?

יום ירושלים הוא יום הודאה לה´ יתברך על השיבה לציון. וב"ה השנה חגגנו 45 שנה לאיחודה של העיר. ביום כזה אומרים הלל שלם בברכה, מתכנסים לסעודות הודיה המלוות בדברי תורה, שרים ורוקדים. מטרת ריקודגלים היא בעצם לסמל ולהזכיר שאחרי כל המו"מ על ירושלים, ירושלים היא מאוחדת ולזעוק ולומר שירושלים צריכה עוד להיבנות ושירושלים זה הר הבית ובית המקדש.

אפשר להיווכח בכך משירת הים:
על השירה שעם ישראל שרו על הים אף אחד לא בא בטענות משום שהם סבלו מעול המצרים האכזריים, אלא על השירה של המלאכים נאמר: "מעשי ידי טובעים בים ואתם (שבכלל לא סבלתם מעול המצרים) אומרים שירה?" אך אם נעיין בשירה על הים לא מוזכר לא "מוות למצרים" ולא "נשרוף לכם תכפר" ולא "פרעה מת" אלא שירה והודאה לה´! וכן בשירת דבורה והודאת חזקיה על מפלת סנחריב וכו.

ובכלל ירושלים- אמורה להיות "בית תפילה לכל העמים"- בית המקדש אמור לאחד את כולם בעם ישראל ואת אומות העולם להמלכת מלכות ה´ בעולם ולא לזרוע שנאה ופירוד. לכן עיצומו של יום ירושלים ועניינו של היום הוא נגד כל המציאות שמופיעה כל פעם מחדש ברובע המוסלמי בעת ריקודגלים.

האם זה מועיל?

יש שיגידו שזה נכון לעשות זאת. ויש יגידו שלא. ויש שיגידו שזה נכון לגבי מי שסבל ממחבלים אך נשאלת השאלה האם זה בכלל מועיל.
לענ"ד אני חושב שמעשים מעין אלו לא רק שלא מועילים אלא גם הורסים. מכמה סיבות:

1. חילול ה´- חשוב לדעת שהסיבה העיקרית לכפירה בימינו (בעולם בכלל) היא הסיבה המוסרית. וכשאדם חילוני רואה אדם דתי לא מוסרי הוא מתרחק מהדת וטוען שאפשר להיות מוסרי גם ללא תורה ומצוות ("תתבייש לך! אתה עם כיפה וככה אתה מדבר?!" מוכר לך?) לכן ברגע שיש המון שמוגדר כהמון דתי שמקלל, מקלקל והורס- דבר כזה מרחיק ומביא לחילול ה´ גדול. ורגע אחרי שיפורסם בתקשורת (שרק מחכה להכפיש את ציבור המתנחלים ולהציג אותם כאל אנשים לא מוסריים) על מה שקורה ברובע המוסלמי בעת ריקודגלים כל חובש כיפה בארץ יקוטלג לקבוצה של רק כמה מאות/אלפי איש שעשו את המעשה בפועל.

2. משטרה- המשטרה עובדת קשה כדי לאשר אירוע ציבורי גדול כריקודגלים ורגע לפני שכל הצועדים עברו במסלול הריקודגלים הם סרקו וניקו את השטח ממטענים ופרסו שוטרים וחיילים בכל פינה כדי למנוע חיכוך ובלגן מיותר. השנה היו כבר דיבורים לבטל את המסלול דרך שער שכם בגלל המעשים שנעשים על ידי הצועדים מידי שנה וכולם יצאו נגדם- ברור שהמשטרה לא צודקת שיש לבטל את המסלול דרך שער שכם אך אפשר להבין אותה אחרי שמידי שנה יש מכות, בלגן ועצורים במסלול הנ"ל. אני לא אתפלא אם יגיע יום והמשטרה לא תוותר ולא תאשר את הצעידה באזור המועד ואז מה? יצא שכרנו בהפסדנו ואת איחוד העיר נעשה רק למחצה דרך הרובע היהודי. חבל.

3. כיוון שזכיתי להיות תושב הרובע המוסלמי וזה כשמונה שנים אני נמצא בעיר העתיקה אני רואה סיבה נוספת מדוע זה לא מועיל. (אגב, אין באמירתי לייצג את כל תושבי העיר העתיקה)
מידי שנה אחרי ריקודגלים שבו התושבים הערבים חוטפים קללות/מכות/הרס באסטות וכו יש מתח כללי ברובע וישנן הרבה הטרדות של ערבים בתושבי המקום. כשעבר ההמון הם לא יכלו להגיב, אך כשהם קבוצה של ערבים מול יהודי בודד, תושב המקום (שכלל לא צעד בריקודגלים) הם יכולים לנקום נקמה עסיסית והם מוציאים עליו ועל תושבי הרובע היהודים את זעמם. האם הערבים צודקים? לא. הם רשעים מרושעים. אבל אפשר להבין (וכמובן לא להסכים) את הסברא שלהם.
ולכן לא צריך הרבה אומץ ולא צריך להיות גיבור גדול ולקלל מתי שאתה מוקף בהמון בעיקר אם זה בא על חשבון התושבים שמוסרים את הנפש במגורים בעיר העתיקה. אני רוצה לראות אותו אחד שקילל הולך מהאזור בו אני גר בצפון העיר העתיקה לתפילה בכותל בלי לקלל.

לסיכום:

לענ"ד אין זה נכון ואין זה מועיל לקלל ולזרוע הרס בזמן ריקודגלים ברובע המוסלמי ואין הבדל בין מי שנפגע אישית מערבים ולמי שלא נפגע אישית מערבים.
כמובן שאין אנו יכולים לדון את מי שנפגע אישית מערבים.

בסופו של דבר, אחרי הכל, צריך לזכור שהשאלה ששאלת היא שאלה של עשירים משום שב"ה חגגנו השנה 45 שנה לאיחוד ירושלים ולשחרורה של העיר מעל השלטון הירדני.
אחרי כל השמחה צריך לזכור שעוד רחובות רבים בירושלים צריכים לחזור ולהתיישב ביהודים ושעוד העיקר, בית המקדש חסר לעם ישראל ולעולם כולו. שנזכה לבניינו במהרה בימנו בקרוב ממש!

מקווה שנתתי כיוון,
אשמח לעזור עוד אם צריך:
מייל: elronza@gmail.com

אלרון