חרדות ודיכאון

שלום לך.

הכתוב אומר "אשרי אדם מפחד תמיד".

ומצד שני אדם מצווה להיות שמח כמו "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" וחלילה מי שאינו שמח עובר על מצות התורה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב".

והדברים אינם סותרים יש ענין לבטחון בהשם יתברך בכל דבר ולדעת שהכל ממנו יתברך ולקבל הכל בשמחה.

ויש ענין לדאוג ולשפר ולשכלל את עצמנו.

הרי איש מאיתנו לא מושלם וכל יום אדם צריך לשאול את עצמו במה אוכל להוסיף ולשכלל את מעשי.

אז מאין ולמה החרדות?

אם למשל הכי גרוע הוא המוות מזה בוודאי אין מקום לחרדה כי עד תחיית המתים המוות וודאי כמו החיים.

זה יגיע בעזרת השם בעתו ובזמנו ואפשר לבקש ולהתפלל שיאריך השם ימינו בטוב ושנותינו בנעימים.

אבל ההחלטה בידי שמים בלבד.

ואם להיות חרד שמא אפסיד מצוה למשל או חלילה וחלילה וחס השם ירחם שמא אשכח תפילה אחת בימי חיי במנין זו חרדה מוצדקת אבל אין צורך להיות בדכאון אלא להתפלל שנזכה לקיים אץ כל המצוות בשלמותן.

ואם הדאגה היא על כסף כבר אמר הפייט "בן אדם למה תדאג על הדמים ולא תדאג על הימים".

והוא מסביר היטב :

"כי הדמים אינם עוזרים והימים אינם חוזרים"

והכוונה יום עם כסף בלי מהות היום אינו שווה למאומה.

לכעוס על השם יתברך?

למה?

על הנשמה הטהורה

שנתן לך.?

על החיים ?

על השמש הזורחת?

על הפריחה?

על רחמיו כי לא כלו אף לא תמו?

הרי מודים אנחנו לך השם יתברך על חיינו המסורים בידך.ערב ובוקר וצהריים?

איש אחד היה בחרדות הלך למורי ורבי ראש הישיבה הרב צביהודא הכהן קוק זכר צדיק וקדוש לברכה.

אמר לא הרב בוא

נלמד את מאמר "העונג והשמחה" של מרן הרב קוק ואכן עונג ושמחה היתה לו.

הפייט אומר "בתי אל תפחדי".

למדי אמונה ובטחון בבורא העולם תתחזקי ושב ורפא לך.

תהני בכל יום ויום דבר יום ביומו.

שבת שירה שבת שמחה.

ראו כי נתן לכם השם את השבת נקרא הפרשה וישמחו במלכותך שומרי שבת קוראי עונג עם מקדשי שביעי.