השיר

לפני כחודש, בעקבות נסיעות ממושכות, יצא לי להקשיב להרבה דיסקים שונים ברצף, ופתאום שמתי לב לתופעה מעניינת - הרבה מאוד מהשירים הם פשוט חסרי אמירה. לא ברור מה השיר רוצה להגיד ומה המסר שהמשורר רצה להעביר. תוך כדי מחשבות בנושא התחיל להתנגן שיר מאוד חביב - אדון שוקו. השיר אכן חביב וגם ידוע, אך מה הוא בעצם הוא אומר?

הבה ונבדוק את השיר:

אדון שוקו הולך לבקר

חבר שלו, אדון שוקו אחר.

הוא מצחצח נעליו, מסרק שערו,

והולך עם מקל ומגבעת.

בוקר. רוח קלה.

והנה -

בית ירוק, דלת אדומה,

גלין גלין, גלין בפעמון.

"בוקר טוב, אדון שוקו."

"בוקר טוב אדון שוקו."

"מה נעשה?"

"אולי נלך לבקר

חבר שלנו,

אדון שוקו אחד."

שני אדונים שוקולדים ברחובות צועדים,

הולכים, זה עם זה מדברים.

בוקר. רוח קלה.

והנה -

בית צהוב, דלת ירוקה,

גלין גלין, גלין בפעמון.

"לפני צהרים טוב."

"לפני צהרים טוב."

"מה נעשה?"

"אולי נלך לבקר

חבר שלנו,

אדון שוקו אחר."

שלושה אדונים שוקולדים ברחובות צועדים,

צהריים ושמש וחם.

"אני עייף," אומר אדון שוקו.

"אני רעב," אומר אדון שוקו.

"אני צמא," אומר אדון שוקו.

שלושה אדונים שוקולדים צועדים למסעדה,

שלושה אדונים יושבים סועדים

סלט ומרק ופלפל ממולא.

וכבר לא ילכו לבקר

חבר שלהם,

אדון שוקו אחר.

חייו של מר שוקו

אני לא יודע למה התכוונה המשוררת כשהיא כתבה אותו, ולא מה אריק חושב כשהוא שר אותו, אבל אני רוצה לשתף אתכם במספר מחשבות בעקבות השיר ובניסיון שלי למצוא מה הוא אומר.

ראשית, ננסה לעקוב אחרי אורחות חייו של מר שוקו:

אדון שוקו הוא אדם מאוד מכובד - הוא תמיד לבוש בקפידה, נעליו נקיות, הולך עם כובע של אנשים מכובדים והמקל שבידו רק מוסיף הדרת כבוד. בבוקר, בניגוד לרוב האנשים, הוא לא הולך לעבוד או ללמוד, אלא לבקר חבר שלו. מהי מטרת ההליכה והביקור? אחרי מספר שורות אנו מבינים שגם לאדון שוקו אין שמץ של מושג - וכעת יש לנו שני אדונים נכבדים שאין להם מה לעשות, והם מנסים לעשות משהו בחיים שלהם.היום ממשיך לעבור בקלילות - אפשר ללכת בנחת, רוח קלה נושבת והם הולכים לבקר חבר נוסף. האדונים מתנהגים בנימוס ובכבוד, דופקים בדלת ונכנסים לביתו של השלישי. הסיפור חוזר על עצמו, והם כבר בדרכם אל עבר החבר הרביעי.

אך כאן העסק מסתבך - האדונים עבדו קשה ולכן הם צריכים מנוחה, ואנו מוצאים את שלושתם בסוף היום יושבים במסעדה ונחים מעמלם. בעקבות השינוי הכה לא צפוי במהלך היום, הם נאלצו לוותר על ביקור של חברם הרביעי, למרות ההפסד הגדול הכרוך בכך.

עסוקים בכלום

נראה לי שהשם "אדון שוקו" מסמל אדם שהדבר הכי מרגש שקרה לו ביום, ונושא הדיון הכי מעמיק שהוא ניהל באותו היום, הוא כוס השוקו שהוא שתה בבוקר. אנשים יכולים לעשות את עצמם ולהיראות חשובים ומכובדים ואפילו עסוקים (הם ממהרים לחבר הרביעי), אך מתחת לתחפושת לא מסתתר דבר.

התשובות לשאלות מה אנחנו בעצם עושים בחיים, סביב מה סובב היום שלנו ומה מעסיק אותנו תלויות בתוכן שאנו מוסיפים ליום שלנו, מעבר לפעילות השגרתית. שלושת אנשים בשיר קמים בבוקר וממלאים את היום שלהם בהרבה פעילויות, שבהם הם עושים בעצם כלום אחד גדול וארוך למשך כל היום.

השיר אודות אדון שוקו הוא בעצם שיר "עצוב", העוסק על אנשים שמנסים להיות עסוקים אך למעשה אינם עושים שום דבר אמיתי בחייהם.

בתי הקפה

בסיום השיר, כאשר שלושת אדוני שוקו אינם יודעים להיכן פניהם מיועדות והם קצת עייפים וצמאים, הם הולכים אחרי האדון שלישי לעבר מסעדה.

הגמרא בבבא מציעא בדף פג מביאה סיפור על רבי אלעזר ברבי שמעון שרצה לעזור לרומאים לעצור גנבים. הגמרא מספרת שהדרך שבה הוא תפס את הגנבים הייתה בכך שהוא נכנס לחנות שמוכרים בה יין ומזונות בשעה עשר בבוקר, ולבחון מי הם האנשים שנמצאים שם:

אם זהו תלמיד חכם שמנמנם - מן הסתם הוא קם מוקדם כדי ללמוד, ועכשיו הוא יושב לנוח. אם זהו פועל - מן הסתם הוא קם לעבוד מוקדם וכעת הוא חזר הביתה. אם שתי התשובות לא נכונות, יש לעצור אותו, כיון שמן הסתם זהו גנב.

עמנואל לוינס, בספרו תשע קריאות תלמודיות (עמוד 136), שואל שאלה פשוטה על צעדו של ר' אלעזר: איך הוא יכול היה להיות בטוח בכך שהוא לא הסגיר אנשים חפים משפע? איך היה לרבי אלעזר מצפון נקי?

בעקבות שאלות אלו, מביע לוינס את דעתו על המוסד שנקרא "בית קפה", ובמיוחד על היותו מוקד מרכזי בחיים המודרניים. לטענתו ,בית קפה הוא מקום נינוח הפתוח לרחוב, ובו מתקיימים מפגשים נינוחים בלי אחריות הדדית:

"אתה נכנס בלי סיבה, מתיישב בלי להיות עייף, ושותה בלי להיות צמא. העיקר הוא לא להישאר לבד בדירתך. בית קפה אינו מקום, הוא לא-מקום עבור לא-חברה, עבור חברה בלי מחויבות הדדית, בלי דאגה למחר, בלי עניינים משותפים, חברה לבילוי".

הבריחה מהחיים

לפי לוינס הסיבה שגורמת לאדון שוקו להיכנס לבית קפה היא בריחה מן החיים. מטרתם של יושבי בתי הקפה, ובכללם אדוני השוקו הנכבדים, היא לחיות חיים ללא מחר ואתמול, ללא אחריות הדדית ובלי רצינות. מקום כעין זה מאפשר לשכוח מכל הבעיות של האחרים ולהיות אדישים מכל מה שמתרחש, וזאת כיון שזהו מקום ניטרלי.

גישתו של לוינס היא קיצונית במקצת, ונראה שניתן למתְנה קלוֹת ולהתאימה לשיר שלנו, שהוא בעצם תיאור של חיים שמתנהלים לאיטם, ללא מטרה ותכלית, אך במסווה של אדם מכובד ועסוק.

בעצם, כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו עד כמה הוא אדון שוקו, ועד כמה הוא לוקח אחריות על עצמו וסביבתו.האם אנחנו רוצים להיות אדון שוקו - אדם שלא נוקט עמדה וחבר של כולם, או שמא אנו רוצים להוביל ולהנהיג - זה כבר תלוי בנו!