הדרך למציאת זוגיות מתאימה עשויה להיות מאתגרת וקשה. הצורך האנושי להיות אוהב ונאהב, חוצה כל חלקת שוני, והופך את הרצון הבסיסי למשאת נפשו של כל אדם. תחושת החסר העמוקה, והחשש שאולי כבר לא אצליח לבד, היא זו שהביאה את משתתפי התכנית "חתונה ממבט ראשון", לנסות ולהכיר בני זוג בדרך של מחויבות בלתי רגילה, לתהליך ארוך בליווי מצלמות. במוצאי השבת הקרובה, יצטרכו הזוגות להחליט, האם לאחר כל הדרך שעברו, הם בוחרים להישאר יחד או שמא להפריד כוחות. ד"ר יעל דורון – הנמנית על צוות המומחים בתכנית, פסיכולוגית ומטפלת זוגית, משתפת אותנו בתובנות העמוקות אשר נלמדו מהתהליך, ומה יכולים ליישם בעצמם, רווקים, רווקות ואפילו זוגות נשואים, המתמודדים עם דילמות דומות במציאות.
עושה רושם שבעונה הזו הצליח לכם קצת יותר
"זה נכון שחמישה זוגות מתוך השישה ששידכנו, עברו את התהליך במלואו והגיעו למעמד ההחלטה. אבל בעיניי, ההצלחה של התכנית לא צריכה להימדד במספר הזוגות. הצלחה מנקודת המבט שלי, קשורה בשאלה האם אנשים עוברים תהליך, לומדים משהו על עצמם, ומתקדמים ביכולת שלהם להיות בקשר זוגי גם אחרי שהתכנית נגמרת, גם אם הם לא ממשיכים עם הפרטנר ששידכנו להם.
ניתן לראות זאת ממבט על הרבה מאוד משתתפים מהעונה הקודמת, אשר מצאו מיד לאחר התכנית זוגיות חדשה, חזקה ועמידה. עידו ואורטל שהיו זוג בתכנית, מתחתנים בקיץ הקרוב, לאחר שמצאו זוגיות חדשה. גם שרונה וליאור, נמצאים היום בזוגיות יציבה וחזקה עם בני זוג אחרים. נכון שההצלחה הגדולה היא גם למצוא שידוך מתאים, וגם שבני הזוג יחליטו להישאר יחד למרות כל המהמורות, אבל זה לא הקריטריון העיקרי בעיניי להצלחה. יחד עם זאת, כמובן שאנחנו נורא שמחים שיש זוגות שנשארים, ובאמת העונה הזאת, מוצלחת יותר מהבחינה הזו, מאחר ואנשים הצליחו למצות את התהליך הזוגי כבר במהלך העונה. המשתתפים בעונה הזו היו מאוד מאוד בשלים גם לזוגיות, וגם לתהליך שהם עוברים, הם היו מוכנים להעמיד את עצמם למבחן, ולנסות להישאר בתוך יחסים אשר בעולם בחוץ, הם לא היו ממשיכים בהם. וככה, הדר יצאה עם דניס למרות שהוא רוסי, ורוני יצאה עם נועם למרות שהוא נמוך, שני הזוגות האלה הם דוגמה לאנשים שלא היו ממשיכים בתנאים הרגילים של החיים, ומבחינתי, הם גם דוגמה למה אנשים צריכים לעשות, בלי קשר ל'חתונה ממבט ראשון'".
"משיכה יכולה להתפתח - גם כשהיא לא נמצאת מיד בהתחלה"
"אני חושבת שאנשים צריכים לבחון את הקריטריונים האישיים שלהם, ולחשוב האם הם מוצדקים או לא. אני יכולה לספר על עצמי, שאני נמצאת בזוגיות כבר שש עשרה שנים עם בן זוגי - גילי, אותו הכרתי באמצעות אתר היכרויות, אבל זה קרה רק אחרי שהסכמתי לוותר על קריטריון שהיה חשוב לי, ולהכיר גם אנשים מעשנים. כלומר, כתוצאה מכך שהרחבתי מאוד את האפשרויות שלי לחיפוש, מצאתי את בן הזוג שלי, שאגב הפסיק לעשן אחר כך, ולא בגלל שאני לחצתי עליו, אלא בגלל שהוא רצה להפסיק לעשן.
לפעמים, דברים הנראים לנו במבט ראשון כאילו הם נורא נורא קריטיים, מתגלים עם הזמן כדרמטיים פחות, ואפשר להתגמש לגביהם. כמובן שיש דברים שעליהם לא כדאי להתגמש, למשל, זוגיות שעושה לך טוב, שמוציאה ממך את הטוב, אבל על גובה של בן אדם, המוצא שלו, האם יש לו תעודה מאוניברסיטה אקדמית, מכללה, או רק תעודת בגרות, אלו בהחלט דברים שאפשר להתפשר עליהם. רשימת המכולת היא בעוכריהם של הרבה רווקים.
דוגמה מצוינת לזה הם רוני ונעם. הם כמעט אותו בן אדם בשני גופים שונים, והם כלכך מתאימים, ששידכנו אותם למרות בעיית הגובה. וזה תמיד ככה, כי אנשים באים בעסקת חבילה. לאנשים תמיד יש כל מיני קריטריונים, אין התאמה שהיא מאה אחוז, השאלה היא, אם מה שאנחנו מתאימים, הוא דרמטי ורלוונטי או אולי שולי. גם דניס והדר הם אנשים מאוד מתאימים שלא קל להתאים להם, מאחר ויש להם דרישות מאוד ספציפיות, והלב שלהם נפתח רק אל מול דמות מאוד ספציפית. אבל ברגע שמצאנו עבורם מישהו כלכך מתאים, אז זה שהוא ממוצא רוסי יפריע? אפשר היה להתגבר על זה.
המחויבות לתוכנית גורמת למשתתפים להעמיד בספק את ה'דיל ברייקר' שלהם. כך שהדברים שהם קוראים להם 'דיל ברייקר' בחיים האמיתיים, מאוד מאוד הוגמשו כשהם באו לתוכנית. ובאמת הרגשתי הרבה פעמים, שלפני שהם התחתנו אחד עם השני, המועמדים התחתנו איתנו, ועם הקונספט, והרעיון של חתונה ממבט ראשון, הם היו מאוד מחוייבים לנסות. הדוגמה הכי טובה לזה, הם אמיר ודנית. בעיניי, הם שני אנשים המהווים השראה. הם לא ויתרו, והלכו עם הניסיון הזה עד הסוף, תוך שהם שואלים את השאלה: האם משיכה יכולה להתפתח גם כשהיא לא נמצאת שם מיד בהתחלה. וזו גם אותה שאלה שהיתה בזוגיות של רוני ונעם בהתחלה, רק שאצל רוני מסתבר שכן, ואצל אמיר מסתבר שלא. מאוד הערכתי את זה שהם נתנו לעצמם הזדמנות והלכו את כל הדרך עד סוף 42 הימים של התהליך".
"אתה לא יכול להרגיש כלום - אם אתה עסוק בפחדים שלך"
"אהבה בריאה אפשר לדמות למשולש עם שלושה קודקודים. אחד זה המחויבות, שתיים זה האינטימיות הרגשית ושלוש זו המשיכה הפיזית. יש יחסים שיש להם רק אחד מהקודקודים, יש יחסים שיש בהם שניים, ואהבה אידיאלית היא ששלושת הקודקודים קיימים בה והמשולש מאוזן. יש אנשים שיש להם מחויבות אחד לשני ואינטימיות רגשית, כמו במקרה של אמיר ודנית, או במקרה של רוני ונועם בשבועות הראשונים. אבל גם אנשים ללא מחויבות לתכנית טלוויזיה, בהחלט יכולים להמשיך ולפתח את היחסים שלהם, ובמשך הזמן המשיכה יכולה להתעורר. למשיכה יש שני מסלולים אפשריים, יש את המסלול הביולוגי המהיר, שב- 15 השניות הראשונות אפשר להבין אם היא קיימת, ממש ברגע שנפגשים בפעם הראשונה. היא סוג של יש או אין, אחד או אפס, והיא עוברת דרך דברים שאנחנו אפילו לא יודעים לפענח עד הסוף, ריח, גנטיקה ועוד..
ויש את המסלול השני, של משיכה פיזית הקשורה למחויבות, לרגשות, לאינטימיות רגשית, לחברות, והיא מאוד מאוד עמוקה, אבל היא גם מתפתחת לאט יותר. ולפעמים, כשיש לאנשים סבלנות והם מאוד סומכים על שני החלקים האחרים של המשולש, ומשקיעים בתקשורת, במחויבות ובחברות, הם יכולים להגיע גם למשיכה. ואני ממש ממליצה על זה. כי בסופו של דבר, למה אנחנו נמשכים? חוץ מהמימדים הפיזיים, אנחנו נמשכים לזה שהצד השני גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. והרבה פעמים משיכה יכולה להגיע דרך זה שמישהו מתנהג אליי בצורה מאוד יפה ועקבית, מכבד אותי, מעריך אותי, אומר לי דברים נורא מעניינים, אכפת לו, והוא חבר טוב.
לכן, אני חושבת שהמודל הדתי של לצאת כמה פעמים ולא לפסול על הפעם הראשונה הוא מאוד טוב. כי בפעם ראשונה, השנייה ואפילו השלישית, אנשים לא מתנהגים בדיוק כמו שהם. לוקח לאנשים זמן להציג את עצמם באמת, בגלל שאנחנו מגיעים אל הקשר עם ההגנות שלנו, ועם המסיכות שלנו. זה לא שאנחנו רוצים לזייף, אבל אנחנו רוצים ומנסים להציג את עצמנו בצורה הכי טובה. והרבה פעמים, כל מיני התנהגויות שאנשים מפרשים בהתחלה בתור קריטיות, או שליליות אצל הצד השני, הם בעצם לא מאפיינים בסיסים ועמוקים שלו, אלא קשורים בעובדה שמדובר בהתחלה. ואחרי כמה פגישות שנרגעים טיפה, אפשר לראות באמת את דפוס היחסים בצורה עמוקה יותר, ואז גם הרבה פעמים הרגשות מתפתחים.
אני לגמרי מבינה, שיכול לקרות מצב בו אנשים יוצאים שניים שלושה חודשים, ובהתחלה לא מרגישים כלום. כי אתה לא יכול להרגיש כלום אם אתה עסוק בפחדים שלך, באמצעים שלך להתגונן, בטראומות שלך מקשרים קודמים, בדברים שלא הצליחו, בדברים לא טובים שראית בבית או שאתה סוחב מהילדות. אנשים מגיעים עם חבילות, ולוקח זמן להשתחרר מהן, רק צריך לאפשר את הזמן הזה. אם זוגות שיוצאים לא יתעסקו בחששות, אלא בפעולות למען הקשר, זה מה שיצמיח אותו".
ניר והגרצילום: קשת 12
גם לשלם את חשבונות הבית זו הבעת אהבה
"מרכיב נוסף המשמעותי להצלחת קשר, היא ההבנה כי לאהבה יש כמה שפות, ואנשים שונים מדברים בשפות שונות. יש כאלה שהשפה המרכזית שלהם להבעת אהבה קשורה לשפת הרגש. כלומר, הם מדברים, כותבים שירים, הווצאפים שלהם מלאים במחוות, בדימויים, וזו הדרך שלהם לבטא רגשות. יש כאלה, שהדרך שלהם היא לקנות מתנות. יש אנשים שהדרך שלהם להביע אהבה היא להעניק שירותים, כלומר להביא דברים ולסדר.. יש כאלה שהדרך שלהם גופנית יותר, והדרך החמישית היא לתת זמן, להשקיע זמן.
לדוגמה, זוג נפגש, ונניח שהדרך של הגבר לבטא אהבה זה 'לתת זמן', ועבור האישה מה שחשוב זה להשמיע מילים, אז נוצרת הרגשה שהם לא משדרים על אותו גל. אבל צריך לקחת בחשבון, מהן הדרכים של הצד השני להביע את האהבה שלו. וגם ללמוד, שאהבה בזוגיות לא צריכה להיות באותה שפה, אנשים יכולים להסתדר מצוין כשאחד נותן אהבה בצורה אחת, והשני נותן אהבה בצורה אחרת. כמובן, בהנחה והם מבינים את זה.
הפער בין השפות הזוגיות, עולה הרבה פעמים בטיפולים זוגיים, כאשר האישה שואלת 'למה הוא לא אומר לי, למה הוא לא כותב לי, למה אין לו מחוות רומנטיות', ואז הוא משיב לה, 'אבל הבוקר שילמתי את הגז החשמל והארנונה, ועשיתי לך טסט ולא היית צריכה לבקש אפילו, והחלפתי את הנורות', וזו באמת הדרך שלו לבטא את האהבה שלו. מבחינתו הוא נמצא שם, הוא שומר על הבית.
על מנת לאבחן איזו אהבה מאפיינת כל אדם, על כל אחד לשאול את עצמו: 'כיצד אני נותן אהבה, וכיצד אני אוהב לקבל אהבה'. מה גורם לי להרגיש אהוב? המגע, או כשאומרים לי מילים יפות או כשמשקיעים בי זמן, או כשקונים לי מתנות, או כשמעניקים לי שירותים, כלומר – מטפלים בי. אני שומעת הרבה אמירות כמו, 'אם אנחנו נמצאים אצל חברים, הוא לא יאכל עד שהוא ימלא צלחת וייתן לי', זו תשומת לב שיש בה המון אהבה. זו לא מתנה, ולא לבלות זמן ביחד, זה לא קשור למחוות של הגוף, והוא לא שלח לה ווצאפ, אבל זו הדרך שלו".
גם לאנשים מורכבים ומתוסבכים, יכולות להיות אהבות טובות
"אם יש משהו שראינו מאוד בתכנית, זה שיש אהבות קלות, ויש אהבות קשות. יש אנשים שאהבה שלהם נורא פשוטה במובן הטוב של המילה. הם התאהבו, הם נמשכים, הם לא רבים הרבה וגם אם כן, התקשורת שלהם מאוד טובה והם פותרים את זה. אבל יש אנשים שאהבה שלהם מאוד מורכבת, ואני תמיד שואלת אנשים כאלה, 'אתה בתור בן אדם, אתה איש פשוט?' ורוב האנשים האלה בעצמם, הם לא אנשים פשוטים. הם אנשים מורכבים, אשר סוחבים על גבם כל מיני תיקים מהעבר, טראומות, חרדות, נטישות, כך שאין להם סיבה להניח שאהבה שלהם תהיה פשוטה. ואז, העובדה שהם נתקלים בקשיים בזוגיות, לא אומרת שהזוגיות הזו לא נכונה עבורם. לשירי ולירן מהשנה שעברה, הייתה התחלה מאוד לא פשוטה, אבל היה שווה לעשות את כל הדרך הזוגית הזו שנמשכת עד היום.
באחת השיחות שלי עם שירי היא אמרה לי, 'אני בן אדם מאוד מורכב', והשבתי לה, 'אז מה, לאנשים מורכבים אסור שתהיה זוגיות?', היא מורכבת וגם האהבה שלה תהיה מורכבת, אבל בסוף, מתגברים על המהמורות. גם לאנשים מורכבים, מודעים ומתוסבכים, יכולות להיות אהבות טובות, עמוקות וראויות, אבל צריך ללכת את הדרך הזאת. וצריך גם לקחת בחשבון, שיכול להיות ואחד מבני הזוג יגיד בשלב מסוים 'די, אני לא יכול יותר, ככה לא נראית זוגיות', ומצד שני, יכול להיות שהם יגידו, זה שאנחנו מצליחים אחרי כל ריב להתפייס, למצוא את הטוב אחד בשני, ולראות שהצד השני שווה וראוי, אז אולי כן שווה להשקיע. אבל זה שקשה לכם, לא אומר שהזוגיות לא מתאימה".
חרדת ההחמצה של הרווקים - והמשימה לנשואים
"רווקים ורווקות בימינו מתמודדים עם 'חרדת החמצה', נדמה להם כל הזמן שמאחורי הסיבוב תהיה אפשרות טובה יותר, זה משהו שהעידן הנוכחי הביא איתו. אשליה של שפע, המונעת מאנשים לקחת ברצינות את היחסים העכשוויים שלהם. הם מוותרים בקלות בגלל המחשבה שיש להם עוד אלף אפשרויות, ואם לא הולך מאיזו סיבה, אז כבר לא שווה להשקיע, צריך להתחיל מחדש. אבל אני דווקא בעד לא לפתוח כל רגע דף חדש, ולא לזרוק ולנסות מישהו אחר בכל פעם. אלא לתת צ'אנס אמיתי ליחסים הנוכחיים, ולא לוותר כלכך מהר.
והמשימה של זוגות שכבר בחרו להישאר יחד והתחתנו, היא לבצע כל הזמן את מלאכת התרגום. כלומר, לא לקחת משפטים שנאמרו להם כפשוטם, אלא לחשוב מה בן הזוג התכוון לומר באמת. אצל זוגות נשואים יש הרבה פעמים ריבים אינסופיים על כלים, על עיתון, על מי היה עם הילדים. אבל מה שיש מתחת להן, אלו טענות הרבה יותר בסיסיות ביחסים, כמו, האם אני מקבלת מספיק תשומת לב, או האם את רואה כמה אני משקיע וכמה חשוב לי. כי כשאנחנו רבים על הכלים, זה לא באמת מה שמעניין אותנו. מה שמעניין אותנו זו תשומת הלב, הרגש, האכפתיות, הדדיות, דברים הרבה יותר עמוקים. לכן אני קוראת לזה תרגום. כי צריך לתרגם את הבעיה של הכלים, לבעיה האמיתית של האכפתיות. ואז, בשלב השני, צריך לדעת להגיד את זה: 'אני לא רבה איתך עכשיו על הכלים, אלא אני רוצה שתראה כמה אני עובדת קשה פה בבית ואתה לא אומר לי מילה טובה. אני רוצה הכרה בזה שאני משקיעה פה מאמץ'.
ועוד דבר שחשוב לומר לזוגות נשואים: טיפול זוגי יכול לחלץ אנשים ממשברים, ואני מאוד ממליצה לא להסס אם לגשת אליו. זו אולי הסיבה שהביאה את הפסיכולוג הנוסף ד"ר דני פרידלנדר ואותי לתכנית – כי רצינו להראות לאנשים, שאין סיבה לפחד מטיפול זוגי. זה לא תמיד נעים, אבל זה פותח סתימות, ואני ממליצה על זה מאוד".