מי מבטיח לי שיהיה לי טוב?

שאלתך הייתה, בעצם: "מי מבטיח לי שאהיה מאושרת בנשואי?"
אילו הייתי מבקש להשיב רק על עצם השאלה, הייתה התשובה פשוטה וקצרה: "אף אחד לא מבטיח לך". אבל נדמה לי, שמתחת לשאלה הזו מסתתרת שגיאה יסודית בהשקפה, וטוב ששאלת אותה, כי אולי כך נזכה לגעת בשורש הדברים ולעמוד על פתרונם.
גם לי יש כאן שאלה לשאול: "למה בעצם צריכים להתחתן?" את ובחורות בגילך, בוודאי תשבנה לי תשובה סטנדרטית בנוסח של: "כדי להקים בית יהודי", "כך ציווה ה'", וכולי, אבל שאלתי היא בעצם אחרת: "למה את רוצה להתחתן?" את מה שכתוב בתורה, גם אני יודע, אבל מאיזה מקום אצלך נובע הרצון להתחתן?
אם אנסח את התשובות שכבר שמעתי בעבר, או את אלה שהבנתי בעצמי דבר מתוך דבר, אזי התשובה על השאלה 'למה את רוצה להתחתן' תהיה אחת מאלו, ברוב המקרים:
מה שהכי פשטני ומקובל הוא - 'אני פשוט בגיל השידוכים, זה הדבר שכעת עלי לעשותו, כולם בגילי מתחילים לעסוק בשידוכים'.
הסיבות המדויקות יותר, הן בדרך כלל או - 'נמאס לי להיות לבד' (ונדמה לי שהבדידות תיעלם כשאתחתן), או - 'נמאס לי לגור בבית עם ההורים/האחים/האחיות' (ונדמה לי שהקשיים ייעלמו כשאתחתן), או - 'אין לי עוד כוח ללימודים/בית ספר/טיפול באחי הקטנים/אין לי מקום משלי בבית/ההורים שלי רבים יותר מדי' (ואני מאמינה כשאתחתן בוודאי יהיו חיי נעימים יותר).
מובן, שמעטות יודו שאלו הן הסיבות שבגללן הן רוצות להתחתן. נוח ומכובד יותר לומר 'כדי להקים בית יהודי', או 'זהו רצון ה'', אבל כדאי לדעת, שמי שהולכת להינשא מסיבות כאלו, לא זהו בדיוק רצון ה'! לא כך מקימים בית יהודי!
זהו הרי גם ניסוח שאלתך שלך. כתבת, "אני מרוצה מאוד מהחיים", ומי אמר שאהיה מרוצה גם הלאה? זהו בעצם הצד השני של אותה שאלה, אבל בניסוח אחר. במקום לומר 'אני לא מרוצה מהחיים, אבל יש לי תקווה שבנישואיי יהיה לי טוב' את כותבת 'אני מרוצה מהחיים אבל יש לי חשש שבנישואיי יהיה לי רע'.

שאלת עוד: "האם חיי הנישואין הם באמת חיים מלאים סיפוק, שלום, שמחה ואהבה?"
גם על שאלה זו אשיב בשאלה: האם החיים בכלל הם באמת מלאים סיפוק, שלום, שמחה, ואהבה?
והתשובה על שתי השאלות זהה: כן ו- לא!
כן - אם עושים עבודה נכונה. לא - אם לא עושים עבודה נכונה.
בכל מקרה - הציפייה שהחיים בכלל או חיי הנישואין בפרט יהיו טובים ונעימים מאליהם - היא שגויה ומזמינה בעיות ומרירות רבה.
עצם הציפייה הזו, שיהיה לי טוב בלי שאעמול על זה, היא המציאות של "לא עושים עבודה נכונה", והיא היא שמבטיחה שהחיים לא יהיו מלאים "סיפוק, שלום, שמחה ואהבה".

התורה מספרת לנו בשבחו של יששכר בן יעקב - "יודעי בינה לעתים". ליששכר הייתה בינה עמוקה, כוח התבוננות והבנה נדיר ויוצא דופן. הבנותיו של יששכר הן דברים כה עמוקים, שאדם מן השורה לא היה מבין מעצמו לעולם.
את אחת מהבנותיו של יששכר, מתארת התורה במילים: "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה". מה "גילה" יששכר? טוב מאוד לנוח, גם הארץ - הארציות וההנאות - הם נעימים מאוד. מה החידוש שבדבר? הלא כל האנושות חיה על פי עיקרון זה: עובדים בשביל לצאת לחופש, מתאמצים כדי ליהנות בסופו של דבר, והעיקר תמיד הוא המנוחה, החופש, העונג.
הפסוק הבא אחריו מעורר תמיהה גדולה עוד יותר: "ויט שכמו לסבול, ויהי למס עובד". יששכר גילה שטוב לנוח, ומה עשה? הלך לעבוד. לא הגיוני! אם "טוב לנוח" הולכים לנוח, לא מחפשים עבודה.
אבל כאן, בין שני הפסוקים, מסתתרת בינתו העמוקה של יששכר. כמו כולנו, ראה יששכר, שבני האדם חפצים במנוחה ובעונג, אולם הוא גם התבונן במציאות העולם וראה, שבעצם איש אינו מצליח להשיג את העונג ואת המנוחה המקווים, כי מציאות העולם מזמנת עמל ולא חופש. לכן הבין יששכר ברוחב דעתו, שבשביל לנוח באמת, בשביל לחיות חיים "מלאים סיפוק, שלום, שמחה, ואהבה", צריך בתחילה לעבוד. כדי לקנות שלמות צריך להתייגע.
ולכן ההמשך המתבקש של "וירא מנוחה כי טוב" הוא - "ויט שכמו לסבול".

זוהי גם התשובה האמתית על שאלתך. אם רוצים נישואין טובים, איכותיים, מלאי אושר ושמחה, צריך לעבוד.
ובאמת זהו הפירוש האמתי של 'בית יהודי' - רצון ה' בבית יהודי. שני אנשים שיעבדו את ה' יחדיו, שיתקנו וישפרו את עצמם מתוך התמודדות יום-יומית לא פשוטה זה עם זה, עם כל מצוקות החיים, עם הילדים וגידולם. מתוך כור ההיתוך הזה יצמח אדם. אדם שעבד, שעמל לתקן, ולשפר את עצמו ואת חייו באמצעות חיי הנישואין.
חתונה איננה בשום אופן פתרון לבעיות החיים. להפך - היא כניסה לעולם של בעיות החיים בגדול, שכל הבעיות שקדמו להן מחווירות לעומתן.
אמנם זה מפחיד קצת, אבל אם הולכים לכיוון הזה בעיניים פקוחות ומבינים שבעצם כשמתחתנים "עולים כיתה", לא נבהלים.
להקים בית יהודי, פירושו ליצור זירה חדשה ומרתקת של עבודת המידות, של חסד אמתי ויום-יומי בלי הילה של כבוד ומחיאות כפיים שמאפיינים יותר את החסד שעושים עם זרים ולא עם בני בית. הנישואין מאמנים אותך ומזמנים לך תרגילים ברמה גבוהה של מסירות נפש, התאפקות, שמירת הלשון, אמונה וביטחון.
והם גם, בפשטות, זירת קיום מצוות רבות ומגוונות שאין אפשרות לזכות להן כראוי בלא נישואין, הלא הן מצוות קבלת שבת וחג, הכנסת אורחים, טהרת המשפחה ושמירת כשרות, ומעל לכל זה, או נכון יותר, מתוך כל זה, גידול ילדים.
הנישואין מאפשרים לנו לזכות להביא לעולם עוד נשמות קדושות שיגלו כבוד ה' בעולם, שבעזרת ה' מכוחנו ומכוח חינוכנו הטוב ותפילותינו, יהיו חיילים קדושים בצבא ה'. תורתם, מצוותיהם, תפילותיהם והתמודדותם עם יצרם הרע של הילדים האלה, יקרבו גם הם את גאולת ישראל ואת תיקון העולם.

ועל כן, כדי להיכנס כראוי לזירה קדושה זו, יש לדעת מראש, שהשאלה התמידית שצריכה להישאל בלב כל אחד מבני הזוג, לפני ובוודאי אחרי הנישואין, היא אחת בלבד: 'מה אתן', ולא 'מה אקבל'. כי כמו בכל עסק, אם שני שותפים תורמים כל אחד ממרצו ומכוחו להצלחת העסק, הוא בוודאי ישגשג ויגדל ויפרח, אבל אם כל אחד יצפה לראות רק מה השני יתרום לעסק, אזי יבוא הכישלון בלי ספק, וזו רק שאלה של זמן, מתי יקרוס הכול...
בדורות הקודמים, אנשים הבינו טוב יותר, כי תפקידם מתבאר היטב במילים "קבלת עול מלכות שמים".
בהבינם כי החיים הם עול, לקחו עול זה על עצמם.
מבחינה רוחנית, בוודאי היו חייהם מאושרים יותר (ומספר הגירושין בימיהם ביחס לימינו - יוכיח). הם נישאו בגיל צעיר יותר מאתנו וידעו לקראת מה הם הולכים, לקראת זירת מאבק והתמודדות.

ואילו אנו, עם כל הרווחה והנוחות שמציע לנו העולם המודרני, מאושרים הרבה פחות, בשלים הרבה פחות, ומרירים הרבה יותר כלפי מושג הנישואין בפרט וכלפי החיים בכלל.
אין זה אלא מגעה הממית של מחלת הנהנתנות, אהבת החומר והתענוגות, שפרצה ומכה חללים גם בלב שומרי המצוות. בית שקם על בסיס של 'מה יגידו', 'איך אני נראה בעיני אחרים' ו'מה אני אוכל לקבל מזה' - איננו בית יהודי כל עיקר!
אינני מתכוון להסתייג מרצונך/רצוננו לחיים טובים ומאושרים. אני רק רוצה לחזור ולהיזכר במידע הקריטי כל כך שהתורה לימדה אותנו, שבשביל חיים נעימים וטובים צריך לעמול.
כך אמר החכם באדם: "מתוקה שנת העובד". יש מתיקות גם בעולם הזה - אם עובדים, אזי גם השינה מתוקה. ה"סיפוק, שלום, שמחה ואהבה" קיימים בעולם. אין בכוונתי לומר שעלייך להתייאש מהם, אבל צריך להשקיע כדי לזכות בהם. אם עמלים, זוכים למנוחת נפש אמתית, אפילו בעולם הזה.