כבוד הורים מול לימוד תורה

ב"ה

רננה,

ברכת ה' עלייך!

1. לימוד תורה אינה פעולה חיצונית אלא פעולה נפשית המצריכה הזדהות פנימית של הלומד. לכן, קבעו חכמים שאין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ. משמעות קביעתם היא שיש ליצור זיקה נפשית בין הלומד לבין מקום הלימוד. זהו היסוד בדברי חכמים:"עשה לך רב". בכך הם רצו לבטא את הצורך בהזדהות עם אישיות. עם ביטוי ממשי של הופעת התורה בעולם.
2. בשאלת היחס שבין האזנה לדברי ההורים לבין לימוד תורה, נראה שנפסקה ההלכה שעדיפה מצוות תלמוד תורה על פני כיבוד הורים. בלימוד תורה יש נגיעה בנצח.

שני הכיוונים הללו מביאים לידי ביטוי את העדפת הלימוד האישי על פני מצוות כיבוד אב ואם.

אבל אין מצוה לצער את ההורים. אפשר לקיים גם ללמוד תורה וגם לכבד א תההורים. אולי שווה לנסות מדרשה אחרת ולו בשביל להשקיט את המצפוןשעישית הכל בשביל להחזיק בשני הערכים החשובים הללו יחד. המצב מסובך וחבל להדר שינה מעיני ההורים.
רק אם הגעת למסקנה שיש בך השתוקקות פנימית עצומה למקום, השתוקקות שמאפשרת לך להתחבר לתורה ולהתחבר לעצמך, רק אז העדיפי את ההליכה לשבות רחל. אבל, גם אז, חשוב איך אומרים זאת להורים. איך מסבירים שאין זה מפני שלא מחשיבים את דעתם. אין זה מפני שלא מתחשבים ברגשותיהם.
חשוב, לשתף את ההורים, בעדינות ובנעימות, בכל תהליך קבלת ההחלטה. השתדלי לא להשתמש בביטוי: "אתם לא מבינים אותי" וכו'. זה מקומם וזה לא בהכרח נכון.


בברכה,

שי