למה לקום להתפלל?

שלום אלעד,
השאלה ששאלת חשובה מאוד משום שהתפילה מהווה חלק ניכר מהחיים שלנו. אנו מתפללים שלוש תפילות ביום ומנסים לסדר את סדר היום שלנו על פי התפילות. קמים מוקדם בבוקר כדי לא לפספס את זמן התפילה ואת זמן קריאת שמע, מפסיקים באמצע העיסוקים של היום כדי להתפלל מנחה, ולפני שאנו מסיימים את היום אנו מקדישים מזמננו לתפילת ערבית. אנו מאוד מורגלים בסדר הזה לאחר שנים של תפילות בקביעות, ולא תמיד יוצא לנו לעצור ולחשוב: למה, בעצם, אנחנו מתפללים?

יש אנשים שיגידו לך: מה זאת אומרת למה אנחנו מתפללים? אנו צריכים משהו מהקב"ה, חסר לנו משהו, לכן אנו מתפללים שהקב"ה ישנה את החלטותיו הקודמות וימלא את משאלותינו!
ובכן, גישה זו אינה נכונה, למרות שרבים טועים לחשוב כך. הרי לא יכול להיות שאנו נתפלל לשנות את רצון הקב"ה. זה כאילו שאנו אומרים להקב"ה: "סליחה, נראה לי שטעית בשיקול דעתך, אני מבקש ממך לחשוב שנית על הדברים ואני מצפה ממך שתחזור בך מהחלטתך הקודמת", חס ושלום. אנו לא יכולים לבקש מהקב"ה שישנה את דעותיו, לא יכול להיות שום שינוי בהקב"ה.

העניין של התפילה שונה לגמרי. כשאנו מתפללים, מה שבאמת משתנה הוא אנחנו. אנו מתעלים בעצמינו. התפילה נועדה כדי שאנחנו נשתנה, כדי שאנחנו נתעלה למדרגה כזאת, בה גזירת הקב"ה שהיתה עלינו - כבר לא שייכת בנו יותר. כלומר, ה' גזר גזירה כלשהיא על פלוני כשהוא היה במצב מסויים, עכשיו שפלוני התעלה מעל המצב הקודם שלו, הגזירה כבר לא שייכת בו. הוא כבר לא אותו פלוני שהיה, הוא אדם אחר לגמרי, אדם חדש. מטרת התפילה היא שאנו נתעלה, נהיה אנשים שונים, טובים יותר, נעלים יותר, רוחניים וקדושים יותר. ואם נשאל: אז למה אחרי שהתפללנו לא תמיד הגזירה מתבטלת? מדוע המצב לא השתנה? התשובה לכך היא שאין לנו שום תפיסה בריבונו של עולם, אנו לא יכולים להבין את החלטותיו ומדוע הגזירה נשארה, אבל דבר אחד ברור: אנו פעלנו בתפילתנו להתעלותינו ולהתעלות העולם כולו, ולכן ברור מעל לכל ספק ששינינו משהו בעולם על ידי התפילה, גם אם לא ראינו מהו השינוי שפעלנו במציאות! ר' יהודה הלוי אומר בספר הכוזרי שהתפילה היא "גרעין הזמן ופריו", כלומר, זה עיקר היום אליו האדם מצפה ומייחל כל היום, משום שהתפילה מעלה אותו ומרוממת אותו. הוא נהיה מזוכך יותר וטהור יותר.

זאת גם הסיבה לכך שחז"ל תיקנו את התפילה בלשון רבים. "לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי ציבורא", אדם תמיד צריך להשתתף עם הציבור. להתפלל עבור כל העולם, לא רק בשביל הרצונות הפרטיים שלו. "השיבנו", "סלח לנו", "ראה נא בענינו".
ישנה הלכה שאומרת שלבית הכנסת צריכים להיות חלונות. לכאורה זה לא מובן, אנשים יתחילו להסתכל החוצה באמצע התפילה ולא יצליחו להתרכז! מדוע ההלכה אינה הפוכה, שאסור שיהיו חלונות וחייבים להתפלל רק בחדר סגור כדי לא לאבד את הריכוז והכוונה בתפילה?!
הרב קוק הסביר בצורה נפלאה את העניין הזה. צריך שיהיו חלונות בבית הכנסת כדי שהאדם ידע שהוא מתפלל גם בשביל אותו אחד שנמצא מחוץ לבית הכנסת ולא נכנס פנימה. הוא מתפלל גם בשביל האנשים שהולכים בחוץ ולא רק בשביל עצמו. שלא יסתגר בתוך עצמו, אלא יכוון לכלל עם ישראל בתפילתו. אמנם יש מקום מסויים בתפילה בו אפשר להכניס גם בקשות פרטיות (ב"שמע קולנו"), אבל נוסח התפילה שתיקנו חז"ל הוא נוסח כללי וציבורי. כלומר, עיקר התפילה צריך להיות בשביל הרבים, אבל כשיש צרות פרטיות ח"ו, יבקש גם עבור צרותיו. זה יעורר אותו יותר לתפילה, יכוון יותר. כשאדם נתון בצרה הוא מתפלל מעומק ליבו, הוא מצליח לכוון טוב יותר בדרך כלל.

ואם תשאל: אם מטרת התפילה היא לרומם אותנו, מדוע נוסח התפילות כולל גם כל כך הרבה בקשות גשמיות? מדוע אנו לא מתפללים על עצמינו ועליתנו הרוחנית?
התשובה לכך היא בדומה למה שהסברנו קודם. חז"ל תיקנו גם בקשות גשמיות כדי שנוכל יותר "להתחבר" לתפילה. כדי שנתעורר לבקש דברים שחסרים לנו. אנו מתפללים לכך שכל המציאות תהיה מושלמת, שהכל יהיה לפי רצון הבורא יתברך, ולמעשה גם מילוי הצרכים הגשמיים שלנו הוא צורך גדול כיוון שיכול לשרת מטרות רוחניות.

יש עוד הרבה מה להאריך בנושא התפילה אבל אני מקווה שתשובה זו תספק אותך בינתיים.
אני מצרף קישור למאמר שלנו בנושא תפילה. מומלץ מאד- מלב אל לב (על תפילה)- http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=1185
וכן בתשובות נוספות על תפילה באתר שלנו- http://kipa.co.il/noar/N_ask_list.asp?cat=7

יהי רצון שישמעו תפילותיך!
איתי, חברים מקשיבים