טו 'בשבט בהלכה ובסוד- כל המקורות

בס"ד

שלום רב, אכתוב לך מקורות לטו´ בשבט שאסף בני בכורי הרב אלעזר נ"י

[ט"ו בשבט – בהלכה ובסוד]:

[ט"ו בשבט בהלכה]

המקור ההלכתי ל-ט"ו בשבט מופיע במשנה (ראש השנה א´,א´) :
4 ראשי שנים הם... באחד בתשרי ראש השנה לנטיעה ולירקות, באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמישה עשר בו.

[ההלכה היא כבית הלל שבט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילן.] (וכן פסקו הטור והשו"ע יו"ד סימן של"א סעיף נ"ז וסעיף קכ"ה)

[לראש השנה הזה יש משמעות הלכתית בענייני מעשר, ערלה ונטע רבעי (ולחלק מהפוסקים גם לשמיטה).]

התורה כותבת: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה "(דברים י"ד,כ"ב), ומכאן לומדים חז"ל וכך ההלכה שאין לעשר משנה על חברתה, ולכן אין לעשר לדוגמא מפירות שגדלו בשנה השניה לשמיטה על פירות שגדלו בשנה הראשונה.

[היום הקובע אימתי מסתיימת שנה אחת ומתחילה שנה חדשה הוא ט"ו בשבט ](ראש השנה דף יד. , רש"י ראש השנה ב. ד"ה "אילן")

ולכן : פירות שחנטו, כלומר התחילו לצמוח (ראה תוספות ראש השנה דף יב: ד"ה "התבואה", כפתור ופרח פרק נג´, ישנם גם שיטות ראשונים אחרות מהי חנטה) קודם ט"ו בשבט- מתעשרים כמו השנה הקודמת, ומה שחנט לאחר ט"ו בשבט- מתעשר כמו השנה הבאה (אומרים חז"ל במסכת ראש השנה בדף יד. שעד ט"ו בשבט יצאו רוב גשמי שנה, ולכן פירות החונטים לאחר ט"ו בשבט חיים מהמים של השנה הבאה (ירושלמי ראש השנה א´,ב´) ועיין עוד בריטב"א ראש השנה דף י. ד"ה "ופירות").

הוא הדין לעניין ערלה ונטע רבעי- שהתאריך הקובע את סיומם של שנים אלו הוא ט"ו בשבט, ולא היום בו ניטע העץ (ראה באריכות את סוגיית ט"ו בשבט בהלכה בספר המועדים בהלכה של הרב זווין זצ"ל ובחזון עובדיה לט"ו בשבט עמוד א´-נד´, ובתורת מועדים של הרב שלמה גורן זצ"ל לט"ו בשבט, וראה בקצרה הלכות טו´ בשבט במאמר מרדכי (למועדים ולימים) של מרן מלכא, אביהם של ישראל, המקובל האלוקי, הראשון לציון הגאון הרב מרדכי אליהו זיע"א בעמודים 485-490).

מכיוון [שט"ו בשבט נחשב ליום טוב] (מרדכי ראש השנה פרק א´ סימן תש"א, הגהות מימוניות הל´ שופר פרק א´ ) [לכן נוהגים בו דינים מיוחדים] :

1. אין מתענין ומספידין בו (שו"ת התשב"ץ סימן ק"י , שו"ת רבינו גרשום מאור הגולה סימן י"ד , וכן פסק מרן השולחן ערוך או"ח סימן תקע"ב סעיף ג´)

2. אין אומרים בו וידוי ונפילת אפיים (מהר"ם מרוטנבורג בספר המנהגים עמוד ד´, וכן פסק מרן השולחן ערוך או"ח סימן קל"א סעיף ו´)

3. יש נוהגים ללבוש ביום זה בגדי יו"ט (ליקוטי מהרי"ח חלק ג´ קט"ו: )



[ט"ו בשבט בקבלה]

בספר תיקון יששכר (דף לא: ) שהיה בזמנו של מרן השו"ע כתב: "נוהגים האשכנזים ("ואיני יודע למה תלה המנהג באשכנזים, דומה שהספרדים מדקדקים במנהג זה יותר מכפי שכתב בלוח ארץ ישראל, לונץ, חודש שבט: "בט"ו בו ילמדו הספרדים בישיבותיהם כמעט כל הלילה... ולפני אכילת כל פרי ולאחריה- ילמדו לימודים מיוחדים... וגם יתפללו וישוררו תפילות ופזמונים מיוחדים..."(כן העיר הרב זווין זצ"ל בספרו המועדים בהלכה ,לט"ו בשבט-בסופו) ) בליל ט"ו בשבט לעתר את השולחן בכל פירות האילן ובמיוחד מפירות שבעת המינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל

(ראה בצוואת השבט מוסר פרק ט"ז אות ק"ט שכתב:" בני, הווי זהיר לברך על פירות האילן בט"ו בשבט, שמנהג ותיקין הוא", וכן כתב המגן אברהם או"ח קל"א, ט"ז, מועד לכל חי סימן ל´ אות ז´, כה"ח סופר או"ח קל"א, צ"ז , וכתב שם כה"ח –שיש על זה ספר מסודר הנקרא:"פרי עץ הדר").

בספר פרי עץ הדר (עמ´ ו´ וכן עמ´ נ"ו, הוצאת בקאל תשי"ז ) [הביא משם ר´ חיים ויטאל זיע"א שיש לאכול ביום זה שלושים מיני פירות] ( ראה פסקי תשובות או"ח תרפ"ה אות י"ג הערה 60- שמביא כמה דעות בזה ) ולשתות 4 כוסות יין (ולהלן יוסבר בעז"ה , וכאן נכתוב רק בקצירת האומר, [רק זאת אגיד שלדעת מורנו ורבנו , המקובל האלוקי, אביהם של ישראל, הראשון לציון הרב מרדכי אליהו זיע"א, מנהג זה של שתית ארבע כוסות מקורו בשבתאות, בדברי בעל החמדת ימים שהיה נתן העזתי ](בית לחם יהודה חלק א´ דף עט´ עמודה ג´, מקראי קודש (הררי) חנוכה פרק א´ הערה יא´, ועוד..), [ועל כן אין לנהוג במנהג זה, וכן אנו נוהגים בביתנו כדברי מרן מלכא זיע"א, כאן הבאתי זאת למען יהיה מאמר זה שלם)]

10 סוגי פירות כנגד [עולם הבריאה]**-> אין בהם קליפה כלל ( כדוגמת ענבים ,תאנים...).

10 סוגי פירות כנגד [עולם היצירה] **->הפרי מבחוץ, והגרעין מבפנים (כדוגמת זיתים, תמרים...).

10 סוגי פירות כנגד [עולם העשייה] **->הפרי מבפנים והקליפה מבחוץ (כדוגמת רימונים, אגוזים...).

כוס 1.**->יין שכולו לבן.
כוס 2.**->יין שרובו לבן עם מעט יין אדום.
כוס 3.**->יין שחציו לבן וחציו אדום.
כוס 4.**->יין שכולו אדום.

עפ"י רבינו האר"י והרש"ש זיע"א- כל פרי מ-7 המינים נמצא בספירה אחרת ב-ז"א דאצילות, כשהאדם אוכל את אחד מ-7 המינים הוא מושך (באמצעות הכוונה) שפע של הוויות הקשור לאותו הפרי מ-ז"א דאצילות למלכות דאצילות.
אח"כ המלכות יורדת ל-בי"ע (עולמות בריאה, יצירה ועשייה) והשפע נמשך על האדם (ראה לקמן בתרשים את חלוקת 7 המינים לספירות).

4 כוסות היין הם כנגד [עולמות אבי"ע]:
כוס 1.**->אצילות**->אין רע, הכל טוב**-> יין לבן (חסד).
כוס 2.**->בריאה**->רובו טוב**->יין לבן עם מעט יין אדום.
כוס 3.**->יצירה**->חציו טוב וחציו רע**->יין חצי לבן וחצי אדום.
כוס 4.**->עשיה**->רובו רע**->יין אדום (דין).

(על כוונות הפירות ראה בעץ השדה -סדר ט"ו בשבט של המקובל הרב בניהו שמואלי שליט"א, וכן ראה בסדר ט"ו בשבט של המקובל הרב משה ארמוני).

[חודש שבט ותיקון האכילה]

עפ"י ספר היצירה כל חודש וחודש מחולק לאות מיוחדת אשר חודש זה נתייחד בה, לשבט מיוחד, לתכונה בנפש, לאיבר בגוף (ולפי האר"י זיע"א-איבר בראש), לצירוף מיוחד לשם הוויה, למזל אחד מ-12 המזלות, ועוד..
לא נאריך כרגע בכל הפרטים של חודש שבט, רק נאמר שצירוף ההוויה של חודש שבט
הוא:
"המר ימירנו והיה הוא"(ויקרא כ"ז, ל"ג),

ובספר יצירה (פרק ה´ משנה ב´) כתב: [המליך אות צ´ בלעיטה, ושבט בשנה...]

מסביר [ר´ צדוק הכהן מלובלין] זיע"א (פרי צדיק לט"ו בשבט אותיות א´-ה´) [שהטעם למנהג להרבות באכילת פירות בט"ו בשבט- הוא כדי לתקן את חטאו של אדם הראשון שהיה באכילה ](תרתי משמע, פה של מעלה ופה של מטה...,לכן פה [85] זה בגימטריא מילה [85 ] שפת אמת וירא תרס"ה) ,באכילה לא נכונה ובאכילה בגלל תאווה!

וע"י שנאכל בט"ו בשבט עם ברכה ראויה, עם כוונה להתכוונן לרצון ה´, נזכה לתקן את כל אכילתנו שהייתה לא בקדושה (ראה קונטרס עת האוכל לר´ צדוק הכהן מלובלין זיע"א אות ח´) , שהייתה לשם הנאה ותאוה בלבד, לכן חודש זה נוצר באות צ´ -"צדיק יסוד עולם"-לתקן את פגם הברית (ברכת מועדיך לחיים להרח"ף זיע"א, ח"ב דף קנג´ עמוד א´, בשם החמדת ימים ח"ב ענין טו´ בשבט פ"ג, דף קח´ ע"ג)

[וראה בני יששכר לחודש שבט מאמר א´, ופרי צדיק לט"ו בשבט אות ב´ שאומרים שאת פגם חטא עץ הדעת יכול לתקן עץ החיים-התורה ,ואכמ"ל].

[העץ והאדם]


[כותב המהר"ל מפראג (נצח ישראל פרק ז´ עמ´ מז´): האדם אילן הפוך, שורשו למעלה (הנשמה), עיקר חיותו היא מן העליונים.
האילן הוא המחבר את הפרי לארץ, הוא הממוצע בין הפרי לארץ.
אילן [91] בגימטריה יהוה [26] אדני [65] = 91.]

כותב הפס´: "כי האדם עץ השדה"(דברים כ´,י"ט)- צורת האדם היא לחבר עליונים ותחתונים, לכן יש לו נשמה מן העליונים (כנגד שם הוויה) וגוף מן התחתונים (כנגד שם אדנות), הפירות הן המצוות (ע"פ סוטה מו.), המצוות עושות צרוף וחיבור בין עליונים ותחתונים, כמו שהגשם מצמיח את הפירות- כן ההארה האלוקית (דימוי דבר ה´ לגשם) שניתנה בנפש האדם היא המעוררת את האדם שיעשה פירותיו (שם משמואל -ט"ו בשבט-פרשת בשלח שנת תרס"ד עמ´ קצ"ד-קצ"ו).

דהיינו ע"י שנגלה את האלוקות בעולם, ע"י שנרומם ונקדש את ה-מאכל [91] לבחינת מלאך [91], ע"י זה נזכה להשלים את ה-אילן [91] העליון, נזכה לחבר בין קודשא בריך הוא (הויה) לשכינה (אדנות) הקדושה.
[על משמעות וסוד המילים :לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה- ראה שו"ת רב פעלים חלק א´ או"ח תשובה א´]

להפוך את החומר ככלי לרוח, נקדש ונרומם אותו, ובכך נהיה שותפים לבורא עולם "לתקן עולם במלכות שדי".

את דבר זה של קידוש החומר אפשר ליישם רק בארץ ישראל כי קדושת הארץ נשפעת מקדושת הארץ העליונה (עולם הבא) וקדושה זו נשפעת גם בפירותיה של הארץ היונקת מקדושת השכינה אשר בתוכה(ב"ח או"ח סימן ר"ח),

כי המאכל של ארץ ישראל הינו מקודש בפנימיותו ( אורות הקודש חלק ג´ עמ´ רצ"ה) וע"י שאוכלים את פירות הארץ בקדושה ובטהרה- זוכים לנועם ה´ (ליקוטי הלכות מר´ נתן מברסלב הל´ ברכת הפירות ד´,ג´),

פירות הארץ נותנים לנו חיים, מוסיפים לנו כוח ושכל זך (מור וקציעה ליעב"ץ או"ח סימן ר"ח), מקיים האדם ע"י אכילת פירות הארץ -את מצוות חיבוב א"י (שו"ת תורה לשמה של מרן הבן איש חי זיע"א סימן תי"ח), כי כל כוונת הביאה את הארץ היא לחבב אותה ולחשוק אותה (אור החיים הקדוש ויקרא י"ט,כ"ג), והאדם השוכן בתוכה -דבק בשורשו(האלשיך הקדוש בראשית י"ב,א´),

כי על ארץ ישראל ה´ מושל (זוה"ק ח"א ק"ח:) וכל מי שזוכה להתיישב בה יש לו חלק לעולם הבא( זוה"ק ח"א קעז:, וראה שער החצר אות א´), כי את התורה והמצוות אפשר לקיים בשלימות רק בא"י, בחו"ל זה בבחינת "הציבי לך ציונים" (רמב"ן ויקרא י"ח,כ"ה, וראה זוה"ק חלק ג´ דף רפ"ו.), מכוחה ומזכותה של א"י יש מזון וכלכלה בעולם (זוה"ק חלק ב´ קנ"ז:),

הדר בישראל נקרא צדיק למרות שלמראית העין אינו נראה (חסד לאברהם מעין ג´ נהר י"ב, שער החצר אות כ´), רק בא"י אפשר לעבוד את ה´ מאהבה ( שער החצר אות כ"ד).

[ט"ו בשבט וט"ו באב]

נחלקו ר´ אליעזר ור´ יהושוע בזמן בריאת העולם (מתי נברא האדם) דעת ר´ אליעזר בתשרי נברא העלום, דעת ר´ יהושוע-בניסן (גמ´ ראש השנה דף י:)

והגם שפסקינן בזה כר´ אליעזר (כמו שאנו אומרים במוסף של ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך") כותב לנו רבנו האר"י ז"ל (שער הכוונות דף צ"א עמ´ ג´,פע"ח שער כ"ד פרק ד´) ששניהם אמת, בניסן נברא העולם במחשבה,בתשרי-במעשה.

מסביר הבני יששכר( מאמרי חודש תמוז אב מאמר ד´ אות ב´-ג´) שבכ"ה אלול (יום בריאת העולם- ויק"ר כ"ט,א´) ישראל עלו במחשבה להיברא (שהרי אין מלך בלא עם) כדי שהם ימליכו את מלך הכבוד (ה´) עליהם, כדי שהם יתחתנו ויתחברו עמו, ובגמ´ במסכת סוטה בדף ב. נאמר ש-40 יום קודם יצירת הוולד מכריזין: בת פלוני לפלוני, וכדוגמא הזו-40 יום קודם כ"ה באלול הוא הזמן של ט"ו באב שישראל עלו במחשבה להתחתן עם בורא עולם, [על כן סגולת יום זה הוא חתונה], לכן הותרו שבטים ביום זה לבוא זה בזה, הותר שבט בנימין להתחתן, תיקנו שביום זה בנות ישראל יצאו לחול(מלשון מחול) בכרמים...

הוא הדין ט"ו בשבט, שיהו 40 יום לפני כ"ה אדר (שבו נברא העולם לר´ יהושוע), יש סגולה ביום זה להתפלל לזיווג הגון...(ורמז לדבר : שבט בגימטריה איש(331), קורקבן (עפ"י ספר היצירה} בגימטריה חתן (458), ועיין עוד קדושת לוי, ליקוטים עמ´ שט"ו (במהדורת תורת הנצח)).

(ועיין עוד על ההקבלה בין ט"ו באב לט"ו בשבט-בהקדמת מו"ר המקובל רב בניהו שמואלי שליט"א לסיפרו עץ השדה על ט"ו בשבט, וראה מחברת הקודש שער ט"ו בשבט, ועיין עוד בפרי עץ חיים דף קכ"ח עמ´ א´ שכותב מוהרח"ו זיע"א שם (בדרוש לט"ו באב וט"ו בשבט) שט"ו בשבט וט"ו באב שניהם ביסוד)

[מעט מדברי חז"ל על חשיבות הנטיעה בארץ ישראל]

*מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק ה´ אלא במטע תחילה, כמו שכתוב:"ויטע ה´...גן בעדן"-אף אתם כשאתם נכנסים לארץ, לא תעסקו אלא במטע תחילה (ע"פ ויקרא רבה כ"ה,ג´)

*"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם"-אע"פ שתימצאו שהיא מלאה כל טוב (תנחומא קדושים ח´)

*[אם הייתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך-הרי לך משיח-בא ונטע את הנטיעה ואחר כך צא והקבילהו] (אבות דר´ נתן פרק ל"א נוסחה ב´). (על הצמח והמשיח ראה טל חרמון של הרב שלמה אבינר מועדים עמ´ 140-141, ועיין עוד בספר חיי שנה של הרב שטיינזלץ )

*"וירא אליו ה´ ויאמר...שכון בארץ" (בראשית כ"ו,ב´) -עשה שכונה בא"י, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב, (ובחידושי הרד"ל שם :הוי חוצב), דבר אחר...שכן את השכינה בארץ ( בראשית רבה ס"ד,ג´).

*חשק נטיעת האילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, המובלט בתוקפו בעץ החרוב ( ראה תענית כ"ג., תנחומא קדושים ח´), חשק-קשור לעולם החושים, הנוטע מכוון להנאתו, למלא את תאוות האכילה שלו, אולם פעולה זו משכללת את העולם ומוציאה אותו מחורבנו, יסוד העורלה בעצי המאכל בא מפני חשק זה, והראיה לכך שהנוטע אילן מאכל לסייג לגינה- פוסק הרמב"ם (מעשר שני י´,ב´) שפטור מעורלה ( ראה באר מגד ירחים של הרב עוזי קלכהיים זצ"ל, שבט שיחה שניה).

*בשעה שכורתים עץ אילן עושה פרי- הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו, ואינו נשמע
( פרקי דר´ אליעזר פרק ל"ד).

*"שתולים בבית ה´"-עתיד ה´ לקבץ כל ישראל מ-4 קצוות הארץ-כמו הגנן שנוטע מערוגה לערוגה-כך עתיד ה´ ליטע אותם מארץ טמאה לארץ טהורה, וכעשב השדה יפרחו ויצמחו בבית המקדש (פרקי דר´ אליעזר פרק י"ט).

*כל האילנות-להנאתן של הבריות נבראו (בראשית רבה י"ג,ב´).

*אין לך עשב שאין לו מלאך ברקיע- שאומר לו גדל (בראשית רבה י´,ז´).

*שמעתי מהגאון האדר"ת זיע"א-כי יו"ט של ט"ו בשבט הוא זכר למקדש ( זכרון ירושלים פרק ג´ עמ´ כ"ט).

[לביאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל]

המשנה (ראש השנה א´,א´) מביאה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל מתי חל ראש השנה לפירות האילן. בית שמאי אומרים: בר"ח שבט,ובית הלל אומרים: בחמישה עשר בשבט.
מסביר הבני יששכר( מאמר ב´ לחודש שבט אות ג´) ואומר :בנקודת ר"ח -הלבנה בחידושה, ועד ט"ו לחודש הלבנה מוסיפה כל יום להתגדל.

כך גם האדם-יש בו הכל בכוח, בפוטנציאל, ולאט לאט הוא משתלם ומוסיף. אומרים בית שמאי (ראה לאור ההלכה של הרב זווין זצ"ל) :אני מסתכל על הבכוח, על הפוטנציאל, לכן הם סוברים שר"ח שבט הוא ראש השנה לאילן, לעומת זאת בית הלל אומרים: אנו מסתכלים על הבפועל, עד שהלבנה תשתלם, ולכן הם סוברים שראש השנה לאילן הוא בט"ו בשבט.

רבינו האר"י זיע"א (בשער הגילגולים ריש הקדמה ל"ד) מגלה לנו ששורש נשמתם של הלל ושמאי הוא מ-הבל, אלא שהלל הוא מצד החסד של הבל,ושמאי הזקן הוא מצד הגבורה של הבל.

סובר שמאי שיש לייחד את שם ה´ (ראש השנה לאילן =יחוד הויה ואדנות, כי אילן =91) שיחוד שלם, דווקא בהתגברות של הדינים- בשעה שהירח חסר.
אולם בית הלל סבירא ליה שאין התיקון שלם אלא בקו אמצעי, היינו ביסוד שהוא כלול מחסדים וגבורות ממותקות, וזה קורה רק כאשר הלבנה במלואה.

[באמת לעתיד לבוא נפסוק כבית שמאי ](מקדש מלך בראשית דף י"ז עמ´ ב, ליקוטי תורה לבעל התניא פרשת "שלח" דף נ"ד עמ´ ג´), עד אז -פוסקים אנו כבית הלל ( ראה דברי אלימלך לט"ו בשבט, דברי בינה מועדים-ליקוטי ט"ו בשבט עמ´ רי"ב-רי"ד).


[ט"ו בשבט-תפילות וסגולות]

*[קיבלנו מרבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר יפה ומהודר ]( בני יששכר שבט מאמר ב´, [וראה לשון חכמים חלק א´ סימן ל"ח תפילה שתיקן לזה רבינו יוסף חיים זיע"א])

*נוהגים לאכול מרקחת אתרוג אשר יצאו בו ידי חובה בסוכות, והוא סגולה למקשה לילד (יפה ללב חלק ב´ או"ח סימן תרס"ד אות ט"ו, וכן כתב במועד לכל חי כ"ד,כ"ה)

*האדמו"ר בעל אגלי טל זיע"א אמר כי בכל שנה אחר ט"ו בשבט-מרגיש הוא שינוי בחידושי תורה שלו (שו"ת ארץ צבי חלק ב´ דרוש א´).

*כותב הראי"ה קוק זצ"ל(איגרות הראי"ה חלק ב´ עמ´ ס"א): עפ"י המנהג יש בו (בט"ו בשבט) איזה רושם של יום חגיגה של התעוררות לתחייה ישובית בארץ הקודש.

*בשער יששכר (מאמר פרי עץ אות ב´) כתב :כי מקובל מצדיקים שט"ו בשבט הוא הזמן שמסוגל להמשיך ישועה, ולהפקד בזרע של קיימא.

*מי שאוכל אתרוג בט"ו בשבט-בטוח שישלים שנתו ( בשם היהודי הקדוש מפרשיסחא, קדושת היהודי עמ´ קל"א).

[ט"ו בשבט-ניגון שיחה ושירה]

*כל רועה ורועה-ישל לו ניגון מיוחד משלו, וכן לעשבים ( ליקוטי מוהר"ן תנינא ס"ג, ושם כתב שיעקב שלח ליוסף ניגון של ארץ ישראל).

*שיח השדה-נכסף להיכלל בתפילתו ותחינתו של האדם (שיחות הר"ן צ"ח, וראה עוד ליקוטי מוהר"ן חלק א´ תורה נ"ד על הניגון, וכנודע שירה-[515] בגימטריה תפילה- [515], ועיין עוד בשבת ומועד בשביעית- פרשת בשלח)

[מעט חקירות וכללים בברכות]

*ברכת הנהנין-ברכה על ההנאה או על הברייה (שו"ת בנין אב חלק ב´ סימן א´).

*ברכת המצוות וגדריה (שו"ת בנין אב חלק ה´ סימן י"א).

*דברים שאין מברכים עליהם (שו"ת הרשב"א חלק א´ סימן י"ח).

*להאכיל מי שאינו מברך (שו"ת תפילה למשה חלק ה´,ה´).

*עיקר השגת רוח קודש תלויה מכוונה וזהירות בברכות הנהנין (שער רוח הקודש דרוש ג´ דף י"א, וראה עטרת תפארת- כתר מלכות קנ"ג)


[העץ ו-שם ה´ ] (עפ"י סוד ה´ ליראיו של מורנו ורבינו הרב יצחק גינזבורג שליט"א עמ´ תקמ"ב-תקמ"ד)

(עפ"י תורת שמואל, המשך "וככה" פרק ע"ז)

(כתר)
[קוצו של י]*-> כח הצומח (המקור האמיתי של כל בחינות עץ החיים, בו שורה האין האלוקי) *-> רשימו (עצם האור שנשאר במקום הפנוי לאחר הצמצום)

(חכמה)
[י]*-> שורש (נמצא מכוח הצומח, "והחכמה מאין תמצא")*-> קו (קו אור א"ס שמאיר בחלל ובמקום הפנוי לאחר הצמצום הראשון).

(בינה)
[ה]*-> גזע (ה-"יש" האמיתי של העץ)*-> אדם קדמון(המאציל ביחס לעולם האצילות שנאצל ממנו)

(ו"ק)
[ו]*-> ענף (התפשטות מן עצם העץ)*-> אצילות(סוד האצילות הינו על דרך התפשטות הענף מן האילן שעודנו דבוק וחי בו).

(מלכות)
[ה]*-> פרי (התכלית)*-> בי"ע (גילוי אלוקות בעולמות התחתונים).