אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתות כיתות וחבורות חבורות.
מהם אומרים: אל יברא, ומהם אומרים: יברא. וזה שאומר הכתוב: "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו" (תהילים פ"ה).
חסד אומר: יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר: אל יברא, שכולו שקרים.
צדק אומר: יברא, שהוא עושה צדקות. שלום אומר: אל יברא, שכולו קטטה.
מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ. וזה שאומר הכתוב: "ותשלך אמת ארצה" (דניאל ח).
אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים, מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך? תעלה אמת מן הארץ!
וזה שאומר הכתוב: "אמת מארץ תצמח" (תהילים פ"ה)
(מדרש רבה בראשית)
אין סרט המשתווה ל'ג'ון קיו' בהצגת העוול הנגרם לאזרח הקטן בעולם מודרני, עשיר ומנוכר. לפני כמאה שנה, כתב הרב קוק איגרת לתלמיד ששאל כיצד יכולה התורה להתיר את חרפת העבדות. הרב קוק עונה לו באגרת ארוכה, ובין יתר דבריו הוא מתריע שהעולם הכלכלי שהלך ונבנה בתקופתו, יפתח בשוליו מעמד כלכלי נמוך, אשר גם אם למראית העין יהיו כל האזרחים שווים וחופשיים, הרי שמצבם האמיתי לא יהייה טוב מאותם אלה אשר בהסטוריה נחשבו כ'עבדים'.
ג'ון קיו, אב לילד הזקוק להשתלת לב דחופה, מוצא עצמו לבד וללא סיוע מול חומת האטימות הממסדית המציבה לפניו דרישות כספיות ברורות, אשר אין בידו שום סיכוי להצליח להשיגם. כנגד מערכת מעוותת זו, ג'ון קיו 'שובר את הכלים', ומשיג לעצמו צדק בדרכו שלו. הוא תופס את הנוכחים בחדר המיון כבני ערובה, ומסרב לשחררם עד שבנו יוכנס לרשימת הממתינים להשתלה.
עלילת הסרט מותחת ודרמטית, אולם במחשבה שניה אנו פוגשים לפנינו בסך הכל גירסה מתוחכמת ומחודשת של סיפור השודדים המפורסם בהסטוריה: עלילותיו של רובין הוד.
רובין הוד וגו'ן קיו ניצבים באותה שורה: לוחמים אמיצים למען מטרה נעלה, אך החרב שבידם עקומה וחלודה. כוחו של הסרט ליצור אצלנו הזדהות מלאה עם אותו הלוחם, אולם האם זו דרכנו? האם אף כאשר המטרה צודקת - מותר לנו להשתמש באמצעים אסורים?
בדקות האחרונות של הסרט, עומד ג'ון קיו מול חבר המושבעים. מה הייתם פוסקים אתם? ומה העונש אותו היו חורצים חז"ל במקרה דומה? האם מותר לעוות את המשפט בכדי להשיג צדק?
לקבלת תשובה אמיתית, עלינו לצלול למעמקי החוק, שם נמצא שני עמודים עליהם נשענת מערכת המשפט: אידאל האמת, ואידאל השלום.
ישנם דינים משפטיים מוזרים אותם נוכל להבין רק אם נבדוק שני עקרונות אלה. ובאמת, אף פעם בחיי לא הבנתי את עומקו של המונח המשפטי 'התיק נסגר מחוסר עניין לציבור'. תמיד דמיינתי ארכיון אפל מעלה אבק ועובש ופקיד קודר מחטט בנבכיו. האם הכוונה שכל תיק שהרייטינג שלו יורד מתחת לזה של ערוץ 10 נגנז לעולם - והנאשם נשלח לחופשי? ומה לגבי המושג 'חוק ההתיישנות'? מדוע שפשע קטן ככל שיהייה, ישכח אפילו אם עברו מאה שנים?
בא עמוד ה'שלום' וטוען: הרי כך ראוי להיות! שהרי מטרתם המוצהרת של בתי המשפט היא לשמור על החוק והסדר במדינה ולהביא לצדק ומוסר חברתיים, ולכן אם מדובר בתביעה קטנה ושולית, שלא תשמש אפקט הרתעה רציני והשפעתה החברתית תהייה זניחה - לשם מה לבזבז את זמנו היקר של בית המשפט? כדאי שיעסקו השופטים במקרים הדחופים וה'מנופחים', שם טיפול מסור יביא לתוצאת 'שלום' חברתי גדולה יותר.
אך כמובן, זהו רק צד אחד של המטבע. המשפט איננו רק אמצעי לתיקון החברה, אלא הרבה מעבר לכך: השופט בתורה מכונה 'אלוהים', שכן הוא משמש כנציגו של 'שופט העולמים' - בארץ. 'חותמו של הקב"ה אמת', והמשפט מטרתו להוריד את דבר ה', האמת, לעולם. כאן כמובן אין הבדל בין תביעת-ענק לבין תביעה בבית משפט לתביעות קטנות, שכן בשניהם תפקידו של השופט דומה: בירור האמת ועשיית דין.
מעניין, שכך ראו חז"ל את ההבדל בין משפט התורה למשפט העולם. חכמים הדגישו שכאשר מייעץ יתרו למשה בנוגע לסידור בתי הדין, מציע יתרו: 'הדבר הגדול יביאו אליך וכל- דבר הקטן ישפטו הם'. משה מקבל את הצעתו העקרונית, אולם מתקן את הניסוח: 'את הדבר הקשה יביאון אל משה וכל הדבר הקטן ישפוטו הם'. יש שוני גדול בין ההצעות. יתרו, שרואה את חשיבות המשפט בתיקון החברתי שמביא איתו, מבין שלתיק 'גדול', עם סיקור תקשורתי נרחב, יש חשיבות גדולה יותר, שכן ההד הציבורי וה'שלום' שיבוא בעקבותיו, יהיו בהתאם. לעומת זאת מבין משה שלמשפט יש מימד נוסף, של הורדת האמת לעולם, ובשפיטה מתוך עמדה כזאת, אין כל משמעות לסכום התביעה, שכן האמת נותרת אותה אמת, וממילא 'דין פרוטה כדין מאה'.
מסתבר, שויכוח זה איננו תיאורטי. ישנה מחלוקת במסכת בבא מציעא, שם אפשר לראות את השפעת הצדדים השונים:
שנים שהפקידו אצל אחד, זה מאה וזה מאתים.
זה אומר: שלי מאתיים, וזה אומר : שלי מאתיים,
נותן לזה מאה ולזה מאה, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו.
אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי? אלא הכל יהא מונח עד שיבוא אליהו.
בבא מציעא, פרק ג, משנה ד.
השיקול של רבי יוסי ברור: אם מטרת החוק היא 'לסדר' את המצב החברתי, הרי עדיף שהשופט יפסוק שכל הכסף ישאר מונח בצד. במבט ראשון עשינו עוול לנידונים, אולם כך יצרנו הרתעה חריפה, שכן הרמאי הפסיד גם את מה שמגיע לו, ואנו בטוחים שבפעם הבאה אף רמאי לא ינסה את מזלו. ה'שלום' ניצח.
לעומת זאת חכמים לא יכולים לקבל גישה זו, שכן בדרך להשגת ה'שלום', הושלכה ה'אמת' ארצה. תפקידו של השופט לברר את האמת, ולכן בפלונטר שכזה ננסה לחתור למכסימום צדק, וניתן לכל אחד את מה שודאי מגיע לו. בלית ברירה נניח את השאר מספק, ואף אם הגנב לא הפסיד, הרי שאנו את ה'אמת' שביכולתינו לעשות - עשינו.
מחלוקת דומה נמצא במסכת סנהדרין, בהתייחסות לאפשרות של פשרה. חסידי ה'שלום' יגידו שמצווה לעשות פשרה בכל מהלך המשפט, אף אם ודאי שאחד הצדדים יפסיד מכך. לעומתם חסידי ה'אמת' יסברו שאסור לעשות פשרה, שכן דיין המציע הסדר כזה - חוטא לתפקידו בבירור האמת המוחלטת.
אגדת רובין הוד היא מסיפורי הילדות עליהם גדלנו. גם כיום אנו עדים להתרבותם של 'שודדי צדקה', אשר לעיתים אינם לוקחים ולו פרוטה אחת לכיסם ואף מהדרין שכספים אלו יהיו 'מכספי מדינה' שהיו נמסרים למטרות נלוזות ממילא. מבחינה חברתית, גם ג'ון קיו צדק, שהרי רק כך יכל להציל את בנו. אך כפי שראינו, לצדק שני רגליים. ודרשו חכמים: 'צדק צדק תרדוף' - גם צדק יש לדרוש רק באמצעים של צדק. גם כאשר הצדק מושג, הרי זעקת של ה'אמת' צריכה להשמע.
מה היו פוסקים תנא קמא ורבי מאיר בעניינו של ג'ון קיו? מה היה עונשו של רובין הוד בבית הדין של חכמים?
מחלוקת הלכתית דורשת הכרעה ברורה, אולם במחלוקת בענייני דעות, מקובלים אנו שניתן לאחוז בשני הדעות ולאחדם. למשפט יש שני צדדים, ולכן גם לרובין הוד היו נסיבות מקילות, בכ"ז מיתוסים לא מנפצים כל כך בקלות, אז יכול ואת מעשיו נאלץ היה לכפר לפחות בעבודות שירות....
"לא תעשו עוול במשפט":
"שלא תאמר: 'עני הוא, והעשיר חייב לפרנסו, ואזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות...' למרות שבאמת חייב הוא, שכן מכל מקום הוא עול במשפט! ואף אם במקום אחר אין זה עול, כי ודאי חייב העשיר לפרנס עניים ויש להוציא מיד העשיר כדי פרנסתו של העני, אבל במקום המשפט הוא עול, כי אין לשנות בעבור זה שורת המשפט. אלא המשפט יעשה כדרכו, ובזמן אחר יחייב את העשיר לפרנסו". ('כלי יקר', ויקרא, פרק י"ט פסוק ט"ו)