שאלה
שלום רב,
קראתי את מה שהרב כתב בספרו פרשות על היחס למוות (ובאתר), ויישר כוח על הדברים.
באתר הרב כתב: "המחלוקת בנוגע למוות, היא בעצם מחלוקת בנוגע לחיים. מי שמזלזל בחיי העולם הזה, ומוצא ערך דתי רק בקיום רוחני בעולם הבא, יעריך את המוות כמַעבר רצוי מעולם ההבל לעולם האמת. לעומת זאת, היהדות מעריכה את חיי העולם הזה, ולכן גם שוללת את המוות, ורואה בו תופעה שלילית".
וכאן הבן שואל: וכי נראה לרב שהרב קוק המדבר על המות כ”תגבורת החיים ותעצומותם” (אורות הקודש ב עמ' שפ) סובר שאין דבר חיובי בהתעסקות בפיתוח העולם וקיום המינים וקידוש הארציות? אנו יודעים ממספר מקומות רב שלא כך סבור הרב קוק.
כמו כן, העמסת התפיסה הרואה את המוות כדבר שלילי בתוך דברי הרמב”ן צ”ע. הרמב”ן אינו מתייחס לקטע מסוקרטס המדבר על מוות כדבר טוב (”הפילוסוף האמיתי שואף למות…”) אלא לאמרות אחרות בסוקרטס. כל מה שאומר הוא שיש פן חיובי בחיים! כל מה שהרמב”ן אומר לע”ד הוא שהעולם הזה פנים חיוביים בו, בניגוד לסוקרטס הרואה בו בית כלא לנשמה ותו לא
ועוד בם שלישיה, כל ההתיחסות למוות כדבר שלילי, כהגרי"ד באיש ההלכה, קצת קשה לי. וזו מהסיבה הפילוסופית של כיצד ייתכן שהקב"ה עושה דבר רע.
ולסיום, האם הרב מכיר הוגה דיעות שהתקיף את הרמח"ל (פרק א) ישירות על יחסו לעוה"ז.
אודה אם הרב יוכל לחוות דעתו ב 4 נקודות אלו,
סליחה על האריכות, וכנראה האהבה קלקלה את השורה
תודה רבה מראש,
משה
תשובה
שלום וטוב.
אני מודה לך על התעמקותך בדבריי.
דומני שכל שאלותיך, שורש אחד להן. אין כאן משוואה פשוטה, ובה נוסחה הקובעת שכל מי שמתייחס למוות כדבר חיובי, מתייחס לחיי העולם הזה כדבר שלילי. ברור שהתמונה מורכבת יותר, והיא נכונה לגבי כל ההוגים שתיארת. ברם, באופן עקרוני נכון הוא, שככל שהוגה מתייחס למוות בצורה חיובית יותר, כך הוא מתייחס לחיי העולם הזה בצורה שלילית יותר. אפילו הרב קוק, אינו נותן לגיטימציה לחיי העולם הזה כמות שהם, אלא לחיי העולם הזה המכמינים בתוכם - להשקפתו - עוצמות רוחניות נסתרות. בניגוד אליו, הרב סולובייצ'יק נותן לגיטימציה לחיים אנושיים-טבעיים פשוטים. אמנם, זאת בשני תנאים: 1. שיש לאדם הנכונות והיכולת להקריב משהו מיצריו ומרצונותיו הטבעיים, ובכך הוא מוכיח את סדר העדיפויות שלו (איסורי אכילה, עריות וכו'). 2. שחיי העולם הזה, מלבד משמעותם הטבעית, מנוצלים גם כפלטפורמה ליסודות ערכיים (מלבד שמחת האכילה כשלעצמה, אנו אוכלים ברגלים קרבנות לפני ה').