לרבי יהושע בן גמלא, אחד מהכהנים הגדולים שהיו בבית שני, אני אוהב לקרוא "שר החינוך הראשון של מדינת ישראל" וכל זאת למה? משום שבגמרא הוא מתואר כאדם שהסדיר את החינוך בעם ישראל, הוא דאג לחינוך תורני וטוב לכל שכבות העם, והסדיר בתקנות את גיל התלמידים ואפילו את מספר התלמידים בכיתה, ומהו איזור הרישום לכל כיתה (גמרא ב"ב כא). תקנות אלו ונוספות שהוא תיקן מתוקף תפקידו ככהן הגדול של עם ישראל, שהיה מופקד גם על החינוך, היו אבן יסוד בחינוך היהודי בדורות רבים אחריו, ואף בימינו אנו.
למרות תרומתו הגדולה וצדקותו המרובה, מינויו לכהן גדול עורר שאלות אתיות קשות.
הסיבה לכך היא שהמלך שהיה אחראי על מינוי הכהן הגדול, מינה את רבי יהושע לכהן גדול רק משום שקיבל סכומי כסף גדולים כשוחד שהועבר על ידי אשתו של ר' יהושע. שהיתה עשירה ביותר (גמרא יבמות סא).
הגמרא מכנה את המעשה שעשו מרתא בת בייתוס ורבי יהושע "קשר רשעים". משום שבחירתו היתה נגועה בשוחד. זאת, על אף שאין חולק על התאמתו לתפקיד. שהרי מדובר באחד מן הכהנים הגדולים המוכשרים ביותר, והבולטים ביותר בתרומתם לעם ישראל לאורך הדורות. חכמינו עסקו בדרכי המינוי של אנשים למשרות דיינות, או משרות חשובות אחרות. הם הביאו פסוקים שעוסקים באיסור הטיית משפט ופירשו שהם מתייחסים כבר לשלב בחירת הדיינים (משום שהבוחר דיינים שאינם ראויים, אשם אף הוא בהטיית דין), וכך מובא במדרש ההלכה (ספרי) לדברים:
"לא תכירו פנים במשפט" - זה הממונה להושיב דיינים.
שמא תאמר:
איש פלוני נאה - אושיבנו דיין,
איש פלוני גבור - אושיבנו דיין,
איש פלוני קרובי - אושיבנו דיין,
איש פלוני הלווני ממון - אושיבנו דיין.
נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי. לא מפני שהוא רשע, אלא מפני שאינו יודע! מעלה עליו כאלו הכיר פנים בדין".
כלומר, הציווי שלא להכיר פנים במשפט הוא ציווי מיוחד המופנה לוועדה למינוי דיינים. עניינו של הציווי להמנע מבחירת דיינים על בסיס קשרים אישיים, מראה חיצוני או כל תכונה שאינה רלוונטית ליכולות של המועמד בתפקידו. היה ואחד הדיינים שמונו אינו יודע את הדין במקרה שהונח לפניו, חברי הוועדה נחשבים כאילו הם עצמם הכירו פנים בדין.
מה קורה במקרה שבו כל הדיינים מוכשרים, האם מותר במקרה זה מותר לחברי הוועדה להעדיף אחד מהם משיקולים אישיים, למרות שהוא מוכשר פחות מאחרים? אחרונים רבים למדו מהסיפור של יהושע בן גמלא, שגם דבר זה פסול, וסיכם זאת הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ז, א):
"חברי הועדה הללו נתמנו כדי לבחור את הדיינים הכי טובים, שיוכלו לשפוט משפט צדק,
עליהם לבחור את המועמד היותר הגון וראוי, ולנהוג ללא כל משוא פנים, כדין היושבים על מדין המוזהרים על כך.
ואין חבר הועדה יכול לטעון: שהואיל ותפקיד חברי הועדה רק להמליץ בפני נשיא המדינה למנות הדיינים, ואינם ממנים בעצמם את הדיינים, אין עליהם חטא בכך שממליצים על המקורב להם, שאיננו גדול בתורה כחבריו, זה אינו"
העולה מזה, שבחירת אדם לכהן כדיין צריכה להעשות על פי קריטריונים ענייניים, הקשורים אך ורק ליכולת שלו לכהן כדיין, ולתפקד בצורה הטובה ביותר, ולא על פי שיקולים אחרים של קירבה אישית וכדומה.
בשבוע האחרון היו חילופי דברים קשים, בין מפלגות ימינה וש"ס שעסקו בשאלות הפרסונליות סביב הרכב הוועדה למינוי דיינים והעומד בראשה, שכעת עברה לשליטת ש"ס. יש עדיין ערפל סביב שאלת מספר הדיינים שאמורים להתמנות על ידי הוועדה. גם אם נקבל כנתון את חלוקת השליש חרדים ספרדים-שליש חרדים ליטאים/חסידים-שליש דיינים ציוניים, שכנראה לא הולכת להשתנות בעתיד הקרוב, השאלה שעומדת לפתחנו היא כיצד היינו רוצים לראות את תהליך בחירת הדיינים?
איך צריכה להראות בחירת דיינים, לדעתי?
ראשית, מכיון שכל מועמד מביא אותו עולם ערכים מסויים, טבעי ורצוי שכל אחד מחברי הוועדה יקדם מועמדים שמייצגים את הערכים שחשובים לו (ומדיניות הלכתית בנושאים העומדים על הפרק)הגיוון בין חברי הוועדה נועד לשם כך.
מעבר לכך ישנם קריטריונים נוספים שראוי שחברי הוועדה יניחו לפניהם בבואם לבחור דיינים, אתן כאן מספר דוגמאות, שניתן להוסיף עליהן עוד:
א. כושר הבחנה בין עיקר לטפל - דיין צריך לדעת לברור עיקר מטפל. תכונה זו חיונית לכל דיין, שכן עומס המידע שמגיע אל הדיין במהלך דיון מחייב אותו לדעת לעשות את מלאכת ההפרדה הזו בין העובדות והטענות החשובים לצורך ניהול הדיון, ולצורך ההכרעות בתיק.
ב. דרכי התנהלות ("מזג שיפוטי") – על הדיין להיות קשוב ולהסביר פנים לבאי בית הדין, אך בה במידה עליו להיות מסוגל לנהל את הדיון ביד רמה. לקטוע את דברי בעלי הדין בנעימות, להעביר את השרביט מצד לצד. כך גם ביחס למייצגי הצדדים, עורכי הדין והטוענים הרבניים.
ג. הבנה בחיים המעשיים - על הדיין להיות בעל הבנה לא רק בחדרי התורה, אלא גם בעולם המעשי. כחלק מן הדיונים בבית הדין נדרשת הכרעה בשאלות ממוניות כבדות משקל. כאשר על הפרק חלוקת שותפות ועסק של אחד מבני הזוג למשל. הליך כזה נעשה בדרך כלל בהתאם להערכות שווי של מומחים. כאשר יש לערוך תחשיב הכולל כספים עתידיים, או פנסיות יש לעיין בהערכות אקטואריות. מכאן שרצוי שלדיין תהיה גישה להבין דברים מעין אלו.
ד. יכולות כתיבה כשרון כתיבה הוא תכונה נחוצה ביותר עבור דיין מכהן. שכן על הדיין לכתוב פסקי דין, לעמוד בהספקים של כתיבה, לנסח ולנתח את טענות הצדדים ואת הסוגיות בצורה נהירה וברורה.
ה. יכולות עיבוד מהירות - הדיין צריך להבין בזריזות מה אמרו הצדדים, לפעמים תוך כדי הדיון על הדיין לסכם ואף לחדד ולעבד את דברי הצדדים, כך שיקרמו עור וגידים ויהפכו לטענות סדורות. לא תמיד ניתן לצפות מן המייצגים לעמוד במשימה הזו , ובכל מקרה האחריות לכך היא על הדיין.
לצורך מיון הנתונים צריכה לקום וועדה פנימית במגזר שמורכבת משלושה אנשים - דיין, ועוד שני אנשים, אחד שמכהן כרב, והשני שמכהן בתפקיד ציבורי שתפקידם יהיה לבחון ולאתר מועמדים מתאימים, לכל אחד ינתן ציון בכל אחד מן הסעיפים הללו על פי ההתרשמות מקורות חייו של המועמד ופועלו. כך ייבחרו האנשים המוכשרים והמתאימים ביותר. כל עוד לא ייערכו שינויים מהותיים אלו, שינויי עומק במנגנון הבוחר, צערנו על העברתה של בחירת הדיינים לשליטה פוליטית אחרת ממה שהיינו רוצים לא יהיה שלם.
על מנת שהויכוח הבא על הרכב הועדה יהיה ויכוח ערכי, ולא ויכוח על שליטה כזו או אחרת, עלינו למצוא את הדרך הנכונה לאתר את המועמדים המוצלחים ביותר שיובילו את המערכת החשובה של בתי הדין קדימה.
הרב עקיבא כהנא, דיין בבית הדין "ארץ חמדה-גזית", חוקר תורני ורב בגרעין התורני בכפר יונה. בוגר תוכנית "עשה לך רב"