שאלה
יצא לי להתקל לא פעם בקבוצות של נוער מהתפוצות שמטיילות בישראל לתקופה מסויימת במטרה להכיר את הארץ ולעודד את נוער לעליה.
כמובן שלא כולם עושים עלייה בסופו של דבר כי גם לחבר'ה עם הרגשות הציוניים הכי חזקים המעבר קשה ומסובך בגלל המון גורמים כאלה או אחרים.
השאלה שלי היא איך אני אמורה לבוא ולדבר איתם על עלייה? כלומר באיזה אופן הדברים צריכים לבוא לידי ביטוי על מנת שיקבלו את הרושם הכי טוב על ישראל ושהטיול הזה לא ישאר כ"מזכרת מישראל" בלבד אם אנחנו לוקחים בחשבון שהנוער הוא ציוני (במידה) אבל יש לי חיי מותרות מעבר לכל שיעור בהשוואה לחיים בישראל (לא תמיד יש מקום לדבר על הערך הרוחני העצום כי לא כולם דתיים אחרי הכל...).
איך אני אמורה לחזק את אהבת הארץ שלהם (במישור המעשי) עד לכדי עלייה?
המון תודה מראש!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
כמי שעוסק לא מעט בנושא אומר לך שהמושג המגדיר ארת העניין הוא "אבנים שחקו מים".
כשם שר' עקיבא התבונן באבנים הנשחקות על ידי המים כנגד כל הסיכויים והבין שגם הוא יכול להשתנות כך אנו צריכים להתייחס לנושא.
למחוק מליבנו את התחושה שאין סיכויים ואין על מה לדבר ולדבר להלהיב ולהראות מה יש כאן בא"י ולמרות כל הקשיים איזו אוירה יש כאן ואיזה עומק רוחני ניתן לבנות כאן.
גם אנשים שלנו נראה שמתעניינים רק ב"עגל הזהב", אין הדבר כך, רבים צמאים לתוכן לרוח ואני לעיתים מופתע בעצמי לראות מי עולה ובאיזה התלהבות.
הזרעים שאנו זורעים היום יכולים לנבוט היום מחר או מחרתיים וצריך להיות עם האנשים בקשר ולהמשיך לעודד אותם כל הזמן ולהזמין אותם לבוא שוב, כי בחלק מהמקומות הסכנות הרוחניות והתבוללות הם כאלו שמדובר לעיתים על הצלת נפשות גמורה.
בברכת הצלחה