שאלה
שלום רב!
יש לי אח גדול בן 17 (בכור), ואני והוא לא הכי מסתדרים, לצערי. יש לי הרבה צער כשהוא לידי, אין לי ביטחון לדבר כי הוא יורד עליי ולועג לי (ואני אחת עם הרבה בטחון ויכולת דיבור), ולפעמים אני קצת מבינה אותו כי אני לא טלית שכולה תכלת ואני מודעת לעצמי ולכן אני משתדלת לתקן ובתקופה האחרונה השתדלתי להיות יותר חביבה ואדיבה ולענות לו יותר יפה ובכבוד, שירגיש שאני מכבדת אותו.
אבל, כשאני מנסה להחליף משפטים איתו הוא עונה בסגנון: מה אכפת לך? וכל מיני תשובות גסות. אני מעבירה את זה בלי יחס (כי אני כבר לא ממש נעלבת ממנו רק לעיתים רחוקות), בתקווה שצריך זמן וזה יעבור כי עכשיו יש לו קצת סיבות לא לאהוב אותי אבל באמת שלא הייתי עד כדי כך גרועה בשביל לקבל יחס כזה נוראי.
מה אני יכולה לעשות? האם אני נוהגת נכון?
האם אח שלי תמיד יהיה כזה אליי או שזה ענין של זמן???
בתודה מראש!!!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שואלת יקרה.
את מספרת על קושי להסתדר עם אח שלך, בן ה-17. הוא מתייחס אלייך לא יפה ויורד עלייך הרבה, ואת כנראה מרגישה שחלק מזה מוצדק, ו"מגיע לך". את מנסה לעבוד על עצמך ולהתנהג אליו בצורה נעימה, אבל נשמע שהשיח ביניכם לא נעים במיוחד... בהחלט נשמע שלא נעים להתנהל בצורה כזו, וכל הכבוד על המאמץ שלך לשמור על שיח מכבד מולו, ועל הרצון לשמור על יחסים טובים.
יחסים בין אחים\ות הם פעמים רבות לא פשוטים. אנחנו לא בוחרים את האחים שלנו, ונאלצים לחיות איתם באותו בית למשך שנים רבות. אנחנו צריכים לוותר, להתחשב ולפעמים גם להתמודד עם תחושות של קנאה או חוסר צדק. הקושי הרבה פעמים גדל בגיל ההתבגרות, ובמיוחד כשהאח\ות הגדול\ה יותר מגיע לגיל ההתבגרות, ופתאום כבר לא כל כך רוצה בקרבת האח\ות הצעיר\ה יותר, ואף דוחה אותו\ה.
מצד שני, משפחה היא עוגן בחיים שלנו, וככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים את זה, ואת החשיבות של אחים ואחיות.
לכן, חשוב לא להרוס את הקשר הזה, לא "לשרוף גשרים". ומצד שני, ללמוד לחיות עם היחסים במצב הנוכחי, גם אם הם לא אידיאליים.
אז מה אפשר לעשות?
אנחנו לא יכולים לשלוט בדרך בה הצד השני מתנהג, אלא רק בהתנהגות ובמעשים שלנו. יכול להיות שאח שלך ידבר אלייך לא יפה, יקלל, ירד עלייך וכו'. את, מצדך, תנסי לנהוג בו בכבוד, ותעשי את ההשתדלות שלך. את יכולה להגיד לו שצורת הדיבור שלו כלפייך לא נעימה. אולי תקחי אותו לשיחה ותציפי את הרגשות שלך? אם יש דברים שאת עושה שמעצבנים אותו (ובמידה והוא צודק בכך) – תעשי השתדלות לא לעשות אותם לידו.
אם זה לא עוזר, וההתנהגות שלו כלפייך ממשיכה להיות לא מכבדת ולא נעימה לך, אולי עדיף פשוט להתרחק, תוך ניסיון לשמור על יחסים תקינים. יכול להיות שזה שלב שיעבור, וכשיתבגר יתנהג אחרת. תזכרי שאת עושה את ההשתדלות שלך, ומעבר לכך, את לא יכולה לשלוט על מה שקורה.
בין השורות נשמע שאת מרגישה שה"ירידות" של האח עלייך אולי קצת מוצדקות, ושהיחס של אח שלך כלפייך לוחץ לך על "כפתורים" רגישים.. כדאי לנסות לשבת עם עצמך ולהבין- מה זה אומר שאת לא "טלית שכולה תכלת", כמו שכתבת? מה בהתנהגויות שלך דורש שיפור? למה מפריעות לך ה"ירידות" האלו? עם מה קשה לך בעצמך? נראה שיש כאן נקודה שלא קשורה לאח שלך, אלא משהו בינך לבין עצמך, שאח שלך מעורר, וכדאי לטפל בה. לאחר שתביני מה מפריע לך, יש שתי אפשרויות: הראשונה- לנסות לשנות את הדבר, או, אפשרות שניה- לקבל את עצמך למרות אותה נקודה.
כדאי לשתף מישהו\י מהסביבה שלך שאת סומכת עליו\ה, גם בקושי שיש לך מול אחיך וגם בדברים שמפריעים לך, בינך לבין עצמך. אפשר לשתף קרובת משפחה, חברה, דמות מבית הספר (מחנכת, יועצת...), או כל אדם אחר שאת סומכת עליו\ה ויכולה לדבר איתו\ה בפתיחות. חשוב לאוורר את התחושות ולדבר עליהן, מה שיעזור לך להתמודד איתן וגם להבין את עצמך יותר טוב.
בהצלחה!
רעות