כיבוד הורים

שלום

א. זה נושא רחב מאוד והתמודדות לא פשוטה.

אני אכתוב לך כמה נקודות למחשבה:

1. כיבוד הורים הוא לא רק כשכיף ונוח, אלא עיקר הניסיון שלו הוא כשזה לא פשוט. מעבר לזה שזה ציווי של התורה, לזכור מי הביא אותנו לעולם, דרך מי ה' בחר להעניק לנו חיים, מי גידל אותנו בסבלנות ובאהבה כשהיינו תינוקות, גם כשבכינו והיינו ערים בלילות, מי דאג לניקיון שלנו גם כשזה לא היה הדבר הכי נעים בעולם, מי דואג לנו במשך שנים למזון ולביגוד ולשאר הצרכים שלנו, וכו' וכו'. התבוננות מעמיקה בדברים הללו מזכירה לנו גם בזמנים הלא פשוטים מה צריך להיות היחס.

2. כשקורה אירוע מסוים, תחשוב טוב - האם איך שאתה מפרש את הכוונות שלהם, זו בטוח הפרשנות הנכונה? אולי יש עוד פרשנויות? למשל שהם בתקופת לחץ, או שהם מתמודדים עם תכונות שגורמות להם להגיב ככה, או שאולי הם בעצם רוצים בטובתך (גם אם זה מופיע בצורה לא קלה, ואולי אפילו מוטעית).

3. אם הקב"ה שם אותי במציאות הזאת, כנראה שזה המקום שבו הוא רוצה שאני אתמודד. זו עכשיו המשימה האישית המיוחדת שלי.

ב. לגבי ההתמודדות עם פגם הברית, אני מציע לקרוא את שתי התשובות הבאות, ולנסות להתאמץ ליישם את מה שמופיע בהן (או לפחות חלק, כפי יכולתך).

https://katzr.net/8fec44

https://katzr.net/1f3004

נקודה למחשבה: יש לי תחושה שאולי שני הנושאים שכתבת עליהם קשורים אחד לשני. כשיש עימותים ומתח בבית, אז יש משיכה לברוח אל נושא פגם הברית, בכדי לייצר תחושה (דמיונית וקצרה) של תחושה טובה והרגשת נעימות. ומצד שני, אחרי הנפילות בפגם הברית, יש בך תסכול וכעס כלפי עצמך, וכאשר יש משהו שטיפה "מדליק" אותך, זה מסייע להתפרצות כלפי ההורים.

בהצלחה רבה ואל ייאוש.

הלל מרצבך