-
תושבי גוש קטיף - לאן?
בע"ה כבוד הרב שלום, האם לא כדאי להקים התיישבויות באזורים כמו הנגב, הגליל, אזורים שבהם אין פלשתינאים או ערבים ישראלים. מה הסיבה שיוצרים "מובלעות" של מתיישבים יהודים כמו נצרים או שא-נור בלב אוכלוסיה ערבית עויינת. זה הרי מסוכן, אין פה דאגה מפני פיקוח נפש? כוונתי האם יש בתורה או בהלכה הוראה כזו. אני יודעת שמצווה ליישב את הארץ. אבל יש המון אזורים לא מיושבים... למה ללכת למסוכנים? נשאיר את זה "להם" ומתי שחס ושלום הם יעשו משהו נגד ישראל, נתקוף אותם בלי חשש שיהודים הגרים באזור ייפגעו. לא יותר עדיף כך? תודה
הרב שמואל אליהו
07/09/05 20:50
-
התנתקות - לאחר הגירוש, היכן השם
היכן ה' וכיצד אני יכולה לבטוח בו? שלום רב, אני מאמינה בה' ואני כל הזמן חשבתי שלא יהיה התנתקות מגוש קטיף כי ה' איתנו והוא יעשה נס או משהו.. אז איך אני אמורה לבטוח בו עכשו שאני רואה מה קורה בגוש קטיף ובצפון השומרון?! כי כולם שם האמינו שהגוש לא התפנה מתוך אמונה בה' וכולם כך חשבו.. גם כך לימדו אותנו בבית הספר.. אז איך עכשו אנשים יכולים להאמין בו כשרואים מה קורה בגוש קטיף?! כי ה' הרי אמור להיות איתנו והוא נתן לנו את ארץ הקודש "ישראל" אז למה הוא לא עוזר לנו עכשו להגן עליה?!
חברים מקשיבים
07/09/05 07:01
-
יום העצמאות אחרי הגירוש מגוש קטיף
בס"ד לכבוד הרב שלום רב! אני הייתי בגוש קטיף עד לגירוש.(שב"ח) באותו יום שגורשתי וחזרתי הביתה ראיתי זיקוקים מעבר לחלון.קשה היה לראות את המחזה איך אנשים הלכו לבלות ולשמוח באותו זמן שמגרשים יהודים. בהזדמנות דיברתי עם השכן שלי-תלמיד חכם-חבדני"ק והוא אמר לי: "איך אני יכול לשמוח ביום העצמאות כאשר בחוץ יש במות ריקודים ופריצות בלי סוף,צריך לקרוע ולשבת באבל על מה שקורא בחוץ ולא ולשמוח" אלו בערך היו דבריו ולא היה לי מה להשיב לו מכיוון שגם אני חשתי כך אחרי שגרשו את היהודים מביתם ולא האמנתי איך אפשר לשמוח בזמן שמגרשים יהודים. אודה לרב אם יענה לי ואז אוכל גם לענות בעז"ה לשכני.
הרב בניהו ברונר
29/08/05 22:19
-
למה המתנחלים מגוש קטיף לא פותחים את העיניים שלהם?
ניסיתי לשלוח את השאלה הזו אבל המחשב נתקע, אז אני שולח שוב: זהו טור שנלקח מאחד העיתונים: מספרים על אדם שביתו הוצף בשיטפון, והכבאים באו לחלצו. "לא תודה", השיב להם, "אני מאמין בבורא עולם. הוא יציל אותי". כשהוסיפו המים לעלות, שוגר אליו צוות חילוץ בסירת גומי. האיש עמד בסירובו. "כל חיי האמנתי באל, והוא יציל אותי גם מן הצרה הזו", התעקש. נהרות המים התעצמו, הבית הוצף והאיש טיפס על הגג. המחלצים שיגרו מסוק, אבל האיש סירב גם הפעם. "רק האל יושיע אותי". כעבור דקות נסחף האיש מן הגג אל מותו. כשעלה השמימה, הטיח בזעם ביושב במרומים: "כל חיי האמנתי בך בכל לבי, וברגע הקשה ביותר אכזבת אותי". השיב לו בורא העולם: "אתה מתלונן? קודם שלחתי לך צוות חילוץ, וסירבת לצאת. אז ארגנתי סירת גומי - ולא זזת. לא ויתרתי: ארגנתי מסוק ושיגרתי אותו במיוחד בשבילך - אבל גם אז אטמת את אוזניך". אז אולי אריק שרון הוא הכבאי, יונתן בשיא השיט את סירת ההצלה, ודן הראל הוא המחלץ האחרון? והקדוש ברוך הוא מתבונן מלמעלה בדמעות, לא בגלל הטלאים הצהובים, אלא בגלל עקשנותם של המתנחלים, שאינם מבינים את המסר שהוא מבקש להעביר אליהם: הגיע הזמן לזוז. מי יודע. העין החילונית מתקשה לעכל את המראות והקולות מגוש קטיף. בעיקר את האמונה שיתחולל איזה נס, ויד נעלמה תישלח ממרומים ברגע האחרון ותמנע את הגזירה. מי יוכל להבינם? כשהכוחות נערכו לפינוי, הם יצקו גג חדש, שתלו עגבניות. כשמינהלת ההתנתקות ניסתה נואשות למצוא להם פתרונות, הם אמרו לעצמם ולעולם: אנחנו נשארים. האמונה גררה את ההדחקה איזו אמא יכולה לשבת בשקט כזה, כשאיננה יודעת לאיזה בית ספר ילכו חצי תריסר ילדיה בכ"ז באב (מה שמכונה אצלנו 1 בספטמבר)? אבל לא אצלם. האמונה גררה את ההדחקה, וההדחקה גררה את ההתנתקות. לא מעזה, מן המציאות. ממחיר השליטה ברצועה, וגם מן החברה הישראלית שברובה כבר התפכחה מזמן מחלום ההתנחלויות ברצועה, ולא רק שם. המתבונן החילוני למהדרין יכול להעריך את עוצמתה של האמונה הדתית, אבל לתהות על הכיוון שהיא מובילה אותנו. האלוהים של המתנחלים משדר אליהם רק בתדר אחר, שמחבר את האמונה הדתית העמוקה עם פוליטיקה קיצונית, שמתעקשת לא לוותר על אף שעל. להתחפר עמוקות בלב לבה של עזה הצפופה, העוינת, להעצים את החיכוך. כאילו ללא נצרים אין תקומה למדינת ישראל. כאילו בל
הרב עוזיאל אליהו
25/08/05 22:35