צניעות - מה סיבתה ?

שלום וברכה!
לשאלתך בנושא הצניעות:
א. אנו מעריכים מאד את עצם העובדה שאת מתלבטת בנושא זה ורוצה לדעת מהו רצון ה' בדבר הכל-כך מרכזי בתפיסה היהודית - הצניעות. רק אדם גדול הוא זה שלא הולך כעדר אחר הסביבה אלא תמיד מברר, מתלבט, שואל וחוקר עד שימצא תשובה אמיתית להתלבטויותיו.

ב. (כמה הקדמות): מוכר הוא המושג [אותו טבע הרמב"ן] "נבל ברשות התורה", שזה בעצם אדם שלא עובר למעשה מפורש על מה שכתוב בתורה, אך במהות הוא בעצם ממש חי ופועל כנגד רצון הקב"ה. הסבר: כשאנו אוהבים ומחוברים לאדם באמת, אנחנו לא מחכים שיגיד לנו במפורש בפה מלא: "אני רוצה שתעשה לי בבקשה כך וכך" כדי שנעשה את רצונו, אלא אנו מסתפקים אפילו ברמיזה קלה שמגלה לנו על רצונו.
כך גם בתורה. אעפ"י שיש המוני המוני ציווים ופרטי פרטים עדיין אין תשובה מפורשת בתורה על כל דבר, אלא רק החכמים עובדי ה' שלמדו את התורה יומם ולילה, במסירות נפש, וממש קנו את התורה והתחברו אליה, הם יכולים להגיד לנו אפילו על-פי רמזים קלים שבתורה - מהו רצון ה' - רצון התורה.

ג. דבר נוסף. צניעות זה לא אורך שרוול/חצאיות וכדומה. צניעות היא מידה בנפש “והצנע לכת עם אלוקיך". שמענו פעם מאחד מרבותינו שהתבטא שכל כך נורא שלפעמים רואים בהזמנות לחתונה "נא לבוא בלבוש צנוע". כשמגיעים (צנועים) לחתונה, מגלים שלבעלי שמחה יש צניעות גדולה : אולם מפואר, אלפיים מוזמנים, שלוש עשרה מנות, עוגה בשבע קומות, ברזיות המוציאות יין וקולה עפ"י בחירה...
האמת היא שיש להניח שאין שם שמחה אמיתית בהכרח, ולפעמים דווקא מי שיש לו שמחה אמיתית מסתפק בחתונה במגרש מאולתר, עם מאה מוזמנים ומנה אחת. והשמחה גדולה. למה? כי מי שיש לו תוכן פנימי לא צריך לתופעות של ברקים וקישוטים ו"פצצות", אך מי שתוכנו הפנימי דל, כדי להיות "בענינים" וכדי שתמיד ישימו אליו לב ועין, חייב לבוא בהופעה חיצונית מגרה.

ד. ברור שלאישה, יופי וסדר (חוש אסתטי) זה דבר מאוד חשוב ומרכזי - ואפילו אם היא תהיה לבד בבית, חשוב לה להראות יפה ומסודרת מול המראה. כך הוא הטבע שיצר ה' באשה וברוך ה' שכך הוא שאלמלא תכונה זו, רוב הגברים, כפי הנראה, לא היו משקיעים ביופי וסדר והעולם והבית היו נראים מבולגנים, לא יפים ואף מכוערים.
אמנם כשהרצון להתיפות הופך כולו למען "הראות העמים והשרים את יופיה" זה מגלה לנו שיש פה בעיה חמורה של חוסר בתוכן אמיתי. כי מי שהיא מלאה באמת בתוכן אמיתי לא צריכה את "ההופעה" כדי להיות בתוך החברה.

ה. אחרי כל ההקדמות הנ"ל, לשאלתך:
יש דברים שהם מוחלטים באיסורם מהתורה ומדברי חכמים המגלים לנו את רוח התורה, ויש דברים שתלויים במנהג המקומות, ולמשל במקומות שהיו הנשים רגילות לכסות את כל גופן לחלוטין - שם היה אסור לגלות חלקים מגופה שלא רגילים היו לחושפה באותו מקום.

לגבי הדברים המוחלטים לאיסור: זרוע - הגמרא בכתובות ע"ב. "איזו היא העוברת על דת יהודית: שמראה זרועותיה לבני אדם" והזרוע נקרא מהמרפק עד הכתף (ע"פ משנה אוהלות א', ה') ויש דעות שחייבות לכסות עד סוף היד (ע"פ הזוהר) אך לא נהגו כמותם. וחייבות לכסות גם את המרפק כמה סנטימטרים כך שבכל מצב לא יראו זרועותיה.

רגל - נפסק בגמרא ברכות "שוק באישה - ערווה" וזה כולל גם את הברך ע"פ כל הפוסקים. ולגבי מהברך עד למטה יש מחלוקת ולרוב הפוסקים יש חיוב לכסות עד למטה גרביים. אמנם המשנה ברורה (בעל שמירת הלשון, שהיה פוסק גדול מאוד ונתקבלו פסקיו בישראל) סובר שלא צריך וכן גרביים לא צריך ונראה להלכה שמי שנוהגת כמותו אין למחות בה שהרי כאמור הוא היה פוסק אחרון גדול ועצום.
לגבי שסע- אין ללבוש חצאית שסע, או שמלה עם שסע בין מלפנים בין מאחור בין מן הצד, אפילו מעט, אפילו מתחת הברך , כיוון שהמצב של נגלה ונכסה מושך תשומת לב. אם יש שסע יש לסגור אותו בבד מאותו צבע (צניף טהור, הרב אבינר, עמ' 21-22).
כללי - יש להדגיש ע"פ מה שדיברנו בהקדמות למעלה, שיכולה להיות אישה שתכסה כל גופה "למהדרין" אך הבגדים יהיו צמודים או לחילופין צורת הליכתה כולה אומרת אי צניעות ולכן יש לשים לב גם לזה כמו שכתבו זאת כל הפוסקים.

להרחבת מקורות תוכלי לעיין בספרי הרב אבינר (כגון "גן נעול") , בספר "הליכות בת ישראל", בספר "קדושים תהיו" של הרב שמואל כץ, בספר צניף טהור (הרב אבינר) על בגדי נשים, בספר "כתנות אור-ברור אמוני בסוגיית הצניעות., ובעוד בהרבה ספרים העוסקים בנושא זה.
בברכה
אילן, חברים מקשיבים