"כל חי - מאמין". האומנם?

שלום אורי,
אפשר לומר שהמשפט "כל חי מאמין" הוא משפט נכון, ואפשר לומר שזהו משפט לא נכון. תלוי מאיזו נקודת מבט בוחנים את הדבר ומסתכלים עליו. אך לשם כך יש להסביר קודם את המושג 'אמונה'. כולם מדברים על זה ומשתמשים בביטוי הזה, אך בדרך כלל הוא נתפס בצורה מאד שטחית. ננסה ביחד להעמיק קצת יותר. ייתכן שהדברים ייראו לך חדשים וקשים קצת ל'עיכול', לכן כדאי אולי לקרוא אותם יותר מפעם אחת.

"אמונה" פירושה: הקשר החי, הפשוט. הקשר הטבעי של האדם לקב"ה. המפגש החי עם המציאות האלוקית.
זהו הכלל. ננסה לפרט ולהסביר זאת כעת במילים פשוטות יותר.
בכל אדם יש את הרובד הנגלה שבו: גופו, אבריו, הפעולות שהוא עושה, התנועות שהוא מתנועע, המחשבות שהוא חושב והרגשות שהוא מרגיש. כל אלו הם ביטויים של האדם, הופעות שלו כפי שהוא מופיע במציאות הנגלית. אך יש גם את עצם החיים.
את עצם החיים קשה לנו להגדיר, לתפוס באיזושהי מחשבה קונקרטית (פרטית). ודאי שהחיים הם אלו שגורמים לנו להרגיש, לחשוב, להתנועע, לפעול והם שמחיים את גופינו ואברינו. אך הם עצמם הרבה יותר מזה. הם אלו שגורמים לנו לרצות. אדם יכול לבחור מה לרצות: לרצות טוב, לרצות רע ח"ו, אך הוא לא יכול לבחור האם לרצות או לא. הרצון הוא הרובד הכי בסיסי בנפש. הרצון, השאיפה – קודם כל לחיות. לא בחרנו האם לחיות או לא. החיים מפעמים בנו, וזה
הדבר הכי טבעי, הכי בסיסי, הכי פשוט והכי גדול. אפילו המדענים לא יודעים להגדיר את סוד החיים. גם באנציקלופדיה בערך "חיים" כתובות הרבה מילים, אבל בסופו של דבר, המסקנה – החיים הם סוד, סוד החיים. מצד שני, אי אפשר להכחיש את העובדה שהחיים הם הדבר הכי ברור לנו, הכי חי, עוד יותר מכל המחשבות והרגשות. ברור לנו ופשוט לנו שמפעמים בתוכנו חיים (זה גם הקשר למילה 'אמונה'– מלשון אמת, ודאות. עצם החיים זה הדבר הכי ודאי, הכי "אמיתי" אצלנו. יש עוד מה להאריך בעניין, אך בינתיים נסתפק בזה). אנחנו חיים את החיים גם בלי לחשוב על זה יותר מדיי. אדם נורמלי לא חושב על זה שהוא חי, הוא פשוט חי. הרמב"ם מכנה סוג תודעה כזה: "הנעלם מחוזק הראותו" – זה כל כך חזק, זה כל כך ברור, עד שאנחנו אפילו לא חושבים או מודעים לזה.
כל זה מדבר על החיים שלך כאדם פרטי; אבל יש עוד המון אנשים בעולם ויש עוד המון יצורים בבריאה ובכולם מפעם זרם החיים. זה מרומם אותנו לתפיסה הרבה יותר כללית וזו תפיסה שמקרבת להכרת האמונה. ככל שאדם תופס את העולם והחיים בצורה כללית יותר כך הוא מאמין יותר.
הרמב"ם כותב שהעולם כולו הוא כמו אדם אחד גדול, שזרם חיים אחד מחייה את כולו. גם אתה כאדם בודד – אתה אבר בעולם הגדול הזה, מולקולה בכל הבריאה כולה, והחיים האלה שמפעמים בכל העולם מופיעים גם בך, ומכוח זה אתה חי ונושם. אך גם החיים האלה שמפעמים בכל הבריאה כולה לא התחילו היום ולא יסתיימו מחר. זהו זרם חיים, מבול של חיות, שנובע משנים קדמוניות וימשיך לעולמי עד. מאין מגיע אותו זרם חיים? מה מקורו? הוא נובע ישירות ממקור החיים שמעל החיים, ממלך החיים שחפץ בחיים. וכמו שאנחנו אומרים בתפילה כל בוקר בפסוקי דזימרא: "ואתה מחיה את כולם".
זהו בעצם הקשר הישיר, הטבעי, הפשוט שקיים אצל כל אחד מאיתנו – לקב"ה. בין שאנו מודעים לזה ובין שלא. וזאת האמונה במובן העמוק של המילה –
קשר החיים עם מקור החיים.
במובן זה גם אם אדם יצעק ויכחיש את הקשר שלו עם אלוהים, אותה נקודת קשר וחיבור קיימת. במובן הזה בוודאי שכל חי מאמין. ולא רק כל חי, אלא גם כל צומח וכל דומם. בכול זורם זרם החיים האלוקי, אחרת הוא לא היה קיים במציאות. וכפי שכותב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק א', הל' א'–ב': "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול המצאות".
זהו מובן אחד של המושג "אמונה".
אך אותה אמונה מופיעה ומתבטאת במובן נוסף (הקרוב יותר לאיך שאנשים רגילים להבין את המושג 'אמונה', אך לאחר כל מה שאמרנו הוא ייתפס בצורה נכונה, שלמה ועמוקה יותר): העולם כולו והבריאה כולה בנויה מדרגות ושלבים: דומם, צומח, חי, מדבר, ישראל (עיין ספר הכוזרי). ככל שהמציאות תמצה את החיים הטמונים בה ביתר שלמות, הרי בזה היא מגבירה ומחזקת את הקשר שלה ואת היחס שלה למקור החיים, לאלוקים.
הצמח בעצם התפתחותו, חיותו, גידולו, צמיחתו – בזה הוא "ממצה" כבר את שלמות חייו ויחסו לאלוקים. גם האדם צריך להגיע למיצוי חייו, אך באדם יש רובד נוסף שאין בפרח ולא בחי. באדם יש דעת. לאדם יש בחירה חופשית. כדי להגיע לשלמות יחסו לאלוקים, האדם חייב לבטא את הקשר שלו לקב"ה גם בשכלו, בתודעותיו, ברגשותיו, בכוחות נפשו, ובהרמוניה שביניהם. לשם כך עליו ללמוד גם אמונה ומוסר ולכוון את חייו בכיוון האמיתי והראוי להם.
בישראל, בטבע נשמתם, מונחים כל התורה והמצוות, ואם כן כדי שאדם מישראל יבטא את מציאותו בשלמות עליו ללמוד את כל התורה כולה, על כל חלקיה, ולקיים את כל המצוות. עם ישראל חי את תודעת האמונה בכל רבדי חייו, כולל אבריו. אין דבר שמנותק מהקודש אצל עם ישראל. לכן יש אצלנו מצוות מעשיות שמבטאות את תודעת האמונה המפעמת בנו גם בחיים הגופניים, "כל מצוותיך אמונה". זו בחינה שניה של מושג האמונה במובן של תודעה אמונית – הופעת האמונה בחיים התודעתיים. במובן זה לא שייך כמובן לומר שכל חי מאמין אלא רק עם ישראל מאמין, מאמינים בני מאמינים, כלומר רק עם ישראל מסוגל לבטא את הקשר החי עם אלוקים חיים במובן הכי שלם שלו.

בברכה,
אלי - חברים מקשיבים