כיסוי ראש

שלום רב.

שמחתי לקרוא שהתחתנת, ובעזרת ה' יהיה ביתכם בית של שמחה, נחת ואושר.

מספרים על זוג שחזר בתשובה, ושהאיש והאישה צעדו בדרך התשובה ביחד, אלא שהיא סרבה לכסות את ראשה. כשהלכו לשוחח עם הרב שלמה זלמן אויירבך, אמר הרב לאיש, שרצה שהרב ישכנע את רעייתו ויפסוק לה לכסות את הראש: 'אין לך מושג עד כמה זה קשה לה'. האיש סיפר את הדברים לאשתו, ותגובתה היתה לכסות את הראש...
על אף ה'סוף הטוב' של הסיפור הזה, דבריו של רש"ז מדברים בעד עצמם (גם ללא סיומת זו).

איני מתקרב למאית מגדולתו ורגישותו של הגרש"ז, אך בקטנותי אומר שניכר מדברייך שכיסוי הראש מפריע לך, הן טכנית והן פנימית.
אוסיף ואומר שאינך היחידה בקושי זה, ואני נתקל מפעם לפעם, בחיים ובשאלות באתר זה, בנשים צעירות שהתחתנו וחשות מועקה בקיום הלכת כיסוי הראש.

אנסה להשיב במשהו על שאלותייך, אך נראה לי שטוב הרבה יותר להיפגש עם מישהו (ואולי עדיף מישהי...) פנים אל פנים, מישהו/י שאת סומכת עליו/ה שמבין/ה אותך, ויוכל/תוכל להגיע איתך לשיחה מעמיקה בנושא.

אענה על שלוש שאלות שמסתתרות בדברייך.
הראשונה - האם אני עצמאית להכריע בשאלות הלכתיות?
השניה- כיצד מגיבים כאשר קיום הלכה הינו קשה ולא נח?
השלישית - מדוע לכסות את הראש?

א. בסופו של דבר, כל אדם עומד מול עצמו ומול אלוקיו. ההחלטות שמתקבלות הן תמיד החלטות של האדם, והוא הנושא במלוא המשמעות שלהן, מכל הבחינות. האדמו"ר מאיז'ביצא לימד שהתורה אומרת 'מה ה' אלוקיך דורש מעימך' - מעימך דווקא. מה הדרישה המיוחדת של התורה ושל הקב"ה ממך, זו השאלה שכל אדם צריך לשאול את עצמו. בכך ודאי וודאי שההכרעות בחייך, הלכתיות ואחרות, צריכות להתקבל על ידך.
אלא שראוי לחשוב על הקשרים מסויימים שאת נתונה בתוכם, טרם שאת באה להכריע בעצמך. ראשית - האיש לו את נשואה. אני מתרשם מהדברים שלך, שיש בינכם תקשורת פתוחה ושיח כן וקשוב. זה חשוב מאוד. ייתכן ובשיחה איתו תגיעו ביחד לתובנות אודות כיסוי הראש, שישלימו/יוסיפו על מה שאת חווה ומרגישה. שנית - החברה שבה את חיה. אנחנו לא חיים בווקום, וכל צעד הינו בעל אמירה חברתית. איני יודע באיזה מרחב ציבורי ודתי את חיה, אבל לא נכון בעיני להציג את מי שהולכת עם כיסוי ראש כמושפעת מחברה, ואת מי שבוחרת ללכת בגילוי ראש כאותנטית. נורמות חברתיות קיימות בכל מקום, לכל כיוון. שלישית - עד כמה את מרגישה בטוחה בידע שלך בנושא זה, אודות שורשי ההלכה ונימוקיה? כמדומני ששורת הדין נותנת שיש להתייחס בכובד ראש לעמדתם של פוסקים שונים בדורות שונים שעסקו בנושא זה, ובעיקר למנהיגי הציבור בימינו, שיש להם רגישות למציאות ולהלכה, ומתווים את הדרך לציבור וליחידים.
ואחרי הכל - הכריעי באופן שאת שלימה איתו, ועשי את מה שאת מבינה כרצון ה' ממך.

ב. קיום ההלכה הינו דרך חיים. הבחירה להשתייך לאמונים על מסורת ישראל, לשומרי התורה והמצוות ולחברים בקהילת הברית, היא בחירה שלא תמיד יש בה גן של שושנים. דרך משל, חתונה היא אירוע משמח מאוד. אלא שהבחירה לבוא בברית עם מישהו היא בחירה שלרוב פירותיה הם שמחה ואושר (כן ירבו), ולעיתים יש בה אתגר ואחריות, שלא זונחים אותם כי משהו קשה או לא נח. לכן, נראה לי שמצד אחד, השאיפה היא בהחלט לקיום של הלכות שמובנות לנו, ו'זורמות' עם החיים שלנו ואנחנו איתן. לצד זה, יש בהחלט בהכרעה הפנימית לקיים תורה ומצוות גם צד קשה, תובעני, מאתגר, שבו נדרש האדם להנמיך את רצונותיו (שבתוכם מסתתר אור אינסוף...), ולהשלים עם ההלכה והמסורת.

ג. כיסוי הראש הוא במהותו עניין של צניעות. כשם שבכל חברה ישנו קוד לבוש שמאפיין את הצניעות הנדרשת במרחב הציבורי, כך גם ביחס לשיער הנשי. קשה להתכחש לכך שהשיער הינו אחד האלמנטים בעלי יכולת הפיתוי והמשיכה הבולטים ביותר אצל נשים, ומכאן שברור שהדרישה ההלכתית (והנורמה בחברה הדתית) לכסות את הראש, כל אחת לפי דרכה, יש בה ביטוי לצניעות זו.

מהותה של הצניעות היא היכולת לתחום במרומז בין הפנים לחוץ, בין האישי והאינטימי לבין הציבורי והפרהטיבי. לא מתוך רצון לטשטש את הפנים, אלא מתוך כוונה לשמר אותו כנסתר וכמרומז, ובכך במובנים רבים, להעניק לו עוצמה במקומות בהם הוא מתגלה.

וכל זה - בקיצור ולא כתחליף לשיחה עמוקה עם מישהו/י שמבין/ה אותך...

בהצלחה רבה

אורי