איך להתמודד עם מוות של חברה קרובה?

שלום עדן.

מצטערים לשמוע על האובדן שאת חווה. זה עצוב מאוד, וטוב שאת פונה לקבל עזרה.

המרכיב החשוב ביותר של התמודדות כזאת הוא: לשתף. לדבר. להתבטא. לא להישאר לבד עם הרגשות והמחשבות - קשים, מסובכים או מבלבלים ככל שיהיו. זה אחד הדברים שהכי עוזרים לנו במצבי משבר וברגעי צער עמוק. את מי לשתף? כל מי שנוח לך לשתף. אם את מצליחה לדבר עם יועצת חינוכית, או צוותים של העיריה/הרשות המקומית/היישוב שהציעו לכם עזרה - זה מצוין. יש להם הרבה כלים טובים לעזור, וזה בדיוק התפקיד שלהם. אם את מעדיפה לשתף הורים, בני משפחה, חברים - זה גם טוב. לכתוב לעצמך זיכרונות, סיפורים, שירים - מצוין. וכמובן. מאוד מומלץ לפנות אלינו לחברים מקשיבים, בעיקר בטלפון (1599-5000-54) וגם בווטסאפ (052-468-3927), ולדבר איתנו באופן אנונימי לגמרי.

אנחנו רואים שבימי השבעה, אחד הדברים הכי מרכזיים שאנחנו עושים הוא: להתכנס, להתחבר, לדבר, לשתף, לשוחח, ולהקשיב. יש רגעי בכי, לעתים יש גם רגעים של חיוך או צחוק כשמשוחחים על זיכרונות טובים. ויש בעיקר הרגשה שכולנו ביחד בענן האפור הזה: ידידים, בני משפחה, אנשים שאנחנו מכירים היטב וכאלה שאין לנו מושג מי הם. כולם מתקבצים כדי לחזק האחד את השני, גם בעצם הנוכחות הפיזית שלהם, וגם בסיפורים, זיכרונות ועידוד שבעזרת השם יהיה טוב, ואנחנו נצליח יחד להתאושש ולהתחזק לאט לאט.

ואחרי ימי השבעה, ברוב המקרים אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לחזור לשגרה, לחזור אל המסגרות הרגילות: עבודה, בית ספר, עיסוקי היום יום. למה בעצם? האם זה לא זלזול? האם האבל על אדם אהוב "שווה" רק שבעה ימים? לא. החזרה לשגרה חשובה כדי לבנות מחדש את החוסן הנפשי שלנו, וגם כדי שלא נהיה לבד. שנמשיך להיות מוקפים באנשים ובמעשים טובים, ולא נשב בבית ונשקע בהרהורים עצובים כל היום. לכן יש גם מפעלי הנצחה ויוזמות שונות, שעוזרים לנו לתעל את הרגשות הקשים – לפעולות ולמעשים טובים, ולא רק לעצב ומחשבות עגומות.

לכל אחד מאיתנו יש חברים, חברות, בני משפחה ומכרים שאנחנו מרגישים בנוח לפנות אליהם, לדבר איתם, לשתף, להתייעץ, לחוות דברים יחד. ברגע כזה חשוב מאוד שנפנה אליהם ונרשה לעצמנו להיעזר בהם, בכתף התומכת שלהם, באוזן הקשבת שלהם, תחושת ה"ביחד" שהם יודעים להעניק לנו – ואנחנו להם.

כמו כן יש מקום למצוא דרכים נוספות לפרוק את הרגשות ולחוות אותם במלואם, בלי להדחיק או לגרום להם להיות רחוקים ועמומים. אפשר למשל לכתוב במחברת מיוחדת איך אנחנו מתמודדים, מה אנחנו מרגישים, לכתוב על החוויות שלנו עם האדם שהלך, על הגעגועים, ועל כל יתר הרגשות שלנו, בלי לסנן ובלי לצנזר.

אפשר גם לשתף חברות או שכנות, ולארגן למשל קבוצת תהלים בשבת לעילוי נשמתה, או יוזמה אחרת שבמסגרתה תוכלי להיות יחד עם אנשים אחרים, ולעבור איתם יחד את התקופה הקשה הזאת. הניסיון מראה שאחת הדרכים הטובות ביותר להתחזק ולהתגבר – היא לעזור לאחרים לעשות זאת. וכרגע כולנו עדיין צריכים הרבה עזרה בתחום הזה, וגם בסביבה שלך ודאי יש לא מעט בני נוער שמאוד יירצו לקחת חלק בפעילות כזאת.

עוד קצת בנושא הזה של התמודדות עם אובדן, כאן:

https://www.makshivim.org.il/answer?id=957501

מחכים לשמוע ממך!