למה לשמור נגיעה במקום שהוא דתי וצנוע גם ככה?

שלום וברכה,

לפני שנענה על השאלה עצמה חשוב לי להגיד שעצם השאלה מראה על בגרות ועצמאות מחשבתית. שאילת שאלות מאוד חשובה ועוזרת לנו לברר אמיתות גדולות הרבה יותר מאשר אם לא היינו שואלים בכלל. יישר כחך!

השאלה שלך היא שאלה טובה מאוד, וגם קצת מסובכת, מכיוון שהיא מערבבת שתי סוגיות הלכתיות דיי רגישות. אז ניגע בקטע ההלכתי בקצרה ולאחר מכן אנסה להסביר את דעתי בעניין.

ההלכה בעניין

ההלכה אומרת שאסור לאיש ואישה לגעת זה בזה נגיעה של חיבה אלא אם כן הם בעל ואישה או קרובי משפחה מדרגות מסוימות, שאותן את בטח יודעת. ומדרבנן כתבו כל הפוסקים שאסורה כל נגיעה, כגון לחיצת יד וכדומה. וכפי שאת מתארת כך נהוג ביום בציבור. אז זה הצד ההלכתי, אבל זה לא עונה לך על השאלה, אני צודק? רצית להבין למה זה אסור. והשאלה שלך מאוד מובנת, כי באמת יש ציר מאוד מאוד רחב של נגיעה, הוא מתחיל כפי שאמרת במקום שברור שיש איסור, ומגיע עד למקומות הכי יום-יומיים ותמימים. למשל, מה הבעיה בלחיצת יד רשמית, או יותר מכך, למה עלינו לפחד ולקפוץ מכל נגיעה רנדומלית באוטובוס? מה כבר קרה? יש מי שיטען שהזהירות המוגזמת הופכת את הכול ל"תועבה" בעינינו, ושזה לא בריא, לא טבעי. כי באמת, זה לא אותו הדבר.

ציר רחב

כדי לענות על השאלה הבאמת קשה הזו, אני רוצה לקחת דווקא את הדוגמא שלך- סניף תנועת נוער. את יודעת, יש עוד סוגיה שאני לא מעוניין לפתוח וזו סוגיית החברה המעורבת. יש סביב העניין הזה דיון הלכתי גדול כשברור שהמקורות ההלכתיים מורים שצריך להפריד בין נשים לגברים כמה שאפשר. אני בכלל לא בא לערער על המציאות של סניפי תנועות הנוער, רק משתמש ברעיון כדי להסביר שהזהירות נצרכת, כפי שמיד תראי. אז תדמייני שבסניף שלך לא שומרים נגיעה ברמה בסיסית. מה יהיו ההגדרות? הרי כולם חברים ברמה כזו או אחרת. את לא כל-כך צוחקת עם הבנים, אבל יש כמה בנות שכן. את רק לוחצת יד מנומס, אבל הן נותנות כיף. מה ההבדל בין כיף ללחיצת יד? אין כל-כך הבדל. ובין כיף לטפיחה חברית על הגב? גם אין הבדל גדול. ובין טפיחה לחיבוק חברי יש הבדל? כנראה שלא. אני מניח שאת מבינה לבד לאן זה הולך. אני מנסה להראות שדווקא בגלל שהציר כל כך רחב, קל מאוד לנוע על גביו מהקצה לקצה בלי לשים לב. וכשמדובר בחברה זה קשה פי כמה. דרך אגב, אם חשבת שאצל המבוגרים זה שונה, אני מוכן להעיד שראיתי אנשים דתיים, ש'רק לוחצים יד' שלא שמרו גם את ההגדרות האלו שהציבו לעצמם.

אני חושב שזה באמת נחמד והגיוני לדמיין מציאות שבה הכול מסודר וברור באופן אחר, אבל לפעמים צריך להסתכל על הדברים טיפה שחור לבן- כן נגיעה- לא נגיעה. בסוף, המטרה של ההלכה היא להציב הגדרות מדויקות. ונכון, לפעמים הן באות על חשבון אנשים פרטיים שהיו מסתדרים טוב מאוד בלעדיהן, אבל את החברה הכללית הן שומרות מכל רע.

מותר להיות טבעי

מה שאני רוצה לקחת מהשאלה שלך, זה מה שקראתי לו בהתחלה "חוסר טבעיות". את צודקת, זה בוודאי נכון שההלכה יוצרת מציאות לא טבעית במקרה הזה. מותר לנו להגיד שקשה לנו לקבל את המציאות ההלכתית כפי שהיא, אך אנחנו בוחרים בה כי אנו מבינים שהיא שומרת עלינו כחברה. ויותר מזה, עלייך לדאוג לטבעיות במקומות שההלכה כן מתירה. לא צריך להסתכל על בנים כיצור מפחיד וזר. כשיוצא לך לדבר עם בן, מותר להגיד שלום, להיות מנומסים ולשדר אווירה טובה, לא צריך ליצור אווירה של פחד. וכמו שאמרת, תוך כדי שמירה על הקווים האדומים שלך.

ומה הרעיון מאחורי כל זה?

ולסיום חשוב לי להסביר למה העניין הזה כל כך חמור, ומדוע כה נזהרים ממנו. בין איש לאישה קיים פוטנציאל לקשר זוגי, בעיני היהדות קשר זה הוא עניין מקודש ביותר ולכן כל זוג מתמקד אך ורק זה בזו ובכך בונה את המקדש הפרטי שלט. יצירת מגע עם גברים או נשים אחרים, לפני או אחרי החתונה הוא עניין בעייתי מכיוון שהוא מפר את האיזון של הזוגיות הפרטית. לכן ההלכה שומרת עלינו ומנסה להרחיק אותנו מכל מגע מיותר, ממגע שאנו מבינם מדוע הוא אסור וגם מזה שפחות מבינים. העיקר שנשמור על עצמנו במיוחד לבן או בת הזוג שלנו. מקווה שעניתי מעט על שאלתך.

בברכה, אסף.