מרגיש לא שייך לעולם הזה

שלום וברכה,

אני מצטער על העיכוב בתשובה. שאלתך הלכה ל״איבוד״, ועל כן לא שמתי לב אליה.

סליחה.

את החוויה שאתה מתאר אני מכיר היטב – מקריאה ביומנים של אנשים שונים, חלקם רוחניים מאוד.

והם מתארים את מה שאתה כותב עליו: רצון ללכת עד הקצה.

לא מתוך מצוקה, ולא מתוך כאב, אלא מתוך דחף פנימי עמוק, שמבקש מהעולם הזה את מה שהעולם הזה אינו מסוגל לתת, מעצם העובדה שהוא מוגבל.

בין אם זה חוויות אקסטרים קיצוניות; בין אם זו חוויית נזירות ופרישות.

זו סערה נפשית פנימית עמוקה.

מה למדתי מדבריהם של כותבי היומנים ?

למדתי שכדאי ללכת בשתי תנועות במקביל:

מחד גיסא, לשמוח במה שאתה חש ופועל בתוכו, כי זו חווייה נפשית שמזיזה אותך, שאינה מאפשרת לך לדרוך במקום, ושהיא דוחפת אותך להתקדם קדימה.

ומאידך גיסא, להכיר במגבלות של העולם. להכיר בכך שאין לנו דרך אחרת אלא לחיות בתוכו. שיש גבורה גדולה בכך שאנחנו חיים בתוך מסגרות ותבניות, ובתוכן אנו פועלים. ועל ידי כך אנחנו מחברים את הסער הפנימי הגדול שבתוכנו עם החיים עצמם, ומממשים את העולם הרגשי והחוויתי שלנו.

זה לא פשוט, אבל יש בכך בשורה גדולה: גם התפשטות והתעלות, וגם רצוא ושוב של חזרה לקיום בעולם עצמו.

האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?

כל טוב