שאלה
שלום
הכל מה' זה טוב מוחלט, ורק בגללי, בגלל שאני לא מספיק מתוקנת, בגלל זה שאני חוטאת- טוב ה' מתפרש אצלי כייסורים וקשיים.
ה' משפיע עלי שפע של חסד, ובגללי רע לי, זה בידיים שלי.
מצד אחד כל ההצלחות שלי ומה שטוב בי זה בזכות ה', כל כוח שיש לי זה מה'.
ומצד שני יש לנו בחירה חופשית, אנחנו צריכים לפעול כאן בעולם, להתאמץ ולתקן את עצמינו, זה בידיים שלנו אם יהיה לנו טוב בעולם או לא. (ובחרת בחיים).
אז אם טוב לנו או שהצלחנו במשהו - זה רק בזכות ה', שעשה עימנו חסד וברור שמלכתחילה לא מגיע לנו כלום, ואם רע לנו ואנחנו לא מצליחים במשהו - זה רק בגללינו ובאשמתנו.
זה גורם לי להרגיש אדם מושפל, שפל, חסר עוצמה ועוז, חסר כוחות.
אנחנו בני אדם ברור שנחטא, ברור שלא תמיד נעשה את רצון ה' ומה שטוב לנו.
זה גורם לי להרגיש ריחוק מה', שאני כפוית טובה ואגואיסטית, שה' נותן לי כ"כ הרבה טוב בחיים ובכל זאת אני בוחרת ברע, בכל זאת יש לי דברים שקשים וכואבים לי, וזה בגללי.
יותר מזה, בלימוד על תפילה הבנתי שהמעלה הגדולה של התפילה זה עצם הקרבה לה', לא לבקש כלום, לא לצפות שה' "יעשה" את מה שאני רוצה וחושבת שהוא טוב לי, כי אנחנו בוטחים בו שהוא מנהל לנו את המציאות הכי טוב שיכול להיות.
עפ"י זה איך אפשר להרגיש את הקירבה הזאת לאבא, לה' יתברך?
אני אומרת כל יום בתפילה: "הטוב כי לא כלו חסדיך. והמרחם כי לא תמו חסדיך. כי מעולם קיווינו לך"
ואני לא מצליחה להרגיש קרבה ואהבה, התמלאות.
ה' נותן לי טוב אינסוף, אבל איך אני יכולה לשמוח בזה, ולבטוח בה' אם אני יודעת שזה תלוי בי- בנאדם בשר ודם שחסר ממהותו.
אני מרגישה קטנה וחסרת יכולת בלי ה' יתברך, כאילו הוא שם בשמיים, טוב ומטיב ואני כאן בארץ עם ה'ייסורים' שלי.
איך מרגישים את ה' איתי גם בקושי אם אני יודעת שהוא מצדו בכל מקרה עוזר לי ובסוף זה נשאר בידיים שלי אם אצא מזה או לא.
או בכלל - איזה מן פריבילגיה יש לי לצפות ולבקש חיים קלים, הרי אני צריכה להגיד תודה שקיבלתי את הקושי כדי שיגרום לי להיות יותר טובה, הוא בכלל חסד,
נולדנו בשביל להיאבק ולהתמודד עם כאבים וקשיים, ה' רוצה את זה, ה' רוצה לנסות אותנו, וזה לטובתנו. לא נגיע אף פעם למנוחה ולרגיעה, לא בשביל זה הגענו לעולם.
וקשה לי עם זה, גם אם אני יודעת שבגדול זה לטובתי.
אז לסיכום - (ומתנצלת ממש על החפירה, פשוט הנושא מאוד כואב ובוער בי)
אשמח לבהירות והכוונה, מקווה שחסר לי בורג משמעותי במה שהבנתי מלימוד אמונה.
תשובה
שלום וברכה שואלת יקרה.
תודה רבה רבה שהקדשת את הזמן להשקיע ולכתוב את השאלה החשובה הזו, לא וויתרת לעצמך והתיישב לכתוב את כל מה שיש לך על הלב, וזה דבר נפלא ומבורך, והוא גם מעורר אותנו לדייק יותר את ההגדרות החשובות של כל הנקודות שנגעת בהם, ועל כך אני מודה לך מאוד!
קשה מאוד לענות במילים ספורות על שאלה עמוקה, רחבה ומשמעותית שכזו, הכוללת בתוכה יסודות עצומים של אמונה בעבודת ה' המשולבים אחת בשני ויחד יוצרים תמונה רחבה, מאירה ומשמעותית של חיבור לבורא עולם מתוך שמחה ושלווה, ביטחון באהבת ה' אלינו וחווית "נגילה ונשמחה בך" – כפשוטו!
לכן אני ממליץ לך בחום לפנות לדמות שמכירה אותך ושאת מרגישה בנוח לברר איתה את היסודות שציינת לעיל, לפרוס בפניה את המפה שפרשת כאן, ולעבור יחד איתה את התהליך של החיבור ממקום רענן, בריא, יציב ושמח.
אם את לא מכירה במעגלים הקרובים אליך דמות שכזו את מוזמנת לפנות אלינו בשמחה במוקד הטלפוני, נשמח להיות לך לעזר בנושא זה או בכל תחום שתרצי.
אנסה לתת לך מספר נקודות יסודיות שיהיו לך כאבן בסיס עד שתמצאי את הכתובת הנכונה לך, על מנת לנסות לתת כיווני מחשבה חדשים.
עבודת ה' צריכה להיות בשמחה, וכל אמונה או השקפה שגורמות לנו להרגיש רע עם עצמנו, מסכנים, קטנים ו"אשמים" – איננה עבודת ה' שהקב"ה רוצה מאיתנו, אדרבה, כבר אמר לנו דוד המלך ע"ה "עבדו את ה' – בשמחה"!
בכלל, עבודת ה' צריכה להיות מתוך שמחה ונחת ולא מתוך עצבות ולחץ. ישנו משל נפלא של המגיד מדובנא, שהיה כידוע דרשן בחסד עליון שהתאפיין במשליו הרבים, והוציא לאור ספר "משלי יעקב" בו כתובים כל משליו. ושם הוא כותב:
"לא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל" (ישעיה מג, כב). המשל בזה לאחד עשיר בא מן הדרך לביתו וישלח נער אחד להביא אגודתו, והנער הלך והביא ונכנס ויאמר הנה הבאתי אגודתך, ובתוך הדברים הוא מקנח את פניו בכנף בגדו מזיעת אפו, ויאמר אליו העשיר מה שהבאת – לא שלי הבאת. ויאמר הנער לך נא ראה וודאי שלך הוא. ויאמר העשיר אין לי מהצורך ללכת ולראות כי הלא עיני רואות בך זיעת אפיך הלא אגודתי אגודה קטנה וקלה אין בה במה להתייגע.
והנמשל, זה ממש מוסר חכמה, "לא אותי קראת יעקב" יען "כי יגעת בי ישראל" הלא בעבודה שלי נאמר "כי קרוב אליך הדבר מאוד" ומה זה יגעת, מדוע אתה עייף ויגע כל כך?!". (משלי יעקב, נצבים תי"ג בשינויי לשון קלים)
אנחנו מאמינים שכל מעשי ה' הם טוב ולטובה "המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים", "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים", "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו", ואם רק תתבונני סביבך על כמות הטוב והשפע שיש לך בחיים, תוכלי לחוות באופן מוחשי את אהבת ה' אליך ואת החסד שהוא מעניק לך בכמעט בכל תחום בחיים!
נכון שיש סוגייה שעלינו ללמוד – כיצד לקבל את הייסורים הנראים כסתירה לטוב ה' במציאות, אבל המחשבה ש"נולדנו בשביל להיאבק ולהתמודד עם כאבים וקשיים, ה' רוצה את זה, ה' רוצה לנסות אותנו , וזה לטובתנו. לא נגיע אף פעם למנוחה ולרגיעה, לא בשביל זה הגענו לעולם", היא מחשבה שחוסמת אותנו מלראות מה רצון ה' מאתינו באמת, ומולידה בקרבנו התנגדות לראות את הטוב שה' מעניק לנו בעצם חיינו.
לכן, אני שב וממליץ לך לפנות לדמות משמעותית עבורך, ולברר איתה יסודות אלה, ולא להסתמך על קטעי משפטים או ספרים ששמעת או קראת.
בהצלחה גדולה ובהערכה רבה!
ידידיה