המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שלמה (מומי) למברגר, החליט לסגור היום (א') את התיק נגד ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, עו"ד אפי נווה, ונגד השופטת אתי כרייף, על הפרשה "מין תמורת מינוי", והחשד שנווה מינה את כרייף בתמורה לשוחד מיני. בהחלטה נכתב כי הדרך שבה הושגו הראיות הייתה תוך ביצוע עבירות פליליות של פגיעה בפרטיות ולפיכך "לא קיים סיכוי סביר להרשעה".
לאחר שמיעת כלל הטיעונים שהעלו הסניגורים בשימוע ולאחר שקיים מספר דיונים, החליט המשנה לפרקליט המדינה, לאחר התלבטות, שאין סיכוי סביר להרשעה בתיק זה, וכי על אף ממצאים עובדתיים קשים שעלו מן החקירה - ממצאים העולים לכאורה כדי מעשים פליליים - יש לגנוז את התיק.
כזכור, בדצמבר 2019 החליט פרקליט המדינה דאז לשקול את העמדתו לדין של עו"ד נווה בחשד לעבירות של לקיחת שוחד ומרמה והפרת אמונים, ואת העמדתה לדין של השופטת כרייף בחשד לעבירות של מתן שוחד והשמדת ראייה.
בהחלטתו כותב המשנה לפרקליט המדינה, כי התשתית הראייתית, שעמדה בבסיס ההחלטה להאשים את כרייף ונווה בכפוף לשימוע, לימדה לכאורה על קיומו של "מניע מעורב", ז"א שכרייף נפגשה עם נווה למפגש אינטימי גם מתוך רצון ומטרה שזה יסייע לה, ולא רק בשל יחסי הידידות והמשיכה בין השניים, וכי נווה היה מודע לכך. ואולם, לאחר קיום השימוע ושמיעת כלל טענות והסברי ההגנה, סבר המשנה לפרקליט המדינה כי הערכת הראיות בתיק השתנתה, וכעת נראה כי באשר לשאלת קיומו של "מניע מעורב" כפות המאזניים שקולות או קרוב לכך.
על פי החלטת המשנה לפרקליט המדינה, ניתוח מכלול הנסיבות וההתכתבויות בין השניים יכול להוביל לקביעה כי היה גם מניע מושחת ואינטרסנטי בקיום מערכת היחסים האינטימית, אולם לאחר בחינת מכלול הטענות לא ניתן לומר כי מדובר בפרשנות ובמסקנה הכרחיות. במכלול נסיבות אלה נמצא כי קיים ספק סביר באשר לשאלת המניע לקשר האינטימי, ומשכך המסקנה היא, כי אין די ראיות כדי להוכיח את היסוד הנפשי הנדרש לעבירת השוחד, ברמה הנדרשת במשפט פלילי.
השגת הראיות - עבירה פלילית
בסופו של יום, השיקול שהכריע את הכף בהחלטה לסגור את התיק, נגע לדרך בה הושגו הראיות שהועברו לגורמי האכיפה והובילו לפתיחה בחקירה - התכתבויות ושיחות מוקלטות מהטלפונים של נווה, שהושגו תוך פגיעה קשה בפרטיותו ובזכויותיו, ולכאורה תוך ביצוע עבירות פליליות של פגיעה בפרטיות וחדירה לחומר מחשב.
שאלת הגינות השימוש בראיות הנ"ל במסגרת ההליך, קיבלה מעמד אחר. בהכרעה נקבע כי יש מקום לבחון ולהעריך מחדש את שאלת הסיכוי שבית המשפט יקבל ראיות אלו ואת הראיות ש"נגזרו" מהן בהמשך החקירה.
המשנה לפרקליט המדינה הכריע, כי במכלול הנסיבות - מעשיהם הלכאורה חמורים של נווה ושל כרייף, כעולה מן השיח ביניהם, מחד גיסא, והפגיעה הקשה בפרטיותו של נווה, באופן שמעמיד בסימן שאלה של ממש את קבלת הראיות ע"י בית המשפט, מאידך גיסא – יהיה זה לא הוגן ולא נכון, לעשות שימוש בראיות שמקורן בפגיעה קשה בפרטיותו ובזכויותיו של נווה, תוך הפרה לכאורה של החוק, ועל בסיסן להעמיד אותו לדין פלילי. האיזון בין האינטרסים השונים וסוגיית ההגינות מביאים לכך שלא קיים סיכוי סביר להרשעתו של נווה.
משהוחלט כאמור ביחס לנווה, שהוא המבצע העיקרי לכאורה, אף לא נמצא מקום להעמיד לדין את כרייף. המשנה לפרקליט המדינה סבר כי ניתן להימנע מהעמדת כרייף לדין בכפוף להתחייבותה שלא לשוב לכס השיפוט. לאחר שהתקבלה התחייבות זו - כך ייעשה.