שאלה
היי.
אתחיל ואומר שמאז שאני זוכרת את עצמי אני דתייה ובאה מבית דתי. לי ולקב״ה יש קשר מאוד מיוחד שכבר ידע לא פעם ולא פעמיים עליות ומורדות. הכותרת ״ירידה באמונה״ לא באמת משקפת לגמרי את תחושותי, כי עדיין יש לי אמונה שלמה ואני בטוחה ומשוכנעת שהקב״ה מקשיב לי, שומע אותי ורואה אותי כל הזמן. אי אפשר לקרוא לזה חוסר אמונה אבל אם אפשר אשתמש במילים קשות של ״אכזבה״ ואפילו ״כעס״ על הקב״ה.
הרגשות הקשים האלה נובעים בעיקר מכך שהייתה לי ילדות לא קלה וחיים לא ממש אידאליים (בלשון המעטה) - עברתי המון בחיי ואני עוד עוברת.
ההתרחקות הזאת היא דבר שאני חוויתי כל חיי , תמיד היו תקופות שהרגשתי שאני כועסת אז אני עושה ״דווקא״ לקב״ה, אבל מיד אחרי זה התקרבתי שוב ואפילו באמונה יותר חזקה.
אף פעם לא באמת לקחתי את הרגעים האלה ברצינות כי ידעתי שזהו רק רגע זמני ושבו יצר הרע משתלט עליי. אבל הפעם אני מרגישה שזה אחרת, הפעם כבר אין רגשות אשם שהיו מזכירים לי להתקרב, הפעם אני בעיקר אדישה למצב, אפילו התבודדות אני לא טורחת לעשות. פשוט התנתקתי. אני כועסת כי אני יודעת שהוא שומע ורואה ויכול בשניה לשנות ולעזור אבל הוא לא עושה את זה, וכבר קשה להשלים עם זה. הפעם אני מרגישה שאני כבר רגל אחת בחוץ עוד דחיפה קטנה או מכה ואני נופלת.
ואני לא רוצה , אני כן רוצה להישאר קרובה ולא לתת לרגשות האלה להשתלט עליי , אני רוצה לחזור להאמין שהקב״ה אוהב אותי אך קשה לי ממש.
השאלה היא, מה לדעתכם עליי לעשות , למי לפנות , איך להוציא את עצמי מזה?
תודה מראש.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום שואלת יקרה.
את כותבת שיש לך קשר עמוק עם ה' ושאת מחוברת אליו למרות העליות והמורדות שבקיום המצוות. ייתכן שדווקא הקשר הזה מעלה בך את הרגשות שמתארת ואילולא הקשר הזה בכלל לא היית מזהה את הקושי הנוכחי. אני מעריכה את הרצון לשמר את הקשר הזה במיטבו ולא לוותר עליו.
אחד היסודות לקשר שלנו עם ה' הוא האהבה התמידית של ה' אותנו. ה' אוהב אותנו תמיד בלי תנאי ובלי תלות במעשינו. האהבה הזו מולידה כמה הנחות בסיס לאמונה. למשל, יכולת החזרה בתשובה בכל שלב נובעת מכך שה' אוהב אותנו ורוצה אותנו קרובים אליו. הנחת יסוד נוספת היא "טוב ה' לכול" כלומר עצם זה שה' אוהב אותנו מביא אותו לרצות להיטיב לנו כל הזמן, לרצות שיהיה לנו טוב תמיד. מכך יוצא שגם הקשיים והדברים שאולי נראים כלא טובים נועדו להיטיב לנו ולקדם אותנו. לכן כשאנחנו נפגשים עם מציאות מורכבת לנו, כדאי לשאול את עצמנו מה הדבר הזה בא לקדם וללמד אותנו. כל זאת מתוך אמונה שכל מה שמתרחש בחיינו נועד להיטיב לנו, גם אם זה לא נראה באותו רגע.
עם זאת, האמונה הזו לא באה לדכא את תחושות הכאב. כל רגש שקיים בנו הוא לגיטימי, ואם הוא רגש מרכזי, יש עניין לבטא אותו בצורה נכונה. אפשר ורצוי לדבר או לכתוב לה' או אל עצמך ולומר את מה שעל ליבך. ממש לפרט "קשה לי כך וכך, אני לא מבינה את זה" וכו'. השיתוף הזה יכול לשחרר הרבה כעסים ומתחים ששומרים אצלך ולהקל מעלייך.
חשוב לזכור שהחיים דינמיים ומשתנים, וטבעי שהאמונה שלנו מושפעת מאותה דינמיות ומשתנה בהתאם לאירועים העוברים עלינו. לכן אל לנו להיבהל משינוי כזה או אחר באמונה שלנו. מה שיכול לסייע לחיזוק האמונה בכללי ובייחוד בעת כזו הוא לימוד אמונה. ממש ללמוד ולהעמיק בנושאים שמטרידים ומעסיקים אותך. ברור שבשעת משבר, הלימוד יכול לסייע ולחזק אותך, אך הלימוד שלא בשעת משבר עשוי לסייע להתמודדות בשעת משבר מאוד שכן אז האדם יכול להסתייע באותם דברים שלמד וספג לפני כן.
ספרים מומלצים בנושא הם מי שטעם יין הונגרי מאת צבי איל, אמונה ברורה מאת הרב ראובן פיירמן וכן שיעורים ברשת כמו במכון מאיר ותשובות ומאמרים באתר שלנו.
מקווה שהדברים יפתחו כיוונים חדשים בהתמודדות הזו ובכלל באמונה. מוזמנת לכתוב לנו עוד בנושא הזה ובכל נושא אחר.
כל טוב,
רינת