מכנסיים לנשים | למה מתלבשים צנוע

לשואלת שלום,

אתחיל מסוף דברייך - השאלה שלך נשאלה בצורה מכבדת, ניכר בה הרצון הכנה לברר ולדייק את האמונה והדבקות בהלכה. כל הכבוד על השאלה החשובה.

אמנם עשית חיפוש של תשובות, אך אעשה סדר קודם כל, במכנסיים יש שלושה תחומים הלכתיים שיש לדון בהם:

א. לא ילבש. במכנסיים יש חשש איסור הנלמד מהפסוק: "לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה, וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה". אסור לאדם ללבוש בגד השייך לבני המין השני, והדבר הזה מוגדר כתועבה.

נחלקו הפוסקים מתי בגד מסויים הופך להיות משוייך עם מין מוגדר, והאם מצב זה יכול להשתנות עם הזמן ובאילו תנאים.

לדוגמא, מסופר בגמרא שרב יהודה ואישתו היו כל כך עניים ששניהם לבשו את אותו בגד כשיצאו מהבית, מפני שזה היה בגד ללא שיוך מגדרי. לעניות דעתי מכנסיים מצויים תחת הגדרה זו, שייכים לשני המינים במידה שווה. יחד עם זאת אל לאישה ללכת עם מכנסיים גבריים ממש.

אי לכך, לגבי מכנסיים מיוחדים לנשים, לדעת רוב הפוסקים אין בזה איסור 'לא יהיה כלי גבר על אישה', כי ידוע לכל שמכנסיים אלו מיועדים לנשים. כך גם אני סבור, שאין איסור. והרי מנהג בנות ישראל ללבוש מכנסי פיג'מה בתוך ביתם, ואיסור 'לא יהיה'\'לא ילבש' חל גם בבית.

ב. צניעות. זו הבעיה המרכזית בלבישת מכנסיים. אמנם נכון הדבר שיש מכנסיים שהם יותר צנועים מהרבה חצאיות, כמו שיש חצאיות שיותר צנועות ממכנסיים. למרות זאת, במכנסיים יש נקודה של הבלטת הפסיעה. ואי אפשר 'לתת דברינו לשיעורים' ולומר זה כן זה לא. כמו כן בלבישת מכנסיים קיים שֶדר אחר, שלענ"ד פוגם בערך הצניעות.

ג. דת יהודית. ה'תפריט' ההלכתי של איזה בגד צנוע ואיזה לא, מסתכם בכמה סימנים בודדים בשולחן ערוך. הביטוי בו משתמשים חכמים, החל מהגמרא דרך גדולי האומה ועד פוסקי זמננו, כדי לתאר חוסר צניעות במצבים שונים הוא: דת יהודית. בלשון השו"ע: מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. בתוך ביטוי זה כלולים לדוגמא: חשיפת זרועות ברשות הרבים, דיבור לא ענייני עם גברים זרים, ועוד. מי קובע מה נכלל ב'דת יהודית'? פשוט מאוד, העם היהודי הנאמן לתורה ומצוות. את רוצה לדעת אם בגד מסויים הוא צנוע? אין הלכות 'צפיפות הבד' בחולצה, או אחוזי הלייקרה או צבע הג'ינס. פשוט הביטי סביבך כיצד נשים הנאמנות באופן מלא לתורה ולמצוות מתלבשות. קביעת הנשים יראות שמיים בדורנו היא חד משמעית: לא הולכות עם מכנסיים.

הלכה למעשה: לדעתי מעיון בגדרי הצניעות ובהכרעת המציאות, יוצא שעל אישה ללכת עם חצאית (צנועה).

להרחבה: שו"ע אבן העזר קטו | שו"ת יביע אומר, חלק ו, יורה דעה, סימן יד | מנחת יצחק חלק ב סימן קח | ציץ אליעזר חלק יא סימן סב.

העלית בדברייך שיקול לפיו לבישת המכנסיים מנסה להסתיר את הדתיוּת. נכון הדבר שחצאית מהווה סימן זיהוי לשיוך חברתי, וזה עיקרון חשוב, כמו שכיפה היא כזו (למרות ש'יוצאים ידי חובה' גם בכובע מצחיה). לא הזכרתי זאת בדיון ההלכתי, אך זה שיקול חינוכי רם מעלה.

(הדיון על אישה נשואה נראה לי פחות רלוונטי. מה גם ש'שיוך' יכול להיות על אישה עם מכנסיים וכיסוי ראש).

לגבי השאלה הנוספת, אני רוצה לתת מבט אחר על אותה 'אשמה' בדברייך, ולהציע שני כיווני מחשבה נוספים להבנת מצוות הצניעות.

עלינו להפנים שיש ערבות מלאה בין כל חלקי עם ישראל. למשל יש מצוות כמו 'לא תעמוד על דם רעך', שאדם מחוייב להציל חברו ממוות אפילו במחיר נזק כלכלי, ועוד מצוות רבות המבטאות את הקשר הזה. מעבר לכך, הערבות מתבטאת גם באחריות של כל אחד גם על עולמו הרוחני של האחר. כמובן שלאחריות זו יש גבול, אבל אי אפשר לומר "אני לא מתאמץ כדי שחברי לא יחטא", זו אמירה אינדיבידואליסטית שאינה עולה בקנה אחד עם ערכי היהדות הרואה בעם ישראל יחידה אורגנית אחת שלמה. לכן כל אחד עושה מאמץ.

מעבר לכך, אציע מבט חדש על הצניעות שיש בו משום ריענון והתחדשות:

א. התורה רואה בצניעות ערך שאיננו נובע מן ההשלכות של לבוש האישה על הגברים ברחוב, אלא מעולם רוחני שמעצים את הפנימי והנסתר, האמיתי והאותנטי על פני ההחצנה המדגישה את הגשמי ומולידה ניכור וזילות של האדם. ההוכחה לכך היא שהאדם נדרש לנהוג בצניעות גם בחדרי חדרים.

ב. מהבחינה החברתית, הלבוש שלנו מכתיב (במודע ושלא במודע) את אופי היחסים שייווצרו עם הסביבה: יחסים טכניים וענייניים, או יחסי קרבה שיש בה פתח ליצירת קשר רומנטי. הגישה היהודית סוברת שיחסי אהבה וקרבה פיזית שמורים למסגרת המשפחתית של בני הזוג, והדבר הזה בא לידי ביטוי בהלכות צניעות.

אני שב ומדגיש, כל הכבוד על השאלות החשובות, ואין בהן שמץ של חוסר כבוד.

בהצלחה רבה בלימודך!