שאל את הרב

סמכות בתחומי מחשבה

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 25/02/21 10:35 יג באדר התשפא

שאלה

שלום וברכה!

בניגוד לתחום ההלכה, בו אנו מתבססים על מה שנאמר בדורות הקודמים, ואף אם אנו מוסיפים על הנאמר, יש "גבול" לכוחו של הפרשן, ואילו בתחומי המחשבה נראה שניתן לומר כמעט ככל העולה על רוחנו.

התקבל אצלי הרושם שאין אנו לומדים תורה מסיני במובן הרגיל של המילה, אלא את השקפתם האישית של ראשונים מסוימים.למשל נראה שהרמב"ם לא התבסס על מקורות תורניים אלא הגיע למסקנות מסוימות, אותן הוא ביסס על סמך מקורות תנאיים וכדומה, והראיה שהוא מוציא מקורות מפשטן, כאשר לדעתו זה מנוגד להיגיון (גשמות ה' וכדו'). בדומה לכך, אף אצל המהר"ל ניכר שהוא לא התבסס על מסורת שקדמה לו, והוא למעשה פיתח את שיטתו וכו'.... קשה לומר שהפרשנות שלו לאגדות מוכרחת וכו'...

הדברים לכאורה מוכרחים, מאחר שיש קושי להוציא מסקנות חד משמעיות מהתלמוד ומהתנ"ך בנושאים הללו.

למעשה בדברי יש 2 שאלות:1 אם כך, רוב הראיות בתחומי המחשבה, איננה חד משמעית, וכיצד ניתן להגיע להכרעה בנושאים הללו? 2. האם זה 'תורה'? לכאורה זה השקפת עולם אישית של הראשונים. זוהי דעתו האישית של הרמב"ם וכו', אך אין זה תורה מסיני. אם כך מה הסמכות הגדולה אותה אנו מעניקים לראשונים בתחומים הללו?

תשובה

שלום וברכה

הסוגיה שאתה עוסק בה מחייבת אנציקלופדיה. אנסה לכתוב בראשי פרקים, ואם תרצה להרחיב בדבר מה – אשמח:

החלוקה בין אגדה והלכה בתחום שאתה עוסק בו היא הרבה יותר חדה. כל מה שכתבת על הלכה נכון במידה רבה על האגדה ולהפך. אני מדגיש כי אתה צודק שיש הבדל, אולם הוא הרבה יותר קטן ממה שאתה מתאר. גם בהלכה אפשר לומר דברים מרחיקי לכת ביותר, וגם לאגדה יש כללים מסוימים, ודעות שהם "ככל העולה על רוחנו" נעלמות מתוך עולמה של היהדות.

גם בהלכה יש השפעה עצומה להשקפתו האישית של הפוסק (בית שמאי ובית הלל לא ינקו מתפישותיהם האישיות ?), וטוב שכך. תורה שבעל פה אינה רק פעולת פרשות אלגוריתמית אלא מפגש שבין התלמיד חכם ובין דבר ה', ויש השפעה מאוד גדולה לעולמו הרוחני. גם האגדה מהווה במידה רבה המשך למה שקדם ולא המצאה חדשה.

וגם בהלכה יש הרבה סוגיות שאין בהם ראיות חד משמעיות, וכך כותב הרמב"ן בדבריו הנודעים בהקדמתו לספרו מלחמות ה': " כן כי יודע כל לומד תלמודנו שאין במחלוקת מפרשיו ראיות גמורות ולא ברוב קושיות חלוטות שאין בחכמה הזאת מופת בדור כגון חשבוני התשבורות ונסיוני התכונה: אבל נשים כל מאדנו ודיינו מכל מחלוקת בהרחיק אחת מן הדעות בסברות מכריעות ונדחוק עליה השמועות ונשים יתרון הכשר לבעל דינה מפשטי ההלכות והוגן הסוגיות עם הסכמת השכל הנכון וזאת תכלית יכלתנו". שים לב שהוא מתייחס גם למשקל "הסכמת השכל הנכון".

ואף על פי כן, גם באגדה וגם בהלכה מתגבשת במשך הדורות תפישה מסוימת ביחס לגבולות הגיזרה שנחשבים ש"בפנים" ולא מבחוץ, ובשאלת הסמכות יש דברים בהלכה שנותרים במחלוקת ואין בהם הכרעה, ויש דברים באגדה שהופכים לנכסי צאן ברזל. אדגיש שוב שאתה צודק שיש הבדל מסוים, אבל הוא הרבה פחות חד משאתה מתאר.

וזה הבסיס לסמכות של שתיהן, כל אחד לפי דרכה.

כל טוב ושמחה

כתבות נוספות