כמי שעשה את מיטב שנות נעוריו ועלומיו בישיבות תורניות בהן למדו אך ורק לימודי קודש, אני יודע להעריך את רצינות הכוונות ואת המסירות המעשית של צעירים שגמרו אומר ללמוד תורה ורק תורה. ההתמסרות ללימוד התורה חשובה עבור כלל ישראל, והיא בוודאי דרך המלך להצמחת חכמים גדולים בתורה. אני מודע לכך שבין הצעירים שיעדיפו בהמשך דרכם לפנות לכיוונים לא-תורניים יהיו בוודאי לא-מעטים שיצליחו להשלים את הפערים במידה זו או אחרת, וישכילו לרכוש גם השכלה כללית. אני עצמי התנסיתי בתהליך ארוך של למידה עצמית לבגרות אקסטרנית, והמשכתי בלימודים אקדמיים שבסיומם סיימתי תואר שלישי, ולכן אינני מבטל זאת כאפשרות תיאורטית בלבד.
ברם, דווקא לאור ניסיוני, אני רואה לעצמי חובה להתריע מפני התרחבות המגמה של הישיבות הקטנות הציוניות, בהן לא לומדים לימודי חול. אילו היה מדובר בחבורת קטנות של יחידי סגולה שניחנו בכישורים מתאימים, ובחרו להקדיש עצמם לתורה, אפשר היה לראות זאת בעין יפה, אולם כשמדובר במאות תלמידים, והמגמה הולכת וצוברת תאוצה, מתעוררים חששות כבדים. חששותיי נוגעים לטובתם של התלמידים כמו גם לטובתה של החברה הדתית-ציונית והחברה הישראלית בכללותה. מבחינת התלמידים, כבר אמרו חז"ל: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ", וכפי שפירשו רש"י, הרמב"ם ורוב הפרשנים מדובר במלאכה ובעבודה. חכמינו המשיכו וקבעו כי "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב, ב). הקניית מקצוע לשם פרנסה בזמננו מתבצעת על ידי לימודי חול. החובה ההלכתית שיש לכל הורה ללמד את בנו אומנות, כדי שיהיה לו מקצוע להתפרנס ממנו, משמעה כיום שחובתו של כל הורה להקנות לבנו לימודים כלליים באמצעותם יוכל הבן להתפתח בתחומי לימוד ועבודה הקיימים בזמננו.
אמנם, כפי שהזכרתי, יש נערים המסוגלים ללמוד תורה בלבד, ובבא העת יעברו ללימודים כלליים ובעזרת הרבה רצון ומאמץ יצליחו בהם. אולם יש רבים מאוד שלא יצליחו לעשות זאת. יש גם רבים אחרים שיצליחו רק לכאורה. הם יתמקדו בתחום עיסוק שלא יהלום את כישוריהם ויותיר אותם בחוסר סיפוק מתמיד. הם יגיעו אל משלח ידם מתוך אילוץ ולא מתוך בחירה, כיוון שיקשה עליהם להשלים את החסר של שנות העשרה. צעירים אחרים עלולים להתייאש מהמצב אליו ייקלעו, ויבואו לידי מרירות ותסכול או לידי מרד מוחלט בחינוך שקיבלו.
יש לזכור שהישיבות הקטנות-התורניות לא יקלטו אליהן את העילויים בלבד. אמנם הן שואפות להצמיח גדולי תורה, אולם במקביל בוודאי יקלטו כל מי שחשקה נפשו בתורה וכמעט כל מי שיתדפקו על דלתותיהן. כידוע גם השאיפה להוציא גדולי תורה מצדיקה קליטה של כל המעוניינים, שהרי אלף נכנסים למקרא, כדי שלבסוף אחד יצא להוראה (קהלת רבה, ז, כח). כיוון שכך עלול אף להיווצר מצב בו הישיבות התורניות יהוו פתרון קל למי שמתקשים בלימודים. נתקלתי כבר בתלמידים שבעזרת תמיכה מוגברת היו יכולים להתקדם בלימודיהם, אולם הם מיהרו להתייאש ולעבור לישיבה תורנית כפתרון של בריחה מהקשיים.
חרף ההבדלים בין הישיבות הלאומיות ואלה החרדיות, אי אפשר להתעלם מהמראה שמציבה בפנינו החברה החרדית כיום. יש סיבות טובות לחשוש שבבוא הזמן יתהוו בקרב בוגרי הישיבות הללו עוני כלכלי ואף עוני אינטלקטואלי. אמנם הישיבות התורניות הציוניות מציעות מסלול בגרות אך הוא מכוון לרף המינימלי ביותר (3 יחידות, כשרוב הלימוד נעשה בשנה אחת) , והדבר משליך על עומק הלימוד והיקפו, וכך גם על האפשרות להתקדם ללימודים גבוהים. חשוב לזכור שישנו מתאם מובהק בין מספר שנות הלימוד בהשכלה כללית לבין רמת השכר.
עובדה היא שגדולי ישראל בדורות עברו עסקו בתחומי החולין, ורבים מהם בלטו גם בידיעותיהם בחוכמות הכלליות של זמנם. ביניהם לדוגמה: רבן גמליאל, האמורא שמואל, רס"ג, רבינו בחיי, רבי אברהם בר-חייא, ראב"ע, הרמב"ם, רלב"ג, אברבנאל, מהר"ל, רמ"א, הגר"א ורבים נוספים. שילוב לימודי חול עולה בקנה אחד גם עם תפיסתו של הרב קוק שכתב כי "צריך באמת לעסוק בכל החכמות שבעולם ובכל תורות החיים, ובכל דרכי התרבויות השונות ותוכני המוסר והדת של כל אומה ולשון, ובגדלות הנפש ידע לזכך את כולם" (ערפילי טוהר עמ' מו).
הראי"ה דיבר על ההשפעה המעשירה של הקודש והחול גם יחד על רוח האדם (אוה"ק א עמ' סז). הוא ציטט את דברי הגר"א "כל מה שיחסר לאדם מחכמת העולם, נגד זה יחסר לו עשרת מונים מן התורה", והוסיף ש"הרחבת החכמה העולמית מוכרחת היא... למען יכיר את הסגנון הכללי של צביון הרוח שבדורו, כדי שידע איך לפרנסו להטיבו" (עקבי הצאן, עמ' קכט). לאור זאת הוא תמך בתלמידיו בנימין מנשה לוין ומשה זיידל שהלכו ללמוד באוני'. חזון הישיבה המרכזית העולמית אליו שאף הרב קוק התאפיין בגיוון, בהעשרה ובהרחבת אופקים של הלימודים לעומת הצמצום שרווח בעולם הישיבות השמרניות, ומפריצת הדרך שלו בזמנו יש להשליך להרחבה המתאימה לזמננו.
הישיבות התורניות הציוניות מגדירות את עצמן "לאומיות", והערך הלאומי מחייב אף הוא חינוך שיש בו לימודים כלליים. קברניטי הישיבות הללו בוודאי היו רוצים במדינה יהודית במלוא מובן המילה. אי אפשר לדבר גבוהה גבוהה על הרצון במדינה יהודית בלי שבני תורה ירכזו גם השכלה כללית. אין דרך להשפיע על עולם המדע, המשפט, התקשורת, האמנות, הספרות ועל כל מרחבי הקיום של החברה הישראלית מבלי למידה ועשיה בעולם החולין. לבסוף, יש לזכור שהתמקדות בלימודי קודש בלבד, הולכת בדרך כלל שלובת זרוע עם התבדלות גדלה והולכת מהחברה הכללית, ומקדמת תהליכים של ניכור. לאור כל האמור לעיל, אני קורא לרבנים, למחנכים ולהורים, שהדאגה לדור הבא בראש מעייניהם: אל תהפכו את השיטה של תורה ורק תורה לדרך לרבים.
הרב ד"ר רונן לוביץ הוא רב היישוב ניר עציון, נשיא "נאמני תורה ועבודה" ומלמד במכללה האקדמית לחינוך "שאנן".