אני מתחצפת להורי איך אשלוט בעצמי

בעז"ה

שלום לך.

ידוע שהדבר היסודי בחזרה בתשובה זו הכרת החטא והחרטה עליו ואצלך ברוך השם יש את השלב החשוב הזה וזה טוב כי יש הרבה אנשים שעושים טעויות והם אינם מודעים לכך ואם הם מודעים הם אינם מתחרטים ואינם מבקשים לתקן את עצמם.

את יודעת שהחוצפה אינה במקומה ואת גם יודעת שזו התפרצות בלתי נשלטת בשעת כעס ואת מצטערת עליה.

וזה מאוד חשוב כי בידיעה הזו כבר התחלת לתקן וזו שליטה עצמית נפלאה ועצם העובדה שאת שולחת שאלת רב בענין זה הרי זה מעיד על רצונך לתקן.

ועכשיו, נגיד שההורים שלך לא נפגעים ולא נעלבים וצוחקים וממשיכים הלאה - נגיד כי זה לא נכון כי הם נפגעים - השאלה הגדולה היא לא ביחס אליהם אלא ביחס אלייך.

כי את אומרת כך:

אני כועסת - לא משתלטת

המילים אינן ברשותי

ואני מדברת דברים לא יפים.

ואחר כך אני כועסת על עצמי על מה שדיברתי.

כל זה כרגע מופיע ביחס להורייך מחר מחרתיים תתנהגי כך כלפי חברותייך כלפי המורות כלפי המשפחה העתידית ותתרגלי לדפוס התנהגות כזה של כעס עצבים איבוד שליטה דיבור לא יפה חרטה סליחה וחוזר חלילה.

בוודאי לא היית רוצה להגיע למצב בו החברות המשפחה ובכלל לא ירצו להיות איתך בקשר , ולא תהיה לך מציאות חן חלילה.

לכן חשוב מאוד שתעבדי על מידותייך תשליטי את השכל והיושר על הכעסים ותלמדי את פיך ולשונך לדבר את מה שצריך לדבר ולא לדבר דברי שטות ובוודאי לא דברי עצבנות.

את ילדה צעירה את ילדה חכמה ובוודאי את מסוגלת ללמוד את חכמת שליטת הנפש והמוח על הרגש והפה. לא בכדי אמר שלמה המלך בחכמתו "מוות וחיים ביד הלשון ".

הלשון היא הזרוע המבצעת של המוח וככל שהמוח ירגילך לחשוב נכון ולעצור את הפה במקום שצריך לעצור ככה הפה ימצא את מקומו הראוי.

ואמרו רבותינו בפרקי אבות לא מצאתי לגוף טוב יותר מהשתיקה והסביר הרמב"ם בפירוש המשנה שם שאנשים מדברים הרבה יותר ממה שהם צריכים בכלל לדבר.

אגב את יכולה לראות שלפעמים יש אנשים שהם חייבים לדבר הרבה ולדבר ראשונים ולא להקשיב לאחרים וכל אלו תסמונות של דברנות יתר.

לכן אל תתיאשי ואל תגידי ככה אני מתנהגת וזה בלתי נשלט , לא נכון את יכולה לשלוט בדיבור ולעבוד על כך.

ועכשיו נעבור לענין החוצפה להורים

נחלק את זה לשני חלקים:

א. כשאת כועסת כאשר הם מעירים לך או מדריכים אותך ואת טועה ולא מקשיבה להם.

ב. כשאת כועסת על דבר מוצדק.

ובכן , אם הם צודקים ורוצים בטובתך גם אם כרגע זה לא נראה לך בוודאי שעלייך להקשיב ולוודאי לא להתחצף ואם הם מעירים לך למשל לא להסתובב בחוץ שעות רבות או לא לנסוע בטרמפים או מבקשים שתתייחסי גם למשפחה ולא רק למסכי הטלפון והמחשב וכדומה בכל אלו את צריכה לשמוח שהם מעירים לך.

אגב יכול להיות שדבריהם צודקים אבל הדרך בה הם אומרים לך אינה נכונה וגם הם צריכים להזהר בצורה שבה הם מדברים איתך ותוכלי בנחת להעיר להם על כך אבל עדיין עלייך להזהר בדיבור עמם.

ואם מדובר שהם טועים וזה יכול להיות כי כולנו בני אדם וכולנו עלולים לטעות את יכולה להסביר להם שהם טועים אך אל תצעקי ואל תתחצפי כי החוצפה ממעיטה מערך האמת שלך וגם כאן את מפסידה.

וגם על כך

יש עצה נפלאה של שלמה המלך שימי לב להקבלה בשני הפסוקים הבאים ממשלי טו:

מַֽעֲנֶה־רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה - וּדְבַר־עֶ֝֗צֶב יַעֲלֶה־אָֽף

לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת - וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת.

במענה רך ועדין אפשר להשיב חמה ואילו דבר עצב וכעס רק מגביר אף וכעס.

לשון חכמים מטיבה דעת ואילו פי הכסילים רק יביע אוולת ולא חכמה.

לכן היי בוטחת ושלווה ודעי כי הפה נשלט והדיבור נשלט ואינם בלתי נשלטים רק זו עבודה נפלאה של מדות טובות.

ולסיום הנה דברי חז"ל בענין הכעס כפי שנאספו על ידי הסבא רבא שלי בעל מנורת המאור הקדמון

מנורת המאור אור עולם :

"לעולם יהיה אדם קשה לכעוס ונוח לרצות. וכל מי שאינו כועס ניצל מדינה של גיהנם. דאמ' ר' שמואל בר נחמני, א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני פורענות של גיהנם שולטין בו, שנא' והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנא' וגם רשע ליום רעה.

לעולם ישתדל אדם לפרוש מן החמה ומן הכעס, שכל הכועס כאלו עובד עבודה זרה דאמ' ר' עקיבא החובט פתו בארץ, והמפזר מעותיו בחמתו, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. הוא היה אומר, כל הקורע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, סוף שהוא עובד עבודה זרה שכך היא אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו כך, ולמחר יאמר לו לך עבוד ע"ז. ואז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז, שנא' לא יהיה בך אל זר, אל כמו יש לאל ידי, כח זר, שהוא הכעס. ".

הנני בטוח שילדה היודעת לשאול כזו שאלה אמיתית תדע לנהל את חייה בצורה ישרה ובריאה , אגב דומני שאם תראי את השאלה שלך להורייך ולא תתביישי הם ישמחו ויתרגשו.