המתנה לרב שיסיים שמונה עשרה.

שלום לשואל.

אתחיל בסיפור הגעתי ביום האזכרה של אמי עליה השלום לבית כנסת ושאלתי אם אוכל לעבור לפני התיבה.

ענה לי הגבאי בשמחה ולחש לי באוזן כבוד הרב בבקשה ארבע על ארבע.

לא הבנתי מה הקשר של רכב ארבע על ארבע לתפילה.

הסביר לי הגבאי שיש מתפללים שזמנם קצוב בבקשה ארבע דקות לחש ארבע דקות חזרת הש"ץ.

מדבריו הבנתי שארבע דקות זה מהר ומדבריך ומדידותיך אני מבין ששמונה עשרה דקות כלומר כמעט דקה לכל ברכה כי יש תשע עשרה זה נצח.

והן אמת שרבנים נמצאים במלכודת מצד אחד הציבור רוצה לכבדם ומצד שני אם רב רוצה להאריך מפעם לפעם הוא מוגבל כי זו טרחא דציבורא .

ואכן שני הענינים נזכרו בהלכה גם כבוד החכם וגם כבוד הקהל.

למעשה הדרך הנכונה היא שהרב יאמר מראש לחזנים או לגבאים שאם הם רוצים להמתין שימתינו עד שמונה דקות ואם הם רואים שהוא מאריך יותר שיתחילו וככה הרב לא יטריח והקהל לא יצטרך לצאת ולהתעכב כי טרחא דצבורא זה יסוד גדול בהלכה וכל שכן אם בפועל יש אנשים עובדים הצריכים להזדרז לעבודה או להסעה או להכין את הילדים ללימודים .

בוודאי שלא טוב להאריך ולהטריח ומה גם שהרי כולנו בשר ודם ובמקום להרהר במילות התפילה הרב צריך לחשוב על הקהל הממתין לו.

וראה בשערי תשובה בסימן קב שכתב כך :

"ונראה דאדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו מחמת טרחא דצבורא ומחשבה זו מטרידתו בתפלתו מותר לו לרמוז לש"ץ שיתפלל כדרכו ולא ימתין עליו וכתינוק שוחק ומטרידו דמי".

ויש טעם להמתנה של הרב כדי שהתפילה לא תהא זריזה וכמבואר באליהו רבה בסימן קכד

"והאידנא ממתינין על הרב שבעיר, ונראה טעמא שלא יתפללו הקהל במהירות כל כך כשיאמרו בלאו הכי צריכין אנו להמתין, וגדולה מזו כתב מגן אברהם דאף אם אין רב בעיר יש להמתין על המתפלל מלה במלה, גם ראיתי בכנסת הגדולה סימן צ' על דין דבסעיף שאחר זה שאין להמתין אם יש שם מנין זה לשונו והמנהג עכשיו להמתין לחכם הקהל ולכל גדולי הקהל ואין בזה טורח ציבור שהם מוחלין על כבודם, עד כאן. ומכל מקום נראה שאין להרב להאריך כל כך כדמצינו ברב עקיבא שהיה מקצר".

ולפעמים כאשר אני חושב שימתינו לי ואיני רוצה להטריח ולא לקצר בתפילה אני צועד אחורנית מעט כדי שאוכל להמשיך להתפלל וכאשר הובא שם באליהו רבא בהמשך שכתב :

"כמו שהיה חכם אמר לתלמידיו כשמתפלל אחד לפני התיבה, אם מקצר התפילה ואינו יכול לקצר אני עושה עצמי כשמשתחוה במודים, ועדיין לא הגעתי בשמע קולינו וכשמתחיל לחזור התפילה אני הולך לאחורי כאילו סיימתי תפילתי כדי שלא יתלוצצו עלי ועדיין לא סיימתי עד שכבר אמרו קדושה, והקב"ה יודע שלא הלכתי אחורי אלא שלא יתלוצצו עלי ולא הייתי יכול לכוין".

ובוודאי שהרב צריך להזהר שלא לגרום לקהל להשתמט זה אחר זה ולא להטריח.

ועל כל פנים האנשים ידונו את הרב לכף זכות ובכל מקרה אני חושב שכאשר החזן רואה שהרב מאריך יתר על המדה הרגילה שיתחיל בחזרת הש"ץ ובוודאי הרב לא יקפיד ואדרבה ישמח שהחזן הבין שיש לו ענין של כוונה והתחיל להתפלל.