שאלה
שלום כבוד הרב, אני חייל בן 21 ולאחרונה התחלתי להתחזק להניח תפילין ולהתפלל אחרי 8 שנים של ניתוק מוחלט מהדת ומהשם. איך אני מספר למשפחה החילונית שלי שאני רוצה ללכת עם כיפה ולשמור מצוות?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
אהלן!
קודם כל, יישר כח גדול! מאוד משמח לשמוע על כל תהליך של התחזקות שהוא, ועל אחת כמה וכמה של חייל.
לגופה של שאלה- יחסים עם משפחה הם תמיד סיפור כבד. לא במובן שלילי, חלילה, אלא פשוט משפחה היא נקודה מאוד-מאוד מרכזית בחיים של כולנו. ההורים שלנו הביאו אותנו לעולם וגידלו אותנו, וזה נקודת קשר מאוד עמוקה שהופכת את היחסים איתם לדבר מיוחד במינו.
אני רוצה לעמוד על שתי נקודות שחשוב לי להפנות את המבט אליהן, וננסה יחד איתן לחשוב כיצד נכון לפנות למשפחה:
1. אמת פנימית
קודם כל, חשוב לומר שאנשים רואים אמת פנימית. אם וכאשר אתה מאמין במה שאתה עושה, ואתה באמת הולך עם ההתחזקות שלך מתוך אמת גדולה ורצינית שאתה חש- העולם בחוץ יכיר בה. החובה שלך בנקודה הזו היא לא "להתבייש" במי שאתה, ובאמת ללכת עם הרצונות שלך. אני מדגיש- זה לא אומר חס וחלילה להתחיל "לזרוק" על מי שמסביב, ולנסות להטיף להם שיתפללו, או לחוש תחושת עליונות מי מול שאיננו מתפלל.
העולם מסוגל לראות אמת פנימית, ואין לנו צורך להתבייש או להחביא אותה. כמה זמן זה ייקח? שאלה טובה. יכול להיות שיומיים ויכול להיות שזה ייקח כמה חודשים. זהו תהליך ארוך ששכרו, בעזרת ה', בצידו.
2. כבוד למשפחה
המשפחה שלנו, כפי שכתבתי בהתחלה, היא נקודה מאוד מיוחדת בחיים שלנו. בין אם אלו ההורים שלנו שהביאו אותנו לעולם ומכוחם אנו חיים בעולם הזה, ובין אם אלו אחים/ אחיות שמכירים אותנו במשך שנים רבות. אנחנו חס וחלילה לא מזלזלים בהם לרגע, ומבינים שיש להם משקל גדול.
לכן, חשוב לראות שהתהליך שלנו לא "מזלזל" בהם, ואנחנו לא "מפנים להם את הגב". איננו מתעלמים מהם, אלא אנו הכי מעריכים ואוהבים אותם באופן אישי. הפנייה שלנו לדרך אחרת לא נובעת מהתנגדות אישית כלפי ההורים, אלא מרצון לפנות בעולם האישי לדרך אחרת.
לכן, אני מציע באמת לדבוק בנקודה הראשונה כהנחת יסוד. זה שדר שעובר לא רק בדיבור, אלא בעצם ההתנהלות שלנו בחיים. לגבי הנקודה השנייה, אני ממליץ לדבר עם ההורים ובאמת להסביר להם שאין לך התנגדות אישית כלפם חלילה, אלא ברור שאתה ממש להעריך אותם כהורים שלך, ופשוט יש לך גם רצונות נוספים בעולם הדתי.
לעיתים התחזקות מסוימת גורמת למשפחה לחשוב לעצמה "עכשיו זה תפילה ותפילין, מחר הוא עוד ילמד בישיבה ולא יעבוד". זו נקודה שעלולה להיות בתת-מודע (או במודע) למשפחות רבות. נדמה לי שצריך לשדר שאין לחץ- אתה ב"ה מתחזק כרגע, וכרגע אתה מתמקד בו. אם בעז"ה תעשה עוד צעדים בעתיד? יכול להיות, אבל זה בעז"ה תמיד יצטרך לעבור את הבירור הפנימי שלך עם עצמך. הבירור הזה תמיד ינבע מתוך מחשבה אישית ומתוך זיקה וכבוד למשפחה, כמובן.
מקווה שהצלחתי לחדד נקודות מסוימות שיוכלו לעזור לך.
בהצלחה ממש, ומוזמן תמיד לפנות למוקד בהמשך הדרך!
אוריה