מהו תפקידן הרוחני של הנשים?

לפני שניגש לדון בפרוטרוט בשאלה הנכבדה, נביא את לשון ההלכה בעניין מה שאת מכנה "השכלה תורנית לנשים נשואות". כותב השולחן ערוך: "אישה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטוותה, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו לעשותו אין שכרו כשכר המצווה שעשה, אלא פחות ממנו. ואף על פי שיש לה שכר, ציוו חכמים שלא ילמד אדם בתו תורה. במה דברים אמורים? בתורה שבעל-פה. אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחילה, ואם לימדה אינו 'כמלמדה תיפלות'" (יורה דעה, הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף ו).
ומוסיף הרמ"א שם: "ומכל מקום - חייבת האישה ללמוד דינים השייכים לאישה".

מותר, אבל לא נחוץ

כמובא בהלכה זו, מותר לנשים ללמוד תורה, אבל הדבר אינו מומלץ. בעיקר מדובר כאן בלימוד הגמרא, שהוא לימוד של סברא ועיון. היו כמובן יוצאות מן הכלל הזה שכן למדו, אבל למעשה הכיוון ברור: לא לזה הנשים זקוקות.

מה כן צריכות וחייבות הנשים ללמוד? "דינים השייכים לאישה". פשוט, שמה שמוטל עליה לקיים, צריכה האישה ללמוד, אם לא כן - מנין תדע?
אחד המקורות לדין זה מופיע בתורה: "הקהל את העם, האנשים והנשים והטף... למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים לא יב).
ומבאר רש"י (על פי האמור במסכת חגיגה דף ג): "האנשים - ללמוד, והנשים – לשמוע". "ללמוד" כלומר להשכיל ולהבין טעמי כל דבר וסברותיו, ו"לשמוע" כלומר לקבל את המידע התורני הנחוץ להן.
וכותב אור החיים הקדוש על פסוק זה: "למען ישמעו - פירוש שישמעו מצוות התורה שחייבין הם לעשות. ודבר זה שווים הם בו, שגם הנשים חייבות במצוות לא תעשה ובמצוות עשה שאין הזמן גרמא".

שש מצוות תמידיות של 'התפתחות רוחנית'

ובכן, נפסק להלכה, שאלו הם הדינים והנושאים השייכים והמוטלים על האישה ללמוד בדיוק כמו האיש: מצוות לא תעשה ומצוות עשה שלא הזמן גרמן.
היכן הם אפוא מקומם של הנושאים שציינה השואלת הנבוכה כמו 'התפתחות רוחנית', 'עבודה עצמית' וכדומה?
כותב ה'ביאור הלכה' במשנה ברורה סעיף א, בשם ספר החינוך, שיש שש מצוות עשה מן התורה שקיומן תמידי (ומובן שהן בגדר ש'אין הזמן גרמן'), וכלשונו: "לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו, וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מצוות עשה ואין קץ למתן שכרן", והן: אמונה בקיום ה', שלילת האמונה באלוהותו של שום נברא, ייחוד ה' (דהיינו האמונה שהכול נמצא תחת השגחתו ועינו הפקוחה), אהבת ה', יראת ה', ושלילת כל מחשבת כפירה.
מצוות אלו הן מצוות "רוחניות", מצוות התלויות בלב. הן מוטלות על האישה כמו על האיש, וכשם שחובתה ללמוד כל דין השייך לה למעשה, כך חובתה ללמוד גם דינים ועניינים השייכים למצוות תמידיות אלו.
דומני, שכל הנושאים של התפתחות רוחנית, קרבת ה', אמונה וביטחון וכיוצא בהם, כלולים בשש מצוות עשה אלו. נמצאנו למדים, בטרם נרחיב על כך את הדיבור, שאכן אין אלו "מותרות" ו"שיגעונות" של נשים, כי אם חובה הלכתית גמורה המוטלת עליהן ועל הגברים באותה מידה.

"לימוד המאיר לכל החיים"

מי אמור ללמד את הדברים הללו? מי אמור למלא אצל הנשים את המצברים הנחוצים כל כך לקיום כל המצות כולן? כתבת: "מובן שישנו מענה ראשוני, בסיסי ואוטומטי, 'הבעל שלך יענה לך'".
נכון שמוטב, כמו בכל עניין הלכתי, שבענייני עבודת ה' ותיקון הנפש יהיה הבעל "המדריך הרוחני" של אשתו. אבל אם הוא אינו מסוגל להיות כזה, האם "פקע" חיובן של שש המצוות?
מי שנשואה לבעל שאינו בקי בהלכה, האם היא יכולה לזלזל בהלכות בטענה 'בעלי אינו יודע'? ודאי שלא. היא תלך, מן הסתם, ותלמד מתוך ספרים, בשיעורים מפי רב או מפי רבנית את החומר החסר לה, והוא הדין בענייננו.
לימוד והשתלמות במצוות אלו, למעשה, חשובים ונחוצים יותר מלימודים רבים אחרים שאנו עוסקים בהם, והשלכותיו של הלימוד הזה מביאות אור לכל החיים.
כבר כתב הרמח"ל בהקדמת ה'מסילת ישרים', על חובת הלימוד הזה ועל נחיצותו:
"אם לא נסתכלנו ולא עיינו מה היא היראה האמתית ומה ענפיה, איך נקנה אותה ואיך נימלט מן ההבל העולמי המשכח אותה מלבנו? האהבה - כמו כן, אם לא נשתדל לקבוע אותה בלבבנו בכוח כל האמצעים המגיעים אותנו לזה, איך נמצאה בנו? מאין יבוא הדבקות וההתלהטות בנפשותינו עמו יתברך ועם תורתו, אם לא נשעה אל גדולתו ואל רוממותו, אשר יוליד בלבנו הדבקות הזה? איך תיטהר מחשבתנו אם לא נשתדל לנקותה מן המומין שמטיל בה הטבע הגופני? והמידות כולן, הצריכות כמו כן תיקון והישרה, מי יישרם ומי יתקנם, אם לא נשים לב עליהם ולא נדקדק בדבר דקדוק גדול?"

"חקירות שלא נתחייבנו בהם"

היום יש, ברוך ה', שפע של שיעורים, ספרים וקלטות, בענייני מוסר וחסידות, עבודת ה' ותיקון המידות, והם זמינים לנשים בדיוק כמו לגברים. צריך רק לחפש ולבקש עד שמוצאים מה באמת מעודד ומחיה, מה נותן כלים ועצות מעשיות לחיים, מה מרומם את הנפש ומה מחנך באמת לאהבת ה' וליראתו.
וכל זה, כאמור, אינו עניין שבדיעבד ולא "המצאה" של נשים משועממות או "רוחניות" מדי, כפי שיש, אולי, מי שמנסה להציג את הדברים. הלוואי, כדברי הרמח"ל, שהגברים היו עוסקים בנושאים הללו ברצינות ובעמקות רבה יותר, כי נושאים אלו, הם דווקא עיקר רצונו של ה' מאתנו. וכלשונו ב'מסילת ישרים' בהקדמה: "היתכן שייגע ויעמול שכלנו בחקירות, אשר לא נתחייבנו בהם, בפלפולים אשר לא יצא לנו שום פרי מהם ודינים אשר אינם שייכים לנו. ומה שחייבים אנו לבוראנו חובה רבה [דהיינו ענייני טהרת הלב, האהבה והיראה, כדבריו שם] נעזבהו להרגל ונניחהו למצוות אנשים מלומדה?"

תפקידן של נשים בדורנו

ומי יודע, בפרט בדור הזה, שמא תפקידן של הנשים לרומם את המצוות החשובות הללו, התלויות בלב. אולי בזכותן ובזכות עיסוקן בענייני אמונה והשגחת ה', יתקרבו גם הגברים אל מקומם הראוי והנכון.
וכך מתאר גם רבי נחמן ב'סיפורי מעשיות'. ב'מעשה ממלך וקיסר' (בסופו), הביאה בת המלך, והיא דווקא, את העולם אל תיקונו, ובכלל זה את בן זוגה. וכלשונו שם: "ענתה הבת קיסר ואמרה... ואתה בן מלך (היינו החתן שלה באמת), נלכה וניסעה. ושבו לביתם".
את הגילוי לאיש, שהוא הינו "בן מלך", את דבר הקשר העמוק והפנימי שלו למלך עולם, דווקא אשתו מגלה