שאלה
שלום,
אני מתחזקת כבר תקופה ארוכה. שנה וחצי ליתר דיוק.
במשך רוב התקופה הזו יצאתי עם בחור דתי, שלא לחץ עליי, אבל היה לי חשוב לעשות דברים בקצב שלי ושהוריי לא יכעסו עליו ולכן לא סיפרתי להם.
יצא שנפרדנו לפני מספר חודשים. ניסיתי לספר להורים שלי לאחר כחודש והם לא קיבלו את זה בכלל. חשוב לי לציין שכשאני אומרת לא קיבלו, זה ברמה הכי קיצונית שיש. פשוט "לא הרשו". אבא שלי צעק ולא הניח לי כל הלילה עד שהסכמתי לרדת מזה. אמא שלי נפגעה מאוד ויום למחרת התקשרה אליי בוכה ומתייפחת, ופשוט לא יכולתי לשמוע אותה ככה.
כמו שניתן להבין, "ירדתי מזה" בעיניהם. החלטתי לעצמי שאם כך, אז זה זמן טוב ללמוד על עצמי, להבין מה אני רוצה למצוא, מי אני. אני באמת לומדת המון בתקופה הזו. משיעורים, מאמרים, התקדמתי בכמה חודשים יותר ממה שהתקדמתי בכל השנה וחצי הזו. אני חושבת המון על הדרך שבה אני רוצה לחיות ואני מרגישה כל פעם מחדש- שזו הדרך שלי. לא דתית קיצונית ומתרחקת. בסך הכל אורח חיים דתי, פשוט.
אציין כאן שאני מתלבשת צנוע, והוריי רואים את זה אבל חוץ מלזרוק לי "שימי ג'ינסים זה יפה לך" הם לא ממש שואלים. כנ"ל בשבת, אני שומרת על רוב מה שאני יכולה, ומתחמקת מנסיעות איתם כרגע בטענה שאני לומדת למבחן (אני סטודנטית). אז יש דברים שהם רואים אבל דיי מתעלמים מהם. אציין גם שאני כמובן אוהבת ומעריכה את הוריי, אבל הם מאוד קשים. אבא שלי אדם מאוד עצבני ולא פשוט, והבית דיי מנוהל על ידיו. זאת אומרת שאף אחד בבית לא הולך נגדו כמעט אף פעם, והוא תמיד יודע להשיג את מה שהוא רוצה ולהתיש את האנשים שמתנגדים לו. בהתאם לכך אמא שלי היא אמנם הפחות דומיננטית בבית, אבל בה הפגיעה יותר קשה מבחינתי, כי הכאב שלה באותו יום שסיפרתי, היה משהו שבחיים לא ראיתי עליה.
אני באמת מרגישה אובדת עצות. אני מרגישה שבשונה מחוזרים בתשובה אחרים, שההורים כועסים ולא מקבלים, אצלי זה ממש "לא מרשים לי". זה נשמע מצחיק כי אני בגיל שאני יכולה לבחור את דרכי, אבל אני עדיין גרה בביתם ואין לי אפשרות כלכלית לעבור בתקופה הקרובה. זה כואב לי מאוד ואני רוצה לעשות את הצעד הזה אבל אני לא רואה איך אני עושה את זה. איך שוב אני עומדת בזה, מה יקרה כשהם יתישו אותי שוב? כששוב אבא שלי לא יניח לי עד שאגיד לו שאני מוותרת? כששוב אמא שלי תתייפח ושניהם כמעט יחטפו התמוטטות עצבים?
אני עושה הכל בשקט כרגע. לכאורה זה טוב לי, לא מפריע לי שזה אינטימי. אבל אני יודעת שאני לעולם לא אוכל להתקדם כך. אני לעולם לא אוכל למצוא זוגיות כך.
בעיה נוספת שיש לי, היא שנניח ואאזור אומץ ואספר ואתעקש על זה - מה אעשה בחגים? אנחנו נוסעים בערבי החג לדודתי, ובחג בצהריים לסבתי שגרה רחוק מאיתנו. הליכה אינה מתאפשרת... לא לבוא איתם מרגיש לי פשוט עצוב. לשני הצדדים. להישאר לבד בבית בחג, לעומת לנסוע בשבת. אני יודעת שעוד כמה שנים בעז"ה כשאתחתן ואצא מהבית לא אהיה בבעיה הזו, ואמצא פתרונות אחרים, אבל עד אז, ונניח שיום אחד אשתף אותם - מה אני יכולה לעשות?
אני מצטערת על ההודעה הארוכה ומודה לכם מאוד על הקריאה.
אני מחפשת תשובות כבר תקופה ארוכה ואני מקווה שאוכל להיעזר בכם.
תודה רבה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך .
אשרייך ואשרי יולדתך שיש בך עוצמה תעצומות נפש עם הרגישות הגדולה כלפי הורייך אותם את אוהבת בצדק ואינך רוצה לפגוע בהם.
היטבת לבטא יפה את הרגשותייך ואת ההתמודדות היומיומית עם העקרונות למול ההתנגדות ההורית אשר זו אחת הבעיות המורכבות בעולמם של החוזרים בתשובה .
אני משער שאביך אשר תארת את אפיו הקשה גער וכעס עלייך לא רק בענינים של חזרה בתשובה אלא בענינים כלליים ועצוב לראות ולשמוע שהוא כעוס ועצבני שזו תופעה שאינה בריאה בכלל ולפחות ממנו את למדה איך לא להתנהג בענינים של מדות.
אגב הנני משער שאמך לחוצה לא בגללך אלא בגללו ובגרמתו ואני משער שהיא בטח קבלה צעקות ממנו בסגנון תראי מה עושה הבת שלך תראי לאן היא הגיעה .
ועל כן אני כותב לך את הדברים כדי שתדעי איך להתמודד איתם , כלומר לדעתי עלייך לחזק מאוד את הקשר האישי והרגשי עם אמא שלך כי היא תבין יותר ללבך .
חשוב שתגידי לה שאת אוהבת אותה ומעריכה אותה מאוד ומודה לה ולאבא שהם הביאו אותך לעולם.
חושבני שאת נוהגת באצילות וסגנונך הוא המתאים במורכבות הזו אבל הרי ברור שיגיע יום שלאיזה ויכוח צורמני כמו אם לא תסעי בחגים לכן הכיני עצמך מראש לרפד את האוירה ולא להתעמת קשות.
הם צריכים להבין שאת שפויה רגילה ולא הזויה כי הם מזהים את החוזרים בתשובה או את הדתיים כקיצוניים ומכך הם מפחדים.
לכן בשיחות נפש עם אמך לאט לאט תסבירי לה שאת לא הולכת לכוון כזה ואת נחושה בדעתך ורוצה להתקדם.
ואל תזניחי את הקשר עם אבא שלך כי הוא איש טוב אבל הוא עקשן ודעתן , לאט לאט תני לו להבין שיש לך דרך ושיטה ואינך תועה ולא טועה אלא ראית את האמת.
אגב אם הוא ירים את קולו אל לך להכנס לעימות איתו תגידי לו אבא אני אוהבת אותך יש לי רק אבא אחד וככל שתצעק עלי יותר ככה אני אוהב אותך יותר.
אני משוכנע שלאט לאט יבין ושב לו.
את גם יכולה לומר לו יש לי הרבה חברות שהלכו למזרח הרחוק ואין להם בכלל קשר עם ההורים זה היה מתאים לך?
אני מכבדת אותך אבא ובבקשה תכבד אותי.
איני יכול לבקש ממך לבכות
אבל אם פעם אחת הוא יצעק ואת תתחילי לבכות
להערכתי הוא כבר לא יצעק
כי שערי דמעה לא ננעלו.
ותמיד תתפללי על הורייך ותלמדי עליהם סנגוריא שהם רוצים בטובתך והם אנשים טובים כי רבינו אור שבעת הימים רבי ישראל הבעל שם טוב לימדנו שעל ידי לימוד זכות אפשר לשבר מחיצות של ברזל של אדם קשה.
תתחזקי חלק מהנסיון הוא מה שאת חווה ובעזרת השם ינוסו הצללים תתגברי והאנשים הכי מאושרים בחזרתך בתשובה יהיו ההורים שלך.
ובעזרת השם גם הם ילכו בדרך הישר ויאיר עליהם אור האמת אור האמונה.