יש כאלה שבשביל לנצח בתחרות מאתגרת כמו קפיצה במוט, שחיה בבריכה או ריצה על מסלול, עליהם לאמץ את גופם ולהביאו עד קצה גבול היכולת. לעומתם, יש כאלה שמתחרים בתחרות מאתגרת לא פחות אך בתחרות שבה כלל אינם מאמצים את שרירי הגוף כי אם את שרירי הנפש. אותם אלה מתחו בשבוע שעבר את שרירי הרגש, חיממו את ההקשבה והעדינות ותוך 48 שעות היה עליהם לכתוב סיפור על פי כללים שהוכתבו להם מראש.
זו השנה השנייה שפורום "ביכורים" בכיפה עורך את תחרות "48 שעות" וההיענות רק עולה. "ביכורים" הוא מדור המהווה במה ליצירות אומנות עבריות בשלל תחומים ושל יוצרים מוכשרים מכל הגוונים והמגזרים. בביכורים פועל גם פורום תוסס שהוא מעין קהילה בו היוצרים מלבד לשתף את יצירותיהן גם זוכים לביקורות ומחמאות אך יותר מכך זוכים לדיון פורה ומרתק על יצירתם.
"מאחורי הרעיון עומדת המטרה הפשוטה - לעודד כתיבה", מספרת על התחרות אודליה, מנהלת הפורום. יום בהיר אחד החליטה אודליה לאתגר את כותבי הפורום והציבה בפניהם אתגר - לכתוב סיפור תוך 48 שעות כאשר הם חייבים שיופיע בו אלמנטים זהים של חפץ, דמות ומשפט אותם אודליה בחרה מראש. "זו משימה לא פשוטה אך כתיבה בדד ליין עם הרואות וכללים מוכתבים מוציאה משהו אחר", אומרת אודליה, "היו שהודו לי כי זה הצליח להוציא מהם סיפור לאחר תקופה ארוכה שלא כתבו. לפעמים דווקא מתוך ההגבלות יכול לצאת סיפור טוב". הסיפור שזכה במקום הראשון הוא "הציידת" אשר נבחר ע"י צוות שופטים ויופיע מלבד בפורום גם השבת במגזין 'מוצ"ש' של "מקור ראשון".
אז מה בעצם גורם לאדם לעצור את עיסוקי היום יום שלו, להתיישב עם מחברת ועיפרון, קן של ציור, מצלמה או גוש חמר ולהתחיל ליצור? אודליה מסבירה כי מדובר בעיקר מניע פנימי. "הרי אין רווח חיצוני אף אחד לא מצפה לקבל משהו בתמורה. הרווח הוא פנימי כי יוצר חי מהיצירה. משורר יחשוב על שורות גם אם לא יכתוב אותן. אומנים מסתובבים בעולם וחושבים עליו אחרת, הם חיים את חייהם יותר ברגישות ובהתבוננות. הפורום מעניק להם מקום ליצור, לשוחח עם אנשים כמוהם וגם מאפשר לקבל פידבקים, ביקורות, מחשבות ומחמאות", היא מתארת.
ספרי שירה רבים יוצאים כל שנה אולם מעטים הם מי שקונים אותם, אודליה מסבירה כי זהו הרצון של היוצר שיפגשו את יצירתו גם אם זה עולה לו ביוקר, פורום ביכורים אכן נועד למטרה זו ובחינם. הפורום גם מעניק תמיכה ביוצרים חדשים ומאפשר שיח עמוק, פתוח וחופשי ללא נתוני חציצה כמו גילאים ומגדרים. בפורום כולם שווים. שיח עמוק על יצירות אומנות הוא מצרך נדיר מחוץ לפורום מה שגורם לאמנים להתאסף אליו ולדבר שם על הכול.
אודליה, עד כמה הציבור הדתי, לדעתך, בפתוח לשיח עמוק על אמנות?
"השיח קיים בציבור הדתי אך נמצא בשוליים. יש הרבה יותר ויכוחי רבנים שמעניינים אולי יותר כמו תנ"ך בגובה העיניים אבל לצערי לא נמצא כנסי רבנים על יצירה. זה לא משהו שמעניין את רוב האנשים. אני מכירה הרבה רבנים שזה מעניין אותם, הם לא מיינסטרים וצריך לחפש אותם. בביכורים אפשר למצוא אותם בקלות".
את חושבת שרבנים צריכים לעסוק יותר באמנות?
"אני חושבת שכן. אני לא יודעת אם דווקא רבנים אבל אנחנו כציבור לא מספיק מתייחסים לאומנות בכבוד הראוי. הרב קוק היה לגמרי בתוך האומנות אבל זה קצת הלך לאיבוד למרות שלאחרונה אני מרגישה שזה חוזר. יש תהליך עמוק בחברה ואנו רואים זאת בריבוי המוסיקה היהודית והסופרים הדתיים וזה יגיע גם לאומנות הפלסטית. עד השנים האחרונות התחום הזה כמעט נזנח, ורק בשנים האחרונות, יחד עם התעוררות כללית של הציבור שלנו לעסוק באמנות, גם רבנים מתחילים להתעסק בזה".
אולי זה בגלל שאומנות נתפסת כמקצוע נשי?
"זה נכון, אמנות קשורה לרגישות ודיוק, ואולי לכן היא נתפסת נשית. יש הרבה מגמות אומנות בעיקר באולפנות אבל זה לא באמת קשור לנשיות. זה אולי נתפס נשי ולכן זה יותר באולפנות אבל אם תהיה מגמת אומנות בישיבות יהיו גם בנים שיתחברו לזה ואולי בהתחלה יחושו חוסר נעימות. אומנות כלל אינה נכנסת לתחום של מגדרי נשים וגברים, יש אנשים שזה פשוט הם. אנשים שהם בעניין של אומנות. אלה אנשים רגילים שמנהלים את החיים באופן רגיל ולצד זה למשל כותבים שירה. אגב, כשאני בוחנת את הפורום אני לא חושבת שיש יותר בנות שכותבות שירה טובה, אולי אפילו להיפך."
אם גם אתם רוצים לנסות לכתוב במסגרת של "48 שעות" אתם מוזמנים-
דמות: עידו, פקח ברכבת הקלה.
משפט:"השמן לא יושב שם יותר"
חפץ: בדידים.