הצד של הבנים בהתמודדות עם צניעות

שואלות יקרות!

השאלה שלכן מובנת מאוד.. כל הזמן מדברים איתנו על הצורך לשמור על צניעות ביחס לבנים, ולא מספרים לנו למה.. ובאמת לא ברור מה קורה שם ועל מה כל העניין. לנסות להסביר בתור בת לבנות אחרות מה בנים מרגישים זה כמו שחרש ינסה להסביר לחרש אחר מה זאת מוזיקה.. כחלק מבריאת העולם הקב"ה ברא אותנו שונים, ונתן לבנים את התכונות הגבריות שלהם, ולבנות את התכונות הנשיות שלהן. זה היופי של העולם, שהשלמות בו מושגת רק כשיש את החיבור בין שתי התכונות, רק כששני הצדדים מביאים את עצמם- הבנים את כל התכונות שהם קיבלו והבנות את כל התכונות שלהן- העולם יכול להתקיים ולהתפתח.

ולמה ההקדמה הזאת? כי לפני הכל חשוב להבין שגם אם ננסה, לעולם לא נוכל להבין באמת. גם אם ננסה להשתמש בכמה שיותר מושגים, בסופו של דבר המהות שלנו היא שונה, ולכן גם ההתמודדות היא שונה, וכל צורת ההסתכלות והחוויה של המציאות. לכן כל העולם מושגים הזה של התמודדות עם יצר, של קושי, הם דברים שרק נוכל לדמיין, אבל אף פעם לא נוכל לחוות ולהבין באמת.

ובכל זאת, מה זה היצר הזה?

כמו שאמרנו הקב"ה נתן לכל אחד מאיתנו את התכונות שלו, אחד הכוחות המרכזיים שהקב"ה נתן לנו הוא כוח היצירה- היצר. הכוח הזה הוא מה שמקיים את העולם. חז"ל מספרים שבסוף בית ראשון חכמים רצו לבטל את יצר העריות- את כוח היצירה הזה, כי הם ראו כמה צרות הוא גורם. אבל אחרי שהם ביטלו לא מצאו אפילו ביצה אחת שתרנגולת הטילה, ובעצם העולם הפסיק להתפתח, אז החזירו אותו. הסיפור הזה הוא לא סתם. היצר הזה הוא כוח כ"כ מרכזי וכ"כ משמעותי בחיים שלנו, והוא מופיע אצל גברים ונשים בצורה שונה, שהמטרה שלו היא שכל צד יפעיל את הכוח יצירה שלו כך שביחד תיווצר היצירה הכי גדולה שנקראת- חיים.

מכיוון שהיצר הזה הוא כוח כ"כ גדול- הוא משפיע על כל כוחות החיים. על הרגש, על המחשבה ועל הגוף... אפשר לנסות לדמיין מה זה דרך דוגמא של יצר יותר פשוט שיש לנו- יצר האכילה. מכירות את זה שעברתן ליד מאפייה והרחתן את הריח של הקרואסונים? זה לא משנה אם נהיה באמצע שיחת טלפון, או סתם הליכה לא קשורה, פתאום הריח הזה עולה לנו.. ואז מתחילים לדמיין את הקרואסון שנאכל, וכ"כ רוצים את זה, ובהתחלה יש עוד מחשבות של "זה לא בריא", "אין לי כסף" "אני בכלל לא רעבה", אבל בסוף מוצאים את עצמנו חוזרים לרחוב עם שקית של קרואסונים.. למה? כי היה פה משהו, איזה כוח בתוכנו שהיה צריך לקבל את הסיפוק שלו.

מכירות את זה שאתן עוברות ליד חלון של מכונית/ חלון ראווה/ כל דבר שקוף וישר מסתכלות איך אתן נראות ומסדרות את עצמכן? חשבתן פעם למה אתן עושות את זה? לא תמיד אנחנו בכלל שמות לב, זה קורה לנו בצורה אוטומטית. למה? כי זה חלק מכוח החיים שבתוכנו, הצורך להראות יפות.. זה לא משהו שבחרנו, נולדנו איתו ואנחנו ממשות אותו בחיי ביומיום שלנו, בין אם בצורה מודעת (לקנות בגדים ותכשיטים, להתאפר...) ובין אם בדברים שאנחנו לא שמות לב.

עכשיו תנסו לחשוב שאומרים לכן- תתגברו על הכוח הזה. את רוצה לקנות בגד חדש? את לא יכולה. את רוצה לסדר את השיער? אל תעשי את זה. נראה לכן פשוט?

אותו דבר היצר של הבנים. הם מתמודדים עם כוח חיים גדול מאוד, עוצמתי מאוד, שכל הזמן נמצא שם ורוצה לצאת, ומשפיע על הרגש, על המחשבה ועל הגוף, וההתמודדות שלהם היא לעצור אותו. לכבוש אותו כל הזמן ולא לתת לו לצאת. הקושי שלהם מתגבר בזה שיש כ"כ הרבה דברים מסביב שמעוררים את היצר הזה.. כמו הקרואסונים להבדיל, שגורמים לנו תחושת רעב, ככה גם הכוח הנשי שלנו מעורר את הבנים ומפעיל את העוצמות של היצר. וככה בדיוק נברא העולם- שהכוח הנשי יעורר את הכוח הגברי, אבל עד שבע"ה הגברים יגיעו לחתונה ויוכלו לממש את הכוח שלהם בצורה קדושה, הם צריכים כל הזמן להתגבר למרות העובדה שהם מוקפים בכ"כ הרבה דברים שמעוררים אותם.

שאלתן אם זה באמת כ"כ קשה? אז כן.. זה כ"כ קשה. קושי שאנחנו לא נצליח לדמיין אף פעם. מצד שני, גם בנים אף פעם לא יצליחו לבין מה כ"כ קשה לבת ללבוש חצאית מתחת לברך ולא מעל הברך לדוגמה.. ככה שאין כאן שאלה של למי יותר קשה. כל אחד וההתמודדויות שלו.. ההדגשה בד"כ על ההתמודדות אצל הבנים היא בגלל שלהתמודדות הזאת שכוללת את מה שקורה במחשבה, הרגש והגוף יש איסור הלכתי, אבל חשוב להדגיש שגם האיסור הזה לא נותן לבנים את הזכות להעיר לבנות על צניעות ועל ההתמודדויות שלהן ברמת הלבוש או כל רמה אחרת, כי כמו שאמרנו- ההתמודדות שונה ואי אפשר להבין, וכל אחד קיבל את ההתמודדות שלו במתנה.

בקשר לשאלה אם בנים נמשכים לבנות יותר ממה שבנות נמשכות לבנים- אין כאן יותר או פחות. לשני הצדדים יש משיכה, פשוט היא מתבטאת בצורה שונה. אצל בנות היא יכולה להתבטא יותר ברגש, בצורך בקרבה ואינטימיות, בהתקשרות, ואצל בנים היא תתבטא יותר בצד הפיזי.

אז מה אנחנו יכולות לעשות כדי לעזור?

הצניעות שלנו לא תלויה רק בבנים. הצניעות שלנו היא קודם כל בשביל עצמנו, ולשמור על הפנימיות שלנו. אבל בכל זאת מה שאנחנו יכולות לעזור הוא לזכור שיש בצד השני אנשים שמתמודדים, ולדעת איזה כוח גדול נמצא בתוכנו- הכוח של הנשיות, שכל הוצאה שלו לפועל בלבוש, בהתנהגות, בדיבור- משפיעה. אנחנו לא צריכות לעשות את החשבון של מה ההתמודדות של הבנים בכל רגע ורגע, כי ההתמודדות שלה היא שלהם, והיא חלק ממי שהם. אבל אנחנו יכולות לחשוב מה אנחנו רוצות להוציא החוצה, איך אנחנו יכולות לבטא את הנשיות שלנו בצורה עדינה- שלא מוחקת אותנו, אלא שומרת את הכוח והעוצמה האמיתית שלנו לבית (שתזכו להקים בע"ה).

בהצלחה גדולה!!

נעמה