שלמה המלך אומר "משכני אחריך נרוצה" (שיר השירים א, ד). לכאורה אלו תרתי דסתרי – אדם שצריך למשוך אותו לא רץ, ומי שרץ לא צריך למשוך אותו.
אם כן, למה "משכני אחריך נרוצה"? – אלא מפני שבכל עובד ה' יש את שני הכוחות האלה - מצד אחד יש לו אהבת ה' והוא רץ למצוות ה', ומצד שני יש לו יראת ה' והוא פוחד להתקרב, ומצד זה צריך למשוך אותו. שניהם מצוות דאורייתא - מצות יראת ה' ומצות אהבת ה'. אדם לא יכול לומר "אני רק אוהב את ה'" או "אני רק ירא את ה'", אלא הוא חייב בשתיהן. צריך לדעת את האיזון בין שני הכוחות האלה, מתי להשתמש בכל אחד מהם.
במתן תורה, ישראל רוצים להתקרב להר, רוצים לקבל את התורה ולהידבק בשכינה. הקב"ה מזהיר אותם, ואומר למשה "הגבל את ההר וקידשתו", ועוד פעם בשעת מתן תורה, "לך רד". ה' יודע שהלהיטות של בני ישראל להתקרב אל ההר כל כך גדולה, עד שגם אם מאיימים עליהם ש"כל הנוגע בהר מות יומת כי סקול יסקל או ירה יירה", בכל זאת הם עלולים להתקרב להר, וצריך עוד פעם להזהיר אותם, שלא יעיזו לעלות להר.
זה אופייני לישראל, אומות העולם לא מחפשות את הקרבה הזאת. הן לא רוצות להתקרב להר סיני. אבל ישראל – הנפש שלהם היא נפש אלוקית, היא רוצה להידבק בשכינה, והם חשודים שהם ינסו להתקרב לשכינה, וגם אם משה הזהיר אותם שכל הנוגע מות יומת הם עלולים להתקרב. ולכן צריך לחזור ולהזהיר אותם על כך.
וכן במשכן - בני ישראל אומרים "הן אבדנו כולנו אבדנו, כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות האם תמנו לגווע", מה שייך האם תמנו לגווע? אם אדם יודע שיש שדה מוקשים, אז שלא ייגש לשם?! אלא השאיפה שלהם להתקרב למשכן היא כל כך גדולה, עד שגם כשאומרים להם שמי שיתקרב למשכן ה' ימות, זה לא מונע אותם, והם מסוגלים לגווע חס ושלום.
לכן גם בני קהת - רש"י אומר שהם היו שואפים לשאת את הארון, והיו מתים מפני שלא היו נוהגים מספיק כבוד בארון. נו, אם מתים מזה אז שלא ישאפו לנגוע בארון? – אלא שא"א לעצור את זה, וצריך שאהרן ובניו יבואו וישימו אותם "איש איש על עבודתו ועל משאו". מפני שהשאיפה שלהם כ"כ גדולה לקחת את הארון, עד שבלי השגחה מופרזת של אהרון ובניו – אי אפשר למנוע אותם מלרצות לגעת בארון, גם אם בגלל זה מתים.
השאיפה של בנ"י אל הקדושה היא גדולה מאוד, וזה טוב מאוד, 'נרוצה' זה טוב מאוד, אבל צריך גם את האיזון, את ה'משכני', לדעת שלא להתקרב למה שאסור להתקרב.
כך גם כן בנוגע למקדש, יש חיבת הקודש, יהודים רוצים לעלות להר הבית, רוצים להידבק בקדושה, זה טוב וזה חיובי שהם רוצים את זה. אנחנו רוצים את ירושלים, רוצים לראות את המקדש בנוי במהרה בימינו, רוצים לראות את העבודה ואת הדלקת המנורה ושאר עבודות המקדש.
אבל מצד שני צריך את היראה, לא לגשת כשה' לא רוצה אותנו, כשאנחנו טמאים ויש חשש שיכשלו אם יכנסו, גם אם טוענים שנכנסים למקומות שמותר להיכנס, מי יודע אם כולם טבלו קודם, ואפילו אם אלה טבלו אולי יבואו אחרים להיכנס בלי טבילה, לכן ודאי צריך לשמור על מה שהרבנים גזרו בשעת כיבוש הר הבית בתשכ"ז, כל גדולי הרבנים, חתמו שלא להיכנס למקדש ולא להתקרב חס ושלום להר הבית. עוד לפני כן, הרב קוק בזמנו פרסם את האיסור לא לעלות להר הבית, והוא לא חשוד שחסרה לו אהבת ארץ ישראל.
בתשכ"ז דיברתי עם הרב צבי יהודה, וגם הוא לא חשוד שחסרה לו אהבת א"י ואהבת הקודש, שאולי הגיע הזמן לעורר לבנות את בית המקדש והוא לא הסכים. הוא אמר שאנו עוד לא מוכנים לבית המקדש.
ביקור יהודים בהר הביתצילום: Sebi Berens/Flash90
ש: הערבים עושים שם כבתוך שלהם. יש טוענים שאם אנחנו נעלה, נסייע בכיבוש המקום, וכל אחד שעולה תורם לכך.
ת: אז בגלל שהערבים מחללים אותו, גם אנחנו נחלל אותו?!
ש: איך אפשר לחזק את הציפיה למקדש?
ת: ללמוד הלכות מקדש, להתפלל על בניית המקדש. להתאבל בתשעה באב ובשאר הימים שצריכים להתאבל על חרבן הבית. אנחנו לא צריכים את נשיא ארה"ב שיכריז שירושלים שייכת לעם ישראל, כל יהודי דתי מתפלל שלוש פעמים ביום על בניין ירושלים, בכל ברכת המזון מזכירים בניין ירושלים, אבל צריכים לדעת גם את ה'משכני'.
ש: זה שאנשים עולים זה נוגע לנו? צריכים למחות בהם?
ת: כן, כמה שאפשר.
ש: זה חמור יותר מכל איסור? בכל איסור צריך למחות?
ת: ודאי צריך למחות גם באנשים המחללים שבת, ועל שאר עברות, אבל חז"ל אמרו שחמורה טומאת מקדש משאר עברות שבתורה, שכל עברות מתכפרות בשעיר אחד בשנה, וטומאת מקדש וקדשיו צריכה שלושים ושניים שעירים בשנה להתכפר.
אין היתר להיכנס פנימה, צריך למנוע אנשים מלהיכנס, להשפיע עליהם שלא להיכנס. יחד עם זה צריך לשמור על האהבה למקדש, על השאיפה להיכנס, לשמור על ה'נרוצה' גם כן. כרגע להיזהר ב'משכני', אבל יחד עם זה לשמור על השלהבת של ה'נרוצה', ונזכה כולנו לעלות בטהרה להר הבית ולהקריב קרבנות ולאכול מן הזבחים ומן הפסחים במהרה בימנו אמן.
ש: מה אומרים למישהו שטוען שהרב שלו מתיר?
ת: שכל גדולי ישראל חתמו על האיסור בתשכ"ז.
ש: אם טומאה הותרה כדי לבנות את בית המקדש – האם לא שייך לומר שטומאה הותרה בשביל דברים המקרבים את בניית המקדש?
ת: אם מילה דוחה את השבת, אז גם כל ההכנות למילה דוחות שבת?!
ש: אפשר ברכה לפעילים?
ת: בע"ה כולכם תראו את המקדש בבניינו ותראו פני משיח, ותעלו ותראו ותשתחוו.