שאלה
שלום כבוד הרב,
בתור אישה דתייה אך עם קשיים מסוימים בהבנת התורה ובקיום כל ההלכה אני פונה אליך בשאלה זו.
בעקבות מעשה אונן למדים חז"ל (מסכת נידה דף י"ג): "אמר רבי יוחנן: כל המוציא שכבת זרע לבטלה – חייב מיתה, שנאמר: "וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו". רבי יצחק ורבי אמי אמרי (מבארים מדוע הוא מתחייב מיתה, משום שבמעשהו) כאילו שופך דמים (רוצח)".
בנוסף לכך גם ההלכה מתייחסת למעשה הזה בחומרה רבה וכותבת (שולחן ערוך אבן העזר סימן כ"ג סעיף א'-ג'): "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה. ועוון זה חמור מכל עברות שבתורה. אלו שמנאפים ביד ומוציאים שכבת זרע, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זה בנידוי הוא יושב ועליהם נאמר: "ידיכם דמים מלאו" וכאילו הרג הנפש. אסור לאדם שיקשה עצמו לדעת או יביא עצמו לידי הרהור אלא אם יבוא לו הרהור יסיע ליבו מדברי הבאי לדברי תורה שהיא "איילת אהבים ויעלת חן".
אבל, למרות האיסור החמור הזה, במקור אחר מתירים (?!) לגבר להוציא זרע לבטלה אם הדבר נעשה עם זונה מעיר אחרת:
"והאמר ר' אלעא הזקן אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויתעטף שחורין ויעשה מה שלבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא" (תוספות חגיגה, טז ע"א)
עכשיו, עם כל הטון המכובד שניתן להשיג בכתיבה, אני באמת לא מוכנה לקבל את התירוץ שנתן רבינו חננאל -שפירש היתר זה אחרת – לדעתו, ההיתר הוא בגדר השאת עיצה בלבד, כדי להתגבר על היצר – אך לא שבאמת מותר ללכת לזונה או לעבור עבירה כל שהיא.
אם על איסור כזה, של הוצאת זרע לבטלה נאמר שחייב מיתה, אני לא חושבת שהיו מקילין כך ראש בדבר הליכה לזונה ואח"כ יתחרט ויתבייש ויחזור בו מלעשות את הדבר, זה פשוט לא הגיוני.
וכותב השולחן ערוך (אבן העזר - סימן כג) כלשון הזה: "אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל עבירות שבתורה". החמור מכל עבירות שבתורה- אבל מצד שני מתירים ללכת לזונה ולפרוק שם את יצרו ולהוציא זרע לבטלה.
הכיצד???????
השאלה באה מתוך אי הבנה למה לגבר מותר להוציט זרע לבטלה אצל זונה, אבל בנוגע לקיום יחסים עם אשתו הם מותרים רק לשם הבאת ילדים לעולם (ולא גם להנאה מבלי לצפות לילד), שכן אין להשתמש באמצעי מניעה המתפקדים כחציצה מכנית שמונעת מהיחסים להיות "כדרך כל הארץ", כדי למנוע מהבעל איסור שפיכת זרע לבטלה (כפי שלמדים ממסכת כתובות דף ל"ט, ע"א).
אשמח להבהרה מעמיקה ויסודית בנושא.
תודה וברכה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
מה שגמרא כותבת יתעטף בשחורים וכו', הוא במצב שממילא עומד לחטוא כעת ברבים, במקום שמכירים אותו.
העצה היא, שילך למקום אחר, וימעיט את חומרת החטא, כך שלא יגרם ממנו חילול השם, וחולשה לסביבתו שיראו את חברם חוטא ויבואו לחטוא גם הם.
אין כאן היתר ללכת לאשה כזו, אלא המעטת העבירה- מזונה עם חילול השם ברבים, לזונה בפרטיות.
זו הוראה למי שממילא חוטא, ולא היתר למי שלא חוטא.
כל טוב