קנאה בחברה - איך מתגברים על זה?

שלום יקרה!

אני ממש מעריכה אותך על שפנית אלינו. קנאה זו תחושה קשה... כל מי שחווה סיטואציה כזו יעיד שזה יכול לאכול אותך מבפנים. זה מעולה שאת שואלת ולא נשארת עם זה לבד. זה שחיפשת באתר תשובות ואת לא מוותרת על הבירור זה מעיד על רצון גדול לתיקון והתמודדות. את בדרך הנכונה.

זה לא פשוט להודות שאנחנו מקנאים. יש בזה משהו מבייש, שנפלנו למצב בו אנחנו פוזלים החוצה, לא מספיק שמחים במה שיש לנו. עוד יותר מורכב כשזה מול אנשים שקרובים לנו ואנחנו אמורים לפרגן להם, ובינינו, כנראה לרוב מול האנשים האלו נמצא את עצמנו מתמודדים. את לא לבד במערכה, זה אנושי ונורמלי.

ננסה להתבונן מעט בקנאה באופן כללי ואז אתייחס לסיפור שלך ספציפית. חשוב לי שתזכרי שבדוגמאות שלי אני חס וחלילה לא מדברת עלייך, אני רק מנסה שנעשה קצת סדר כדי שנוכל לנסות לברר את המצב שלך יותר לעומק.כדי לענות על השאלה נפניתי לעשות קצת בירור על הסוגיה, נעזרתי בשיעור של הרב אליעזר קשתיאל על הנושא.

הכוח של הקנאה הוא מהקניין. מהצורך והרצון שלנו לקנות דברים, שיהיו שלנו. ולפעמים בחיים אני רואה אצל מישהו משהו שאני גם רוצה שיהיה לי, אני גם רוצה לקנות אותו.

במצב כזה צריך למיין את אותם הדברים לשתי קטגוריות – דברים שאפשר לקנות ולהשיג, ודברים שאי אפשר.

בדברים שאפשר לקנות – בעצם הקנאה צריכה להוות מנוע. הסיסמא שהרב מביא: "אל תקנא, תקנה". אם זה דבר שקונים בכסף – תעבדי. אם זה כישרון שאפשר ללמוד – צא ולמד, תשאל את החבר איך הוא הצליח. במקום שהקנאה תרחיק בניכם היא יכולה לקדם אותך. תחקי מעשים טובים שאנשים סביבך עושים. תתאמצי תתפתחי. במקרה שמדובר בדבר כזה הקנאה היא המקלט הבטוח של העצלנים. זה קשה לעמול ולהתאמץ כדי להשיג גם, במידה מסויימת יותר קל להישאר בלי, ולקנא.

אבל ישנם דברים בחיים שאי אפשר להשיג. לדוגמא אם יש לי חברה שמציירת מהמם ואני, מה לעשות - עם שתי ידיים שמאליות. היא נולדה עם כישרון שאין לי איך להשיג אותו, אז בעצם יש לי במה לקנא. במקרה כזה אנחנו נרתום את השכל שלנו לעזרתנו. מבחינה שכלית ושקולה לקנא בחברה שלי במצב כזה זה חסר תוחלת. אני משקיעה אנרגיות לריק. המצב לא ישתנה, היא נשארת יותר מוצלחת ממני, ואם זה לא מספיק אני אוכלת את הלב על זה. זה טיפשי, וכשאנחנו מזכירים לעצמנו את זה זה מועיל כי אנחנו לא מוכנים להיות טיפשים בעיני עצמנו, ובצדק.

זאת שיטה אחת להתמודד עם קנאה. לקנות או לחדול.

ישנה עוד דרך, שהיא קצת יותר קשה ומומלץ לתרגל אותה – הכללה.

הרב קשתיאל מביא דוגמא שאולי קצת יותר מדברת לבנים אבל היא מסבירה מעולה את העניין. נגיד בכיתה המקבילה יש ילד ממש גבוה והוא אלוף בכדורסל. כשאנחנו יוצאים להפסקה ומשחקים אני ממש ממש מקנא שהוא ככה רץ וחוסם וקולע ותמיד מנצח. אבל פעם בשנה יש יום ספורט בבית ספר, וביום הזה אנחנו מרכיבים נבחרת מהשכבה. פתאום אני ממש שמח שיש לי מישהו כזה בשכבה שלי. פתאום אתה גאה בו.

כשהמבט היה צר, והיינו כיתה מול כיתה הייתה קנאה. כשהמבט מתרחב ומכליל אותו כחלק מהקבוצה שלי הקנאה נחלשת. ניכסתי אותו לעצמי (מלשון נכס, ובעצם קניין), הגאווה הקבוצתית גודלת והקנאה קטנה.

זאת יכולת מבורכת להרחיב את המבט. אנחנו יודעים בבירור שאנחנו לא יכולים הכל. זה מבורך שיש ריבוי אנשים, ריבוי יכולות בעולם. ככל שאנחנו מסתכלים יותר רחב אנחנו יכולים יותר לשמוח בזה.

אממה, מול הסיפור שלך נתקלתי בבעיה. מצד אחד יש פה משהו שאי אפשר לקנות. אין לך יכולת לגרום לבחור לאהוב אותך במקום את חברה שלך. או אפילו לא שהוא יאהב אותך, אלא פשוט שרק לא יאהב אותה ולא תצטרכי שזה יהיה לך מול העיניים כי זה באמת כואב. אז אפשר להשתמש פה בשכל כמו שאמרנו בהתחלה, ולהזכיר לעצמך שיש פה מצב שהוא אינו בר שינוי ואת סתם מפסידה.

זאת הבנה הכרחית וחשובה שאמורה קצת לעזור לנו לשחרר, להרפות את הבאסה והשנאה והכאב שנוצרת מקנאה. את הצביעות שעלולה להתעורר בנו ביחס לחברה שאין לנו לב להגיד לה שאנחנו מקנאים בה. ההבנה שהקנאה היא אנרגיות ריקות זה הקרקע לביצוע העצות הבאות:

1. לעשות ניתוקים. לפעמים עוזר לחלק את הסיטואציה לשתיים. במקום לספר את הסיפור כך: "אני דלוקה על מישהו שאוהב את חברה שלי", אפשר לספר שני סיפורים: "אני דלוקה על מישהו", ו"יש מישהו שאוהב את חברה שלי". זה לא דבר שפשוט לעשות, אבל אם לרגע תצליחי לנתק את זהות הבחור מהמשוואה ולהתרכז בזה שיש מישהו שאוהב את חברה שלך, אולי יהיה לך יותר קל לשמוח בשבילה. אני בטוחה שאת רוצה שיהיה לה בחור טוב.

2. במקום להישאר ב"קבוצות נגדיות" ולהיות בחוויה של הוא אוהב אותך במקום אותי, תנסי להצטרף לקבוצה שלה. תנסי לשדך בניהם, או לעזור להם בקשר. זה נשמע כנראה הזוי לחלוטין, אבל אם תחליטי שאת לוקחת אחריות בסיטואציה את תוכלי "לקנות" את הקשר. אם יהיה פה משהו מוצלח וזה יהיה גם בזכותך, זה יהיה גם קצת שלך.

3. להפנות את המבט פנימה. להזכיר לעצמך שהקב"ה מכוון לך מסלול שמדוייק ונכון לך. כנראה הבחור הזה לא שלך ולכן זה נהדר שזה נחסך ממך. תזכירי לעצמך את כל הטוב שיש בך, את כל הדברים הטובים והיפים בך. תשמחי במי שאת ותסמכי על הקב"ה שישלח לך את הבחור שלך שיאהב בדיוק את כל הדברים הייחודיים האלו שבך.

אני כן חושבת שהשאיפה האמיתית שלנו צריכה להיות הרחבת המבט. ניסיתי טיפה לכוון לשם, אבל אני חושבת ששווה לך לשבת עם דמות קרובה ובוגרת שאת סומכת עליה ולהתייעץ איתה איך עושים את זה. נשמח אם תשתפי אותנו איך התגברת בסוף ומה הכי עזר לך.

מחזקת את ידייך בעבודת המידות החשובה שאת עושה. מאחלת לך שתשמחי במה שיש לך ושתמיד תשאפי להתרחב ולהתקדם ולגדול.

בהצלחה!

נעמה