מוסריות

ב"ה

אסף,

שלומות!

שאלתך רחבה מיני ים ונוגעת למהות החיים שלנו.
ראשית, כדי להסיר צד אחד של טענתך אציין שצבוע הוא מי שמראש יודע שהוא לא מתכונן ליישם את הדברים שעליהם הוא מדבר.

ואכן אם יש מי שלא מתאמץ, לא עושה מאמץ לחיות חיים דתיים שלמים, עלינו לבוז לו, להדגיש בפניו שאנו מודעים לחוסר הרצינות. כנראה שלכן חכמים היו רגישים לענין חילול ה'. המשמעות היא שהתנהגותו של היחיד עלולה להשפיע על תפיסת עולמו של היחיד הצופה בך ואומר: "זו תורה וזו שכרה?"
ולכן, אל לך להקיש מאילו שאינם נוהגים כהלכה, אל לך ללמוד מאילו שהנוחות היא נר לרגליהם, ועל פיהם לקבוע את עמדתך ביחס לתנועת תורה ועבודה. מרחוק, אני יודע שכל תושבי בני ברק נראים בעיננו כרבנים ותלמידי חכמים. מרחוק נראה כאליו השאלות האמוניות הן נחלתן של מי שחובש כיפה סרוגה.

בגלות, הופיע התורה בחלקיותה. העובדה שהתורה בגלות היא בבחינת "הציבי לך ציונים" גרמה לך שלא נופיע חיים שלמים הכוללים הלכות מדינה, התמודדות עם שאלות של יצירה וחופש פנימי לעסוק בבניית הזהות היהודית באופן שלם. השהות בגלות, הסכנה מפני האוייב גרמה ליהודי לפתח מנגנוני התגוננות. הוא לא נאלץ להתמודד עם שאלות שאיתם אנו נאלצים להתמודד.
היו יהודים שחשו, בגלותם, שהופעת היהדות היא מדולדלת ורפה. הם חשו שלא בנוח בשעה שהם ראו את התרבות הכללית הולכת ומתעוררת. כך, נפלו רבבות מבני עמנו לזרועות ההשכלה. מה שגרם לחלקם לעזוב את בית המדרש היה חיפוש רוחני של תורה שלמה, עמוקה, מקיפה.
שים לב: הם היו חרדים! ובכל זאת הם הרגישו חסר גדול שגרם להם להתבולל.
בחסדי ה' זכינו להופעתה של מדינת ישראל, "ראשית צמיחת גאולתנו". הופעה זו גוררת בעקבותיה שלל בעיות איתן לא התמודד העם מאז ימי מלכות שלמה. עתה, עלינו לגבש מחדש את הלכות המדינה. אנו מתמודדים עם תנועה חילונית שהיא השיריים של התנועה החילונית שתארנו לעיל. הצרכים הגדולים גרמו לחיפוש של תוכן רוחני עמוק ומקיף.

אלא, שתוכן כזה גורר חחשיבה מורכבת, מרובדת. חשיבה שאין בה שחור ולבן מן הסוג המקובל. חשיבה שמגמתה להוביל את האדם למעלה, אל הפיסגה הרוחנית מתוך רצון למצות את העולם על כל רבדיו וחלקיו.

לכן, אנו נלחמים על תורתנו: זו המשלבת תורה וחיים. זו הרוצה להוביל את האדם למפגש עם כל חלקי החיים: אילו הנוגעים לחיי היחיד ואילו הנוגעים לחיי ציבור.
אומנם, בית המדרש נמצא במרכז חיינו. ממנו אנו יונקים הכל. אבל, תורת הגאולה היא זו שיש בה תורה ועמל, רפואה, משפט, צבא, תיאטרון וקולנוע.
דאגתנו לתורה מכריח הופעה של כל הצדדים כולם: תורה ועבודה. מפגש בריא בין רוח לחומר, בין חזון למציאות.
חבל שלא נבין כמה התורה יכולה לרומם את העולם כולו את תתגלה בכל תחומי החיים.
אם נותיר את התורה במובנה המצומצם, נעקב את זריחת אור הגאולה, נצמצם את הופעתה של התורה, ונבריח מתוכנו, רבים וטובים השואפים לחיים רוחניים מלאי תוכן!

בברכה,

שי