מה לענות לחניכים בנושא שמירת נגיעה?

שלום שואלת יקרה! ותודה שפנית אלינו!

אשרייך שהלכת לשירות לאומי ועוד במקום מורכב. אכן צריך להטעין את הכלים שלנו מדי פעם ולוודא שאנחנו במגמת עלייה או לפחות בשאיפה לכך. כל אחד, לא משנה מי, צריך מדי פעם לחדש כוחות, לברר עם עצמו ולהיות עם יד על הדופק איפה הוא מבחינה נפשית ותורנית.

אז שמירת נגיעה: תמיד זה היה נושא קצת נפיץ, וזה שהם רואים בך כתובת זה מדהים. עזבי רגע אותם, אם את מאמינה בעצמך זה כל כך חשוב להמשך. וגם לך, הרי הם מביאים טעונים חזקים כביכול- זה חשוב לעצור ולהבין למה את מאמינה ומה את עושה ולמה את בוחרת לחיות כך!

הלכה מהי?

בואי נתחיל מהתחלה. כתבת: "הם לא נמצאים בפן במקום שהפן ההלכתי יספק אותם". ברגע שהם מעידים את זה על עצמם אז באמת קשה מאוד להוכיח להם גם מבחינה אמונית, נפשית, מבחינת הלב. כי מבחינת הרגש, אנחנו כל הזמן נעים ונדים איתו, יש תקופות שיהיה לנו יותר אנרגיות ויש תקופות שפחות. ובדיוק בגלל זה חז"ל נכנסו חזק. כי הם ידעו שנפש האדם סוערת, יש עליות ויש ירידות. יום אחד יתחשק לשמור למישהו שבת, יום אחד אותו אחד יחליט שלא. ובגלל זה, אנחנו צריכים משהו שיהיה יציב כל הזמן, לכל אורך הדרך. אנחנו צריכים 'עוגנים' בחיים שיעזרו לנו להישאר על האניה ולא מתחתיה. כי יש גלים, גלים חזקים של משברים ותהפוכות ויש גלים רגועים.

והחכמה היא להישאר יציבים, איתנים.

ומהמשל על המים, להלכה: תראי, זה אולי קשה לחניכים לעכל- אבל ההלכה היא לא טיפ, היא לא עצה; ההלכה היא חובה לאדם היהודי. וכל אדם הוא שונה ומשהו מיוחד בפני עצמו, ולכן לאחד יהיה קשה שמירת שבת, לשני יהיה קשה שמירת כשרות ולשלישי שמירת נגיעה.

כל אחד מהם מנסה ומשתדל (תמיד נהיה ברצון לשאיפה להתקדמות). אנחנו לא לוקחים רק את המצוות שקל לנו איתן, אלא תרי"ג מצוות.

ההלכה נראית אולי קשה ואולי אפילו מאיימת, אבל אם נרחיק את המבט קצת, נקבל פרספקטיבה, למשל ראיה לטווח רחוק יותר.

כך בנושא זה של שמירת נגיעה, האיפוק כרגע לפני החתונה ובכלל בחיים האנושיים, נותן את האפשרות להעריך יותר את המגע!

סדר בטענות

בואי ננסה לעשות סדר בטענות שהצגת בשם החניכים (ומקווה שהבנתי נכון):

- "ירגישו בני אדם נוראיים.. שהם מעדיפים בת זוג שומרת נגיעה". שוב, שמירת נגיעה כאן זה לא טיפ, זה כמו שמירת שבת, ברית מילה, שמיטה וכך הלאה. באותה מידה אפשר להגיד שמעדיפים מישהי ששומרת שבת, אז מה, זה מעיד על משהו בעבודת המידות אצל מישהי שלא שומרת שבת? שם הם ירגישו יותר בנוח? זה בסדר גמור וטבעי לבוא עם "רשימת מכולת" כביכול, כמובן בגבולות הטעם הטוב. למשל יש אחד שחשוב לו מישהי שתעריך את לימוד התורה שלו, השני רוצה מישהי שמבינה אמנות, השלישי מחפש מישהי עם מידת השמחה.. וכך הלאה.

- "כי הם רוצים שתעשה מה שהיא רוצה ולא אכפת להם מה היא עשתה בעבר". מה זה שמירת נגיעה אם לא לעשות בדיוק את מה שאתה רוצה? לפעמים אנחנו לוקחים החלטות ובחירות ויש להן, נקרא לזה, מחיר, אבל האדם שמח ושלם עם זה! אדם מחליט למשל לשמור על המשקל שלו כדי להיות בריא יותר, הוא מוותר פה על תענוגות רציניים של קינוחים שווים, ארוחות שחיתות וכיוצא בכך כשכל החבר'ה נפגשים, אבל הוא שמח בכך כי הוא שומר על עצמו! להבדיל, גם העניין של שמירת נגיעה זה ככה. בחור/ה שמחליטים להתמיד בכך, שומרים הן על עצמם והן למען בני זוגם. ונרחיב בכך בע"ה בהמשך.

- "גם לא הבינו את העניין לשמור את עצמם למישהי מיוחדת.. אם יש קשר רציני .. למה לא לגעת"? או, זה בדיוק הפואנטה. איפה הגבול? אם לא יהיה לנו גבול, מהר מאוד המגע יאבד מחינו או שערכו יירד בהתאם.

בנוסף המגע המהיר גורם לנו לאבד את היכולת השקולה להסתכל הקנקן, בנפש האדם. מה לעשות- העיניים מאוד מאוד חזקות, ומה שאנחנו רואים נכנס עמוק ומצליח לטשטש את מידות האדם, את האופי של מי שעומד מולי וכך הלאה.

כל תרבות המערב מדגישה את הגוף, את החיצוניות (מתאים לחנוכה באמת..) ובכך מאבדים את האיזון הנכון של התוכן, של הפנימיות. דווקא המסגרת (הגבול) נותנת לנו את היכולת לשמור על עצמנו במקומות שונים. לא נרחיב כאן, אבל על רגל אחת- גם בזמן שזוג נשוי, יש זמנים שהם מותרים במגע ויש זמן שהם לא יגעו אחד בשני! למה? כי ההלכה כאן עוזרת לזוג לשמור על האהבה, על המגע, על התשוקה, גם כשנשואים, בעזרת ה' עד 120. ולכן גם כשמתארסים זה לא מספיק, וחשוב כל כך לחכות גם לזמן החתונה. עד שלא גרים בבית אחד עם השני, לא באמת חיים כמו שצריך בצורה טהורה, משותפת וראויה, ובעיקר מלאת אהבה והערכה הדדיים.

והאמת, ממש כאב לי לקרוא: "הרי אפשר היום בקלות גם להתגרש".. למה להגיע למצב הזה מלכתחילה? אנחנו בשאיפה לחיות עם החצי השני כל החיים, בעזרת ה'. המחשבה שגם ככה מתגרשים, היא בעייתית כי זה מסביר לנו שלא מבינים את חשיבותה של החתונה. אדם שנמצא בקשר ללא התחייבות ועם מגע ללא הרף, מתישהו יאבד גם את זה ויחפש את הסיפוק, את התענוג בבת הזוג הבאה וחוזר חלילה.. זה אולי נשמע שווה בהתחלה, אבל עם יד על הלב- מידת האושר שלו לא בטוח יהיה במצב כל כך טוב...

דווקא האיפוק, הגבולות, הם אלו שנותנים לנו את הטעם של המהות. ניתן שוב דוגמא על אוכל, אם כל הזמן נאכל שוקולדים - מבטיחה לך, כמה שזה טעיםםםםםםם, בסוף כבר לא תוכלי להסתכל על זה, אפילו תהיה לך בחילה. למה? כי ככה העולם הזה נברא, שיש לאדם נשמה ומתישהו היא זועקת מרוב חומריות ייתר. צריך איזון בחיים, בין החומר לרוח, אחרת- גם אין שמחה!

- "ולמה לשמור נגיעה כל החיים רק בשביל שהפעמים הראשונות יהיו מיוחדות"? זה מתחבר למה שכבר דיברנו, כמובן שאנחנו רוצים לשמור על עצמנו לפעמים הראשונות, אבל בעיקר גם אחרי חמש, עשר, חמש עשרה שנה וכך הלאה! הרי האדם חייב להתחדש מדי פעם, ושמירת נגיעה, גם לפני החתונה, גם תוך כדי הנישואין, עוזרת לנו לשמור על טעמו המתוק והטהור של המגע. החיים מאוד עמוסים ויכולים גם לשחוק (מלשון שחיקה), לכן היהדות כאן מביאה לנו הלכות שעוזרות לנו להתחדש. בכלל, כדאי להכניס לראש שההלכה היא לא נגדנו, חס וחלילה! ה' אוהב אותנו, ןנןתן לנו את התורה וההלכות כדי שנתנהל בעולם הזה בצורה הכי טובה ןנכונה שיש.

"נגיעה סתמית שלא תוביל לשום דבר", שוב, זה מתחבר למה שדיברנו על גבול. מתישהו זה עלול להידרדר. חז"ל לימדו אותנו "אין אפוטרופוס לעריות". כלומר, אף אחד לא יכול להגיד 'לי זה לא יקרה'. ייצר המין הוא כל כך חזק, לכן צריך לשמור עליו כראוי בצורה טובה.

טיפים נוספים

בנוסף, יקרה, כמה שאת מלאה רצון אדיר!! לעזור ולהועיל, אני מציעה לך לחשוב להביא דמות תורנית גברית שתדבר איתם. זה לגמריי לא מפחית מערכך, חלילה וחס!

בכל זאת גבר זה גבר, אשה זאת אשה.

וכמובן אפשר לקרוא וללמוד ולהחכים כאן באתר, בנושא זה ונושאים שונים.

יש גם חוברת שנקראת "מגע הקסם", יכול להיות שניתן לקרוא אותה גם באינטרנט- שווה להביא להם גם כן לקרוא. ידע הוא כוח- ברגע שלומדים על הנושא, זה עוזר להוריד את ה"אנטי" ולראות את החשיבות הרבה.

ומצד שני אולי כדאי גם לדבר על דברים אחרים (במקביל) ביהדות, כמו שמירת שבת, אמונה וכך הלאה ולא רק להתמקד בשמירת נגיעה עד שיימאס, חלילה.

בשבילך, ממליצה לך למצוא אוזן קשבת אצל דמות תורנית שמכירה אותך, שתוכל לתת לך הן הקשבה והן ייעוץ. בכלל שירות לאומי זה קצת קשוח, וחשוב מאוד גם לדאוג לעצמך- גם מבחינה נפשית ותורנית!

שואלת יקרה,

המון הצלחה!

את אלופה!!

יישר כוח, לכי בכוחך זה!

ברכת ה' עלייך

שרון