שאל את הרב

למה המתנחלים מגוש קטיף לא פותחים את העיניים שלהם?

הרב עוזיאל אליהו הרב עוזיאל אליהו 23/08/05 20:03 יח באב התשסה

שאלה

ניסיתי לשלוח את השאלה הזו אבל המחשב נתקע, אז אני שולח שוב:

זהו טור שנלקח מאחד העיתונים:

מספרים על אדם שביתו הוצף בשיטפון, והכבאים באו לחלצו. "לא תודה", השיב להם, "אני מאמין בבורא עולם. הוא יציל אותי". כשהוסיפו המים לעלות, שוגר אליו צוות חילוץ בסירת גומי. האיש עמד בסירובו. "כל חיי האמנתי באל, והוא יציל אותי גם מן הצרה הזו", התעקש. נהרות המים התעצמו, הבית הוצף והאיש טיפס על הגג. המחלצים שיגרו מסוק, אבל האיש סירב גם הפעם. "רק האל יושיע אותי".

כעבור דקות נסחף האיש מן הגג אל מותו. כשעלה השמימה, הטיח בזעם ביושב במרומים: "כל חיי האמנתי בך בכל לבי, וברגע הקשה ביותר אכזבת אותי". השיב לו בורא העולם: "אתה מתלונן? קודם שלחתי לך צוות חילוץ, וסירבת לצאת. אז ארגנתי סירת גומי - ולא זזת. לא ויתרתי: ארגנתי מסוק ושיגרתי אותו במיוחד בשבילך - אבל גם אז אטמת את אוזניך".

אז אולי אריק שרון הוא הכבאי, יונתן בשיא השיט את סירת ההצלה, ודן הראל הוא המחלץ האחרון? והקדוש ברוך הוא מתבונן מלמעלה בדמעות, לא בגלל הטלאים הצהובים, אלא בגלל עקשנותם של המתנחלים, שאינם מבינים את המסר שהוא מבקש להעביר אליהם: הגיע הזמן לזוז. מי יודע.

העין החילונית מתקשה לעכל את המראות והקולות מגוש קטיף. בעיקר את האמונה שיתחולל איזה נס, ויד נעלמה תישלח ממרומים ברגע האחרון ותמנע את הגזירה. מי יוכל להבינם? כשהכוחות נערכו לפינוי, הם יצקו גג חדש, שתלו עגבניות. כשמינהלת ההתנתקות ניסתה נואשות למצוא להם פתרונות, הם אמרו לעצמם ולעולם: אנחנו נשארים.

האמונה גררה את ההדחקה

איזו אמא יכולה לשבת בשקט כזה, כשאיננה יודעת לאיזה בית ספר ילכו חצי תריסר ילדיה בכ"ז באב (מה שמכונה אצלנו 1 בספטמבר)? אבל לא אצלם. האמונה גררה את ההדחקה, וההדחקה גררה את ההתנתקות. לא מעזה, מן המציאות. ממחיר השליטה ברצועה, וגם מן החברה הישראלית שברובה כבר התפכחה מזמן מחלום ההתנחלויות ברצועה, ולא רק שם.

המתבונן החילוני למהדרין יכול להעריך את עוצמתה של האמונה הדתית, אבל לתהות על הכיוון שהיא מובילה אותנו. האלוהים של המתנחלים משדר אליהם רק בתדר אחר, שמחבר את האמונה הדתית העמוקה עם פוליטיקה קיצונית, שמתעקשת לא לוותר על אף שעל. להתחפר עמוקות בלב לבה של עזה הצפופה, העוינת, להעצים את החיכוך. כאילו ללא נצרים אין תקומה למדינת ישראל. כאילו בל

תשובה

ב"ה


שלום.

נסחת את השאלה יפה ! יישר כוח.

ידיד היקר דע לך כי האמונה לשתול גבניות יום לפני ביצוע ההתנתקות ואפילו חנוכת מבנה מקווה חדש ביום ההתנתקות עצמו בנווה דקלים (הייתי שם...) .כמוה כאמירה חינוכית אמונית אדירה = אנחנו מאמינים שהשם הבטיח את ארץ ישראל לעם ישראל ואף אחד לא יכול לשנות את זה וגם אם יש גזרה של התנתקות אז עד הרגע האחרון האמונה הזו מממושת עד השלב שבו לא ניתן בפועל לבצע אותה.
ואין זה אומר שלא צריך להשתדל בכיוון של למצוא מקום מגורים חדש או לחשוב על הים שאחרי. (אגב, המחשבות האלו הם מחוייבות המציאות כי האדם לא יכול שלא לחשוב על זה ולתכנן את מהלכיו הבאים אבל האמונה הגדולה בהשם באה לידי ביטוי בידיעה ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום" ורק המחשבות שהשם חושב הם בסופו של דבר יתבצעו כי המחשבות שלו הם לטובת כלל ישראל וכפי שכתוב בירמיהו פרק כט
["(יא) כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם יְקֹוָק מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה:"].
אנו מאמינים בהבטחה שהם הבטיח לנו שהוא לא יטוב את עמו ונחלתו לא יעזור ומתוך האמונה הזו אנו פועלים ועשויםפ ויוצקים ושותלים וחיים כרגיל. ואם בעוונותינו התבצעה ההתנתקות זה לא אומר שהשם הפר את הברית שיש לו עם העם שלו ואדרבא השם רואה את האמונה החזקה ואת ה[כיסופים] שלנו לארץ ישראל ומקיימים את מה שאמר המלך דוד בתהיךים פרק כב :
["(טו) כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ:"]
ואת האמונה הזו לא ניתן לנתק ולעקור ומתוך האמונה הזו של ההתיישבות בארץ ישראל אנו מאמינים גם בדברי הנביא ירמיהו פרק לב
["מא) וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל לִבִּי וּבְכָל נַפְשִׁי: "]

ומי שמאמין וזורע ובונה למרות גזרה בלתי מובנת ובלתי הגיונית (שהתקבלה בהליך דמוקרטי תקין ונבחנה בבג"ץ) יכול גם להאמין לדברי הנביא עמוס פרק ט

(יא) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם:
(יב) לְמַעַן יִירְשׁוּ אֶת שְׁאֵרִית אֱדוֹם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם נְאֻם יְקֹוָק עֹשֶׂה זֹּאת:
(יג) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה:
(יד) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם:
(טו) וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:"


בברכה,

עוזיאל

.

כתבות נוספות