האם ה' עושה רע בעולם?

שלום עינת,
"מפי עליון לא תצא הרעות"(ירמיה). הקב"ה לא עושה רע. הוא כולו טוב, אוהב טוב, ואך ורק בשביל הטוב הגדול הזה הוא ברא את העולם. אין לו עניין לברוא עולם כדי שאנשים יסבלו. כל רצונו בבריאת העולם היה כדי להטיב לנו ולהעניק לנו מטובו האין סופי. אלא, שחלק מעוצמת הטוב באה מתוקף העובדה שאנחנו שותפים שגורמים לטוב הזה להגיע לעולם. לכן ד' נתן לנו אפשרות, חירות, חופשיות, ובמילים אחרות – בחירה. כלומר, יש לנו כוח השפעה, ובידינו להביא טובה לעולם, או ח"ו להביא הפוך. כי למעשים שלנו יש משקל, יש להם ערך. ד' ברא את העולם בצורה כזאת שההתנהגות שלנו תהיה גורם מכריע בשאלה אם יהיה טוב בעולם או ח"ו להיפך. ואת הסוד הזה, שיש כוח במעשים שלנו להביא טובה או ח"ו הפוך גילה לנו ד' פעמים רבות בתורה, כגון: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי... ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. השמרו לכם פן יפתה לבבכם.... ועצר את השמים ולא יהיה מטר וכו'". חשוב עוד להבין שהעונש איננו התנקמות של ד' בנו. הוא פועל יוצא, תוצאה של ההתנהגות שלנו שמביאה אותו. כך הוא סדר הבריאה, זהו חוק. כמו שכשאדם מכניס את ידו לאש היא נכווית, וברור לו שלא ד' אשם בכווייה שלו, כך גם הצרות והאסונות. אמנם אנו לא רואים איך זה תוצאה ישירה של זה, אך זה לא משנה מהאמת של הדבר.
לפיכך יש לנו להחדיר לעצמנו: ד' הוא טוב ומטיב לכל, "אהבתי אתכם אמר ד'", הוא איננו עושה לנו רע, יותר מזאת, הוא מצטער וכואב בכאבנו, "עמו אנו כי בצרה", "כשאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי" [כלומר כואב לה עימנו] [סנהדרין פרק ו משנה ה]. ודווקא בגלל שהוא כולו טוב הוא מצווה אותנו ללכת בדרכיו ולהיות כולנו טובים.

נקודת מבט נוספת ליישב את השאלה היא שגם העונש ביסודו איננו פעולת נקם אלא תיקון כואב למחלה קשה. כעין ניתוח, שאמנם הוא קשה וכואב, אך בסופו של חשבון הוא מרפא. וכעין זה כתב בספר שיח יצחק וזה לשונו: "שאין עונש על דרך נקמה, אלא על דרך הרפואה, שגם הדין הוא כענין סמים המרים שנותן הרופא לחולה כדי שיתרפא, ולנקות החלאה שבאיצטומכא (כלומר מעיים) שלו, ולנקות עיפושו וליחות הרעות ודם המקולקל". לכן למעשה גם העונש הוא פעולה שנובעת מתוך רצון טוב ומתוך אהבה גדולה. כמו שלפעמים אחד יכול לדחוף את חברו בכוח רב ולהפילו לרצפה רק כדי להצילו שלא יפול לתהום, או לתת מכה לשם חינוך וכדומה. ועל זה נאמר: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך", וכתב על זה הרמח"ל בספר דרך ה': "ואמנם ידענו באמת, שאין חפצו של הקב"ה אלא להטיב, והנה הוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו, אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להטיבו באחריתו, וכענין שנאמר, כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך. ונמצא, שהמשפט והדין עצמו ממקור האהבה הוא נובע, ואין מוסרו של הקב"ה מכת אויב ומתנקם, אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו וכמו שבארנו". ובספר דעת תבונות כתב הרמח"ל: "כי אין המוסר שהקב"ה מייסר את ישראל מוסר נקם ומכת אויב, אלא מאהבה שהוא אוהב אותם כאב את בנו, שכן כתיב (משלי יג, כד), "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר", הרי שהמוסר נולד מן האהבה ממש, ונמצאת תוכחת מגולה נולדת מאהבה מסותרת".

יש להעיר שאל לנו להאשים את עצמנו על כל פיגוע ח"ו, כי בסופו של דבר אנו נמצאים בתוך מערכת אדירה ומורכבת שהתחילה לפני התשס"ג שנים [5762] וכולנו צועדים לתיקון של כל החטאים והקלקולים שהיו מאז בריאת העולם. על כן החשבון עמוק שאי אפשר לנו להבינו ורק יכולים אנו לומר שהדין דין אמת ו"אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא". וכמו כן אין לנו להתחיל לעשות חשבונות כמו 'אם הוא נהרג בפיגוע זה אומר שהוא היה רשע וכד' ' חס ושלום. יש כאן חשבונות עמוקים מיני ים ובתוכם לדוגמא יש את היסוד של צדיקים שמכפרים על הדור וכדו', ולכן אל לנו להעסיק את עצמנו בתחומים שאין באפשרותנו להבינם, אך אין זה מערער וסותר את האמונה הגדולה שלנו בד' אוהבנו שרוצה בטובתנו ורק מתוך כך הוא פועל את כל פעולותיו עמנו.
להשלמת התמונה כדאי לעיין בעוד שני מאמרים שלנו בנושא:
הרע בעולם - http://kipa.co.il/noar/n_show.asp?id=425
למה אלוהים נותן לזה לקרות? - https://www.kipa.co.il/noar/show.asp?id=1152
בברכה רבה
ראובן, חברים מקשיבים